מזכרת לדורות

במבט לאחור, פגישת הרב מוהליבר והברון רוטשילד היא אחד האירועים המכוננים במימוש החזון הציוני. סיור מרהיב במזכרת בתיה פורס מחדש לנגד עינינו את קורות הימים ההם 

תחקיר והדרכה: מוטי קרמר / כתיבה וצילום: ירון בוצר / הפקה ותפעול: עמית אררט ועידו מאושר

כדי להבין היטב את הדרך הכבירה אותה עברה הציונות, כדאי לעצור רגע ממרוץ החיים ולהביט לאחור אל קו הזינוק. 

ואכן, באדיבות תושב ותיק של מושבת העלייה הראשונה מזכרת בתיה, מוטי קרמר, זכינו למבט מעמיק עתיר ידע וזיכרון אל היישוב בו הוא גר כמעט יובל.

בית העלמין של מזכרת בתיה

את סיורנו פתחנו בבית העלמין, ששכן מטבע הדברים בפאתי המושבה אשר אך קמה לה, והיום נבלע בתוך העיר הגדלה. אנו פוסעים בין גני המושבה המטופחים, ובין אתרים רבים בהם יד אוהבת נגעה והוסיפה ספרייה ציבורית או שלט הנצחה, בואכה בית העלמין השוכן בצל עצי ברוש ואקליפטוס רבי שנים.

היות שכאן איננו מפריעים לאף אחד, פותח מוטי את מכשיר ההגברה ואנו שומעים היטב את קורות היישוב אשר רבים ממייסדיו ובוניו נחים מנוחת נצח כאן.

מן ההיסטוריה ידוע לנו היטב כי 11 מייסדים הקימו את המושבה מזכרת בתיה, וזאת בעקבות יוזמתו של הרב שמואל מוהליבר.

הרב מוהליבר, אשר הגיע להכרה פורצת הגבולות באותה עת כי יש לעשות ולבנות את ארץ ישראל, הגיע במהלך פעילותו הציונית לפריז, בה נפגש עם הברון בנימין רוטשילד – ושכנע אותו להירתם למען הקמת יישובים חקלאיים בארץ ישראל, אשר היתה אז חרבה והיישוב היהודי בה דל.

במבט לאחור, פגישת הרב מוהליבר והברון רוטשילד היא אחד האירועים החשובים אשר שינו לטובה את מהלך ההיסטוריה וקידמו את מימוש החזון הציוני ולימים את הקמת מדינת ישראל.

רוטשילד, מעשירי העולם באותה תקופה, נרתם לרעיון הציוני ותוך זמן קצר נחתם הסכם עם עשרה מתיישבים ראשונים, יהודים מנוסים בעבודת האדמה אשר השאירו את משפחותיהם מאחור עד אשר יוקם היישוב ויצאו לארץ ישראל.

מדריכנו קורא קטעים מן ההסכם אשר נחתם עם אותם מייסדים, בו בולט סעיף השומר על זכותם של המתיישבים לשמור את מצוות היהדות כהלכתה, ממנו אנו לומדים על אדיקותם הרבה.

היות שהכל היה על חשבון הברון הגיעו לבסוף 11 מתיישבים, כדי להבטיח מניין באם יחלה אחד מהמתיישבים. כאמור, אותם מייסדים הותירו את משפחתם בגולה, 101 נפש סך הכל.

לאחר הכשרה קצרה של המתיישבים במקווה ישראל נקנו על ידי הברון 2,600 דונם סמוך לכפר הערבי עקיר, שם שכרו המתיישבים מגורים תוך הכשרת הקרקע לחקלאות ובניית הבתים הראשונים.

כעבור שנה נבנו מבני ציבור וארבעה בתים שנקראו ‘קזרמות’ (שיבוש של המילים קזה ארמי – קסרקטין – בניין מוארך למגורי בעלי חיים ואדם), מבנים ארוכים בני שתי קומות שדמו לקסרקטינים צבאיים. כדי לסבר את אוזן השלטונות הטורקיים, אשר התנגדו לבניית מבני מגורים, שוכנו חיות המשק בקומה הראשונה ואילו התושבים בקומה השנייה, תוך שלטורקים נאמר כי בקומה השנייה מאחסנים את מזון חיות המשק והציוד.

השמועה על ההתיישבות החדשה עשתה לה כנפיים, וכאשר הוזמנו המשפחות להגיע ארצה (על חשבון הברון כמובן) התווספו לעולים הורים ואחים ולבסוף הגיעו למושבה 204 נפש במקום ה-101 אשר תוכננו מראש בחוזה עם הברון רוטשילד. 

מוטי קורא את שמות המייסדים ומעיד כי כתושב היישוב, הוא נתקל לעיתים קרובות בצאצאיהם הנושאים שמות אלו, ומעידים כי השורשים אשר היכו אותם מייסדים חלוצים העמיקו ונאחזו היטב באדמת הארץ הטובה.

הקשר האמיץ בין הרב מוהליבר למזכרת בתיה נמשך עד ימינו. בשנת 1990 התפרסמה בעיתונות כתבה המקוננת על מצבו הנורא של בית הקברות בביאליסטוק בכלל ושל קברו של הרב מוהליבר הטמון שם.

כתבה זו מסבה את תשומת ליבו של רב מזכרת בתיה, אפרים זלמנוביץ, ושל תושב המקום אחיעזר ארקין, המצליחים בסיוע של תושבים אחרים לאחר מאמץ רב לאתר את ניניו של הרב מוהליבר בארץ, מקבלים את הסכמתם ומצליחים להעלות את עצמותיו של הרב מוהליבר לקבר ישראל כאן בבית הקברות של מזכרת בתיה.

בשנת 1992, בטקס רב רושם, נטמן הרב מוהליבר במזכרת בתיה ומעל מצבתו שוחזר לפי תמונות ישנות אותו מבנה אשר הוקם מעל מצבתו בבית העלמין בביאליסטוק ונקרא ‘אוהל’ הרב מוהליבר.

האוהל הינו מבנה רבוע שקירותיו בנויים מלבנים אדומות קטנות, ומעליו גג מקומר לבן. המבנה בעל קווים נקיים וזורמים וכאמור תחתיו שוכנת מצבת הרב, וסביבו שלטי זיכרון והנצחה לפועלו הגדול.

באר האנטיליה

אנו חוזרים לרחובות המושבה הלובשים גוון ייחודי באור בין הערביים, אל רחוב המייסדים ואל המבנה המשוחזר של באר האנטיליה ממנה נשאבו מי המושבה בימי חלדה.

באר זו היא מבנה אבן המחפה על באר עמוקה, לצידו גלגלי שיניים עצומים שהונעו בידי בהמה וסובבו שרשרת דליים אשר ירדו אל הבאר, התמלאו במים ועלו כדי לפרוק את מטענם הרטוב אל אמת מים קטנה עשויה עץ שמילאה בתורה בריכת אגירה עשויה בטון שמוקמה במקום מוגבה סמוך לבאר.

בתרמ”ג, עת נוסדה המושבה כמו היום, בלי מים אין חיים, והדבר הראשון שנעשה היה חפירת באר אשר הגיעה למי תהום בעומק נכבד של 30 מטרים.

גם אז כמו היום, בקיץ הישראלי הארוך והלוהט, הייתה הבריכה מרכז שעשוע ופעילות לבני היישוב ובייחוד לבני הנעורים, אשר בתורם הקפידו על רחצה נפרדת, כמובן תוך מאבק ראוי לציון על שעות הרחצה. בסמוך לבאר נבנה בית מרחץ ומקווה והמקום הפך למרכז חשוב של היישוב.

המושבה עם ייסודה נקראה עקרון, בהשראת שימור השם של הכפר הערבי הסמוך, ולכבוד ביקור הברון רוטשילד במקום שונה שם היישוב למזכרת בתיה על שם אימו של הברון.

הקמת היישוב ותחזוקתו מומנה על ידי הברון, אשר דרש כי פקידיו ינהלו את המושבה, דבר אשר הביא לסכסוכים בין פקידי הברון למתיישבים שלעתים אף התדרדרו לאלימות.

סכסוך אחד נסב סביב דרישת פקידי הברון לטעת פרדסים ומטעי עצי פרי, דרישה לה התנגדו בתוקף חקלאי מזכרת בתיה אשר היו אמונים על חקלאות פלחה, סכסוך אשר הידרדר עד לכדי אלימות.

אך הסכסוך הידוע מכל נסב סביב שנת השמיטה תרמ”ט. מכיוון שפרנסת המושבה היתה על חקלאות, ביקש הברון מהרב מוהליבר פתרון שיאפשר עיבוד האדמות במהלך השמיטה ויחד עם עוד מספר רבנים אירופאים העלה הרב פתרון בדמות היתר מכירה זמני לקרקע, כדי שניתן יהיה להמשיך בעיבודה.

לעומתם רבני ירושלים התנגדו בתוקף לעיבוד הארץ בימי השמיטה, וחקלאי המושבה האדוקים החליטו הפעם לציית לפסיקת רבני ירושלים, ואכן במזכרת בתיה שמרו את השמיטה והאדמה לא עובדה.

הסכסוך בין הברון ופקידיו לחקלאים סביב נושא השמיטה הידרדר במהירות, ורק העובדה ששנת השמיטה תמה לה עם חלוף 12 ירחים מנעה מהסכסוך להידרדר עוד.

ב-1900 הברון רוטשילד העביר את ניהול המושבה לחברת יק”א של הברון הירש, אשר עם הזמן העביר את הבעלות על הקרקעות לידי החקלאים עצמם ולניהול עצמי תוך התערבות פוחתת והולכת של הפקידות. כבר לא על חשבון הברון… לטוב ולרע.

בית הפקידות ובית הכנסת הישן

מארגני הסיור השקיעו רבות בהצלחתו ואנו עוצרים ברחבה נאה מול מבני הרפתות שהוסבו להם מזמן, ומתכבדים במים קרים להפגת חום הקיץ ובעוגיות משובחות. איזה כיף!

עוד צעדה קלה ואנו ניצבים מול בית הפקידות ההיסטורי, אשר שימש עם השנים כבניין המועצה וכיום כמוזיאון המושבה, מבנה בן שתי קומות ומרתף קטן תחת מחצית שטח המבנה.

מולו, מעבר לרחוב, שכן בימי ראשית המושבה בית הכנסת הישן של מזכרת בתיה, מבנה בן שלוש קומות. בקומת הקרקע שכן בית ספר, בקומה שנייה בית הכנסת ואילו בקומה השלישית עזרת הנשים. מסתבר כי נשות המושבה היו בכושר לא רע…

מבנה בית הכנסת היה אז הגבוה במושבה, ומספרים כי מעזרת הנשים צפו תושבי המקום בקרבות גבעת מע’אר בה ניצחו הבריטים בימי מלחמת העולם הראשונה את הטורקים ובעת נסיגתם דרך מזכרת בתיה השקו את הטורקים הנסוגים מים קרים, וכמו כן כיבדו גם את הבריטים הדולקים אחריהם במים ועוד, מה שבטוח כדאי להיות בסדר עם שני הצדדים.

בניין בית הכנסת הישן התערער עם השנים ונאלצו להורסו. ב-1927 נחנך בית הכנסת המרכזי היפהפה העומד על תילו עד היום לא הרחק מכאן והוא המרכז הרוחני של הקהילה עד ימינו.

סביב מבני הציבור הללו עומדים להם ארבעת מבני הקזרמות המאורכים בהם דרו ראשוני המתיישבים.

לזכר בית הכנסת הישן ומקימיו אנו מתכנסים בחצרו לתפילת מנחה מרגשת לפני המשך סיורנו.

בית הכנסת המרכזי

השמש השוקעת מאיצה צעדינו אל בית הכנסת המרכזי לתפילת ערבית יחד עם הקהילה המקומית. לאחר השיפוץ בית הכנסת שולט ביופיו על הרחוב הראשי, בחזית בהירה בת שתי קומות ומשני צדיו מגדלים נושאי צריחים הבולטים מעל חזית בית הכנסת.

פנימו של בית התפילה מחולק לשלושה חלקים, ומעליו עזרת נשים קטנה. הפעם למדו את הלקח מאותם ימים בהם עזרת הנשים הצריכה טיפוס אתגרי ובקומת הקרקע הופרד חלק נכבד לצורכיה של עזרת נשים נוספת רחבת ידיים.

ארון הקודש המתנשא מעל חלל בית הכנסת מעוטר באריות, ומאחוריו חלונות ויטראז’ יפים וציורי קיר עדינים. ריח צבע עדין העולה בנחיריים מזכיר כי השיפוץ הסתיים לא מכבר ואך יבש הצבע על מלאכה כבירה זו.

לאחר התפילה המשותפת עם מארחינו מביא מוטי את סיפור השיפוץ אותו עבר המבנה. מאמץ כביר של גיוס תרומות לצורך השבת מראה בית הכנסת לימי גדולתו, ובמקביל מאמץ שימור עצום בו נערך מחקר מדוקדק בו קולפו שכבות הצבע הרבות כדי לחשוף את ציורי הקיר המקוריים ולשחזרם בדיוק במצב בו היו עם חנוכת בית הכנסת. כדי להמחיש את המאמץ הותירו המשמרים פיסות קטנות של ציורי הקיר המקוריים, המשתלבים היטב עם אלו המשוחזרים ויוצרים אווירה של חיבור ישיר בין אז לעכשיו.

עבודת נגרות משובחת הושקעה בשיפוץ ארון הקודש, הבמה וחלונות המבנה, זכוכיות חלונות הוויטראז’ הוחלפו כולן, וכבלי מתח דקים וכמעט לא מורגשים הועברו לרוחב המבנה באוויר מעלינו כדי לייצבו.

מן הראוי להזכיר כי תחת הבמה בתקופה הבריטית לא היה ריצוף, גם כדי לחסוך בכסף וגם כדי להטמין סליק קטן תחתיה.

מוזיאון מוהליבר

הסיור כאן הוא פשוט תענוג היסטורי ואתרים מרשימים רבים נמצאים זה לצד זה. מול בית הכנסת שוכן מוזיאון הרב מוהליבר, רפת עתיקה משופצת וסביבה חצר עטורת מוצגים תקופתיים.

בתוך המוזיאון תמונות בצבעי ספיה של כנסים ציוניים הקשורים בפועלו של הרב, חפצי קודש וריהוט אשר נתרמו על ידי צאצאיו, ומצגת על שלושה מסכים המציגה את פועלו הציוני הכביר, את מורשתו ותחנות חייו של הרב מוהליבר, עליו אמר הרצל שהוא הציוני המדיני הראשון. בביקורו בארץ ישראל עם מנהיגי חיבת ציון אותה ייסד, הפגין אהדה לתושבי המושבות והמסר שלו שעדיף לחיות בארץ כפחות דתי מאשר בחו”ל ולדקדק בהלכות.

את סיורנו אנו מסיימים בביקור מרחיב אופקים במוזיאון האומנות של המושבה, השוכן בקזרמת לוין.

ועם אווירה זו של נופי מזכרת בתיה ההיסטוריים, העכשוויים ואלו שצוירו בחן כה רב על בדי קנבס אנו מסיימים את סיורנו בעקבות ענקי הציונות אשר ציוו לנו דרך סלולה ורחבה ללכת ולהתמיד בה.

‘עמיתים לטיולים’ – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים.

הפעילויות בד”כ חינמיות, להצטרפות שלחו SMS לעמית אררט 052-7-90.60.90

  

נגישות