עמיתים לטיולים

הדרכה: מאיר רוטר ומסול שומרון / כתיבה: חנוך פלסר / צילום: אורי מאורארץ המעיינות / הפקה ותפעול: עמית אררט ועידו מאושר

 

כניסה דרמטית

בדרכים הללו פסעו אבותינו לאורך הדורות עם כניסתם לארץ: מסע רגלי ברוב עם מדרך אלון, לדרך מבוא השמש, עבור בנחל תרצהועד לעיינות בידאן 

 

אל הדרך לסיור הייחודי והמרגש לעינות בידאן אנו יוצאים השכם בבוקר ממושב מכורה שעל כביש אלון ומרגישים בטוחים למראה חיילות וחיילים רבים, כולל מפקדים בכירים מגדוד אריות הירדן, עוברים את מחסום בקעותוהזיכרונות מדרך זו מתחילים לעלות.

 

אנחנו נוסעים בדרך מבוא השמשהמתוארת במקרא, במסלול זריחת השמש, ממזרח למערב, מעבר הירדן לארץ ישראל. מסלולה הקדום עובר לצדו הצפוני של נחל תרצה. הוא עולה עד עין בידאן בשיפוע מתון ומשם בעלייה חדה לעיר שכם. כיום מזהים את תוואי הדרך בקירוב עם חלקו המזרחי של כביש 57. דרך מבוא השמש מתחברת בפאתי שכם עם דרך האבות, המובילה לבית אל ולירושלים. הדרך מוזכרת במקרא פעם אחת בלבד, כמכוונת למקום בו נכרתה הברית עם עם ישראל בהר גריזים ובהר עיבל לאחר היכנסו לארץ כנען, בספר דברים.

 

על פי המסורת יש להניח כי כל הכניסות של האבות ושל עם ישראל לארץ ישראל היו בדרך זו. המקום הראשון אליו הגיע אברהם בבואו מחרן לארץ ישראל היה שכם. במסלול זה הלך גם יעקב בשובו מחרן, משמאלנו זורם נַחַל תִּרְצָה (בערבית: – ואדי אלפארעה) הוא נחל איתן, הגדול בנחלים המנקזים את מזרח השומרון לבקעת הירדן ולנהר הירדן ומשם לים המלח. אורכו כ-40 קילומטרים ושטח אגן הניקוז שלו הוא 300 קמר. זרימתו מתמדת והוא הנחל האיתן היחיד במזרח השומרון. הוא נקרא על שם עיר המלוכה המקראיתתרצה.

 

הנחל נובע מזרחית לשכם, בבקעת בית דגן ונמשך צפונה, באזור עינות בידאן שעל כביש שכםגשר אדם הוא פונה מזרחה בתוך בקע טקטוני, משלים בנקודה זו את הקפתו של הר כביר, ומנקז באופן זה את כל מורדות ההר.

 

מי הנביעות הזורמים בנחל משמשים את החקלאים הערבים באזור להשקיית שדותיהם לאורך הנחל, בעיקר באזור הגיפתליק. קילומטרים ספורים מזרחה משם נשפך נחל תרצה לירדן.

 

הנחל מקבל את מימיו מ-11 מעיינות, וספיקתו השנתית הממוצעת היא 13.5 מיליון מטרים מעוקבים והיא משתנה בהתאם לכמות המשקעים: בין 4 ל-42 מיליון מק. בנוסף זורם באפיק ביוב לא מטופל ממזרח שכם; זרימת הביוב בנחל מוערכת ב-3 מיליון מק בשנה. באזור הנחל פועלות (נכון ל-2007) 70 בארות מים: 62 לשימוש חקלאי, 3 לשימוש ביתי ועוד 5 המשמשות את ישראל. מבארות אלו שואבים הערבים  בין 4.4 ל-11.5 מיליון מק בשנה. לאורך הנחל השתמרו אתרים קדומים, חלקם מתקופת ההתנחלות בימי השופטים ומימי בית שני.

 

אנו מביטים דרומה אל רכס הכביר ומזהים את חוות סקאלי.

 

בערב חג הפסח תשנט, עלה יצחק סקאלי לגבעה בגובה 792 מטר מעל פני הים, כארבעה קמ מזרחית לאלון מורה, והתמקם במקום בתוך אוטובוס ישן. הימיםשלהי ממשלת נתניהו. הסכםוויישנחתם בתחילת אותה שנה איים להעביר לפלשתינים שטחים נוספים באזור. באוזני ראשי המתיישבים עוד הדהדו דברי שרהחוץ בממשלת נתניהו אריאל שרון: “רוצו על הגבעות. מה שתתפסויהיה שלנו“. 

סקאלי היה אחד הרצים‘: חשיבותה האסטרטגית של גבעה זו לא היה מוטל בספק. ליצור רצף שליטה על הרכס כולו, כך שיתאפשר חיבור של אלון מורה אל בקעת הירדן, כיום החווה יותר מוסדרת: ישנם בתים, לא על גלגלים, וכן כביש, בית מדרש, בית כנסת, מקווה לגברים ואף לפני שנה נחנך מקווה לנשים. בית הכנסת היה המבנה הראשון שנבנה מאבן מקומית.

 

בצומת תרצה אנו ממשיכים ישר, פניה ימינה מובילה לתל אל פארעה עליו שכנה עיר המלוכהתרצה. חוקרים שבחנו את הממצאים מהחפירות בתל פארעה, תארכו את השכבה הכי קדומה לתקופת הברזל, כשייכת לתקופת הברזל 2א‘ (מחצית מאה 10 לפנהס). בתקופה זו התקיים ישוב קטן ומפורז. תיארוך זה תואם את המתואר במקרא, שירבעם בן נבט הקים את תרצה כבירתה של ישראל. היישוב המשיך להתפתח עד מחצית המאה ה-9 לפנהס, שבה הוא ננטש, לאחר שעמרי הקים את בירתו החדשה שומרון. לקראת מחצית המאה ה-8 לפנהס הוקם ישוב חדש (תקופת יואש וירבעם השני). אז נבנו בעיר בתי מגורים מפוארים ומבני ציבור. תרצה חרבה עם הכיבוש האשורי בשנת 723 לפנהס. בתקופת שלטון אשור יושבה מחדש, הפעם כעיר פרזות.

מבט אל הירידה מאלון מורה לנחל מזכיר את הימים הטובים בהם יכולנו לטייל כאן עם תלמידי בית ספר, לרדת מלמעלה אל המעיינות שאז זרמו לאורך הכביש לשבת ולשוחח עם בעלי בית הקפה שבסיבוב ובהמשך להמשיך בנסיעה לשכם ולשוטט באין מפריע בקסבה.

 

אבל איפה הרימון?

הגענו ליעד, עין בידאןעמק פורה ובו קבוצת נביעות שופעת, אתר קידוחי מים חשוב לעיר שכם והסביבה. ככל הנראה משמרת עין בידאן בשמה את העיר בְּדָן הנזכרת במשנה ובתלמוד כמקום בו גידלו רימונים גדולים ויקרים. המעיינות הם עין סוּדֵירָה שיָבָש במרץ 2008 וביולי 2021 הוא שוב שופע לצד תחנת הקמח, שלושת עינות קוּדֵירָה שְׁיָבשו ב-2003, ושתי נביעות עין בָּדָאן שמזין גם כיום על אף מפלסו הנמוך, את פארק המים, הבריכות הרבות ושדות נחל תרצה. המקום גם מוזכר בספרות השומרונית הקדומה (מאה 8) כגן העדן התחתוןשבו ישב אדם הראשון לאחר שגורש מגן העדן, ויהושע הטביל בו את כל העם לפני מעמד הברכה והקללה בהר גריזים.

 

יש כאן הרבה עצי פרי, אך העץ היחידי שלא מצאתי היה רימוןדווקא זה שמוזכר במשנה כגדל כאן. אני שואל את המקומי, הוא מבין בהתחלהלאמוןבמקוםראמון” – ומפנה אותי לעצי הלימון בהמשך. אחרי מאמץ רב מצאנו אחד. על ייחודם וגודלם של רימוני בדן ניתן ללמוד מכמה מקורות: ערלה פרק ג‘, כלים פרק יז‘, הרמבם ועוד.

לאחר סיור רטוב במעיינות בידאן, אנו מתקרבים לשעה 9, עוד מעט יתחילו המוני מקומיים להגיע ותם הזמן אשר הוקצב לסיורנו.

 

בעודנו ממתינים לכולם שיעלו אל האוטובוסים יש זמן להתבונן אל המעבר הצר בנחל בעליה לכיוון שכם ולהיזכר במלחמתו של אחאב נגד ארם (מלכים אפרק כ‘), וככל הנראה בהשפעה של פרקי התנך על הגנרל אלנבי שלכד כאן במלחמת העולם הראשונה את העותמאנים הנסים ועשה בהם שפטים שנתנו למקום את הכינויעמק המוות‘.

 

יישר כוח למאות המשתתפים, “מנער ועד זקן טף ונשים“, ויהי רצון שמהרה נשוב לשם בביקור אצל שבט מנשה בעל הבית האמיתי!

 

ביקור נוסף בעיינות בידאן יתקיים בעה ביום שישי ערשק פרשת קורח 24.6.22. לקבלת פרטים שלחו SMS לעמית אררט 052-7-90.60.90

נגישות