image (002)279

שיר זיכרון

'עמיתים לטיולים'

יוזם ומדריך: מורה הדרך אביב וישקובסקי / הפקה: עמית אררט / כתיבה: ירון בוצר / צילום: רחלה אבגי

 

שיר זיכרון

אבנים, סיפורים, זיכרונות ושירים בין חלקות הנופלים בהר הרצל

 

"שני ימי זיכרון סמוכים כל שנה,

לטובת החישוב הכללי

כמה עולה לנו עם מדינה

וכמה עולה לנו בלי .”

(צור ארליך)

 

לטעמי, מילותיו החדות של צור ארליך נוגעות בלב מהות קיומנו כאן. המחיר היקר אותו אנו משלמים על עצמאותנו ושגשוג ארצנו, לעומת החשכה הממתינה למי שאינו מגן על עצמו.

בכל שנה האירוע החשוב והגדול ביותר אליו מתכנסים חברי 'עמיתים לטיולים' הוא מסע הצדעה לחללי מערכות ישראל, אשר בגופם אִפשרו את הנס של מדינת היהודים ואת השגשוג והביטחון חסרי התקדים מהם נהנה העם היהודי בארצו.

עת שוקעת השמש של תחילת חודש אייר, ושולחת ליטופים אחרונים של אור אל בירתנו היפה, אנו נאספים אט-אט – מאות עמיתים אל רחבת הכניסה לבית הקברות הצבאי של הר הרצל. דגלי הלאום מתנופפים מכל עבר בהוד, ולמרות המוני המתכנסים למסע הזיכרון, שקט מכבד אופף את המקום.

יוזם ומוביל מסע ההצדעה והזיכרון לזכר הנופלים, מורה הדרך אביב וישקובסקי, מניף את דגלנו ואנו פוסעים בעקבות צבעי התכלת והלבן אל מסע הזיכרון וההוקרה.

עמיתנו מאיר רוטר מזכיר את נופלי מרד בר כוכבא שנפלו במערכה בבית"ר, ועקב נקמנות הרומים נקברו רק לאחר זמן רב, ועל כך תיקנו חז"ל את ברכת הטוב והמטיב. ממנה אנו למדים על חשיבות וערך הבאת החללים לקבורה ונשיאת זיכרונם עימנו.

בהר הרצל טמונים כ-3,500 מחללי מערכות ישראל, ואנו פוסעים יחד, כאיש אחד, בדרכנו אל רחבה הסמוכה לכניסה אל בית העלמין להתכנסות לקראת צפירת ערב יום הזיכרון. סהר דק של תחילת אייר עולה מעל חשכת ההר, ופסי התכלת של דגלי ישראל בולטים באפלולית הסמיכה מעלינו.

 

אביב חולק עמנו את ההרהורים העולים בליבו ובלב אחרים עת עמידת הדום בצפירה: יש האומרים תהילים לזכר הנופלים, יש החושבים על מכר או בן משפחה שנפל, ויש המעלים במחשבתם לוחם אשר נפל וזכרו עלה בליבם לרגע קט. ביום זה הוא מבקש להיכנס לאתר 'יזכור' אשר במרשתת, לבחור נופל אחד לפחות וללמוד מעט על פועלו, דרכו וחייו.

כמו במהלך מסעות זיכרון קודמים אביב משתף עימנו את לבטיו, את זיכרון מי מהחללים להעלות ובאילו חלקות לעבור? הרי לצערנו הרב אלפי גיבורים טמונים בהר הרצל. הסיור היום יתמקד בחללים אשר עוטרו רשמית, בגבורה, עוז ומופת, אך ננסה גם לגעת בזכרם ופועלם של חללים לא מעוטרים, וזאת ככל שנוכל בערב קצר זה.

 

חלקות תש"ח

עם פרוץ מאורעות מלחמת הקוממיות נטמנו נופלי המלחמה בבתי קברות זמניים ולאחר שוך הקרבות הועברו למנוחת עד במקום מכבד. כבית הקברות הצבאי באזור ירושלים – הוכשר הר הרצל וטמונים כאן חללים רבים מכל מערכות ישראל, ואף מספר נופלים ממלחמת העולם השנייה.

במלחמת הקוממיות ביקש בן גוריון לחלק רק תריסר עיטורים כדי להעלות את קרן הגבורה, ואנו מתמקדים באלו הטמונים כאן.

אביב עובר ומצייר קווים לדמותם של נופלי מלחמת הקוממיות ומציין רבים מהם, בהם אנשי השיירות שבאומץ רב יצאו לשטחי ספר מסוכנים על מנת לתספק את הבירה הנצורה ואזורים אחרים אשר הושמו במצור אויב. אביב מתעכב דקות ארוכות ליד קבר האחים של נבי דניאל ומדגיש את דמותו של זרובבל הורביץ שעוטר בגבורה.

בחלקה בצידו השני של הר הרצל טמון עמנואל לנדאו, לו הוענק עיטור הגבורה על קרב במלחמת הקוממיות בו הוא וחבריו עצרו בגופם שיירת נשק ערבית שנעה לחיפה, ובעצם הצילו את העיר. עמנואל נפל באותו קרב, נטמן ברמת יוחנן וב-1964 הועבר למנוחת עולמים בהר הרצל.

סביבנו קברים אשר על כל אחד דגל ישראל קטן עם סרט שחור, זר ונר נשמה דולק, בדרכנו ביניהם ותחת עצי האורן הנטועים סביב, אביב משמיע את קולה של יפה ירקוני השרה את השיר המזוהה כל כך עם אותה תקופה 'באב אל ואד' ממנו נצרבת במחשבתי ולא מרפה השורה 'לנצח זכור נא את שמותינו'.

 

חלקות ששת הימים

אנו יורדים במדרגות האפלות של ההר מול ירושלים העוטה אור אל חלקות מלחמת ששת הימים. גם לחללים שמקום קבורתם לא נודע מיוחד כאן מקום ובו כרית אבן ועליה שמם, למען המשפחה והחברים ולמען זיכרונם.

במלחמת הקוממיות חולקו רק תריסר עיטורים, אך במלחמת ששת הימים כבר מחולקים עיטורים רבים, לנופלים וגם לחיים. חלק מהטמונים כאן עוטרו במלחמת הקוממיות ונטמנו מאוחר יותר.

 

כאן נטמן סימן-טוב גנה שעוטר בעיטור הגבורה על הקרב בעיראק סוידאן במלחמת הקוממיות. בקרב זה נפצע קשה וחי עם הפציעה. אחד העמיתים מעיד כי גדל בשכונה בה גר סימן-טוב, וכי ילדי ותושבי השכונה ראו בו תמיד גיבור ואיש חייל. בשנת 1968 נהרג מפיצוץ נפל פגז, ונטמן כאן.

חיים רוסק, חובש אשר במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים שהה בקרבת אוטובוסים שהסיעו חיילים ונפגעו מאש אויב, לא היסס וחש לחלץ את הפצועים ועל כך קיבל צל"ש הרמטכ"ל.

דוד שירזי שקיבל את עיטור הגבורה בקרב על תל פאחר לאחר ששכב על גדרות המוצב כדי לאפשר למסתערים אחריו לעבור מעל גופו, ועוד ועוד רבים וטובים, ובתוכם יוסף חכמון – חובש אשר שקיבל צל"ש לאחר שנפל באזור רפיח תוך סיוע לפצוע תחת אש, והחובש מומה אפשטיין, בעל עיטור הגבורה, אשר בקרב על ירושלים נזעק לסייע לפצועים ונהרג תוך שהוא מחפה בגופו על אחד מהם.

לזכרם של יוסף חכמון, מומה אפשטיין ועוד חובשים מעוטרים שנפלו תוך ביצוע מעשי גבורה, ולזכרם של הנופלים הקבורים כאן אנו שרים את השיר 'בלדה לחובש' לקולו המרגש של יהורם גאון.

לשאלת אחד העמיתים בקשר לקברים ללא סימני דרגה מזכיר אביב לצעירים שבינינו כי רק לאחר שנות ה-80 הונהגה שיטת הפז"ם בצה"ל בה לאחר פרק זמן מינימלי כל חייל מקודם בדרגה. לפני כן נשארו החיילים שלא קודמו טוראים לכל משך שירותם, ומצבות ללא דרגה הינן של חיילים אלו.

 

חלקת המשטרה

רובנו מכירים את עבודת המשטרה בעיקר מזווית העבודה הקשה והשוחקת של שמירת הסדר הציבורי, אך הלוחמים כחולי מדים הינם חוד החנית במאבק נגד הטרור – והמשטרה על גדודיה השונים, מג"ב, ימ"מ מסתערבים ועוד ספגה אף היא אבדות קשות במערכות ישראל.

נופלי המשטרה נטמנו בחלקת משטרת ישראל אליה אנו שמים פעמינו. אביב עוצר במרכז החלקה וחולק כבוד לגיבורים הטמונים בה, בהם צ'רלי שלוש, אשר בהיותו בביתו שמע צעקות שבר מהרחוב בו השתולל מחבל חמוש בסכין, ובעת מאבק עימו נפל. על קרב זה עונק לו עיטור האומץ המשטרתי; דאדי פנחס, אשר עוטר על קרב בו לחם במחבל סמוך לשער האשפות; אליהו אברם, מקים יחידת המסתערבים אשר נהרג בהסתערות על בית מחבלים בג'נין, ועל אומץ ליבו עוטר בעיטור האומץ המשטרתי ובצל"ש האלוף.

מאיר רוטר ממשיך ומצייר קווים לדמותם של גיבורים אלו, ורבים נוספים, ולכבודם ולכבוד השוטרים העמלים למען ביטחוננו בשגרה שוחקת אנו מסיימים בשירת 'בלדה לשוטר'.

 

קברי האחים של נופלי גוש עציון

 

בהר הרצל טמונים יותר מ40- חללי נצר אחרון, שהיו אחרונים למשפחתם. ביום זה הביקור במקום מנוחתם בעל חשיבות יתרה, שכן אין משפחה אשר תעלה לקברם.

בקבר האחים של נופלי גוש עציון טמונים 15 חללים שהם נצר אחרון, ואחת העמיתות חולקת עימנו עדות אישית לגבי משה סורמני אשר נפל על הגנת גוש עציון בהיותו בן 17 בלבד. אביה הכיר אותו אישית עת היו תלמידים בכפר הרא"ה, והיא גדלה בצרפת עם זכרו של משה אשר אביה חלק את מעשי גבורתו עימה. אנו למדים מעדותה על דמותו וחייו של משה.

ביום הזיכרון הגיע אביה כל שנה מצרפת כדי לחלוק כבוד למשה אשר היה נצר אחרון למשפחתו, ויום אחד עת נפגש עם צוות צילום עת בא להגיד קדיש על משה נרקמו ביניהם קשרים שהובילו לתחקיר בו התגלה למרבה השמחה כי אחיו של משה שרד את מלחמת העולם ועדיין בין החיים. עדות זו היא לזכרו.

אביב מצביע על קברי אחים סמוכים, בהם מקרבות לטרון וכוריכור, ודמוי 'קברי אחים' לנעדרים. בין הנעדרים מצייר מדריכנו קווים לדמותו של עודד אמיר, שעוטר בעיטור הגבורה לאחר שבמלחמת יום הכיפורים פיקד על כוח צלילה משייטת 13 אשר חדר לנמל פורט סעיד המצרי ופגע בשלושה כלי שיט. מקרב זה לא שב גם חברו עלי קמחי אשר עוטר בעיטור העוז על פועלו. גופותיהם מעולם לא נמצאו. לזכרם הקדשנו את השיר 'אנשי הדממה'.

 

חלקות יום כיפור

לאור נרות הנשמה המרצדים מעל לוחות השיש, ולקול מילות השיר 'חיילים אלמונים' המוקדשות לנופלים שמקום קבורתם לא נודע, אנו פוסעים בדממה אל חלקות מלחמת יום הכיפורים. אביב מקדיש בקול נרגש את השיר לחלקת האלמונים, ומאיץ בנוכחים ללמד את הדור הבא פרק בהיסטוריה שלנו, למן התנ"ך ועד גיבורי המחתרות וצבא ההגנה לישראל כדי לשמר את זכרם ומורשתם של החללים וגם החיים ולהשריש את פועלם של דמויות מופת ואת ערכיהם החשובים בלב הנוער.

כאן סביבנו טמונות דמויות מופת רבות; אביב מונה את שמותיהם ופועלם, הלב צר מלהכיל ואני מתקשה לעקוב. ין סערות הלב אני שומע את מדריכנו מעלה את זכרו של בני חנני, שעוטר לאחר שיצא מול כוחות סוריים גדולים אל תל סאקי כדי לחלץ כוחות נצורים, קרב בו נפל; נתנאל אהרון, שעוטר על אומץ לב יוצא דופן בקרבות רמת הגולן, וסא"ל דוד ישראלי, סגן מפקד חטיבה 188 אשר לחמה ובלמה באומץ לב כוחות סורים עצומים. דוד הוביל והנהיג את קרבות הבלימה תוך השראה ללוחמיו, ונהרג כאשר בלם את מתקפת הסורים ממש על הגדרות של מחנה נפח. לזכרם אנו שרים את השיר המזוהה כל כך עם מלחמת יום הכיפורים, 'לו יהי' ואת דעתי תופסת השורה אותה כתבה נעמי שמר, המתחברת עם אותם ימים קשים – 'אם המבשר עומד בדלת תן מילה טובה בפיו'.

את מסע הזיכרון מסיים אביב בחלקה של ששת הימים, תוך סקירה של כל החללים המעוטרים הטמונים שם ואת אלו שפספסנו בשל הזמן הדוחק. ירושלים בירתנו, הוא מזכיר, ומרכז העם היהודי מקדמת דנא פרושה סביבנו, ואנו מסיימים את מסע הזיכרון המחבר והחשוב מאין כמותו בשירה בצוותא לאור נרות הנשמה של מילותיה של נעמי שמר 'ירושלים של זהב'.

 

לסיום הסיור המרגש חותם אביב עם מסר של אופטימיות ומחויבות לנופלים, בהדגישו כי ממסע זה עלינו לקחת את ערכיהם עמנו וכמו כן לזכור את החיים, וכי ישנם בינינו לוחמים רבים אשר נותרו בחיים ועוטרו על גבורתם. את אותם גיבורים אנו פוגשים בחיי היום יום אף בלי לדעת זאת, ולכן עלינו להרבות באהבת חינם, לנהוג כבוד זה בזה, ובמעשינו ודרכינו להצדיק את כל אשר קיבלנו על מגש של כסף.

'עמיתים לטיולים' – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים.

הפעילויות בד"כ חינמיות, להצטרפות שלחו SMS לעמית אררט 052-7-90.60.90

נגישות