IMG_5308

הראשונים של ראשון

הדרכה: מורת הדרך ניצה גאן / הפקה: עמית אררט / כתב וצילם: פיני פליטמן

 

ראשונים לבציר, ראשונים לעברית, ראשונים לדגל. הסיפורים מימיה הראשונים של המושבה ראשון לציון, שהפכה עיר ואם בישראל 

ברוכים הבאים לראשון לציון, בה אנו נפגשים תחילה במתחם היקב הנטוש. המקום, בן 37 דונם, נרכש על ידי יזמים בשנת 2014 ולפי תוכניות שאושרו, מבני היקב יעברו שימור וישמשו למסחר ושירותים, נוסף ל-3 מגדלי מגורים בני 25-30 קומות. היקב הוקם החל משנת 1887 בהשקעת ענק (6 מיליון פרנק צרפתי!), שילוב חזון של הברון רוטשילד ליקב צרפתי מהמתקדמים בעולם ועבודה עברית בארץ ישראל. בשל הכוונה להשתתף בתערוכות יין בחו”ל ורצו להראות ותק, נרשמה שנת 1882  שנת הקמת הישוב  כשנת הקמת היקב. 

לאחר סיור קצר ומוגבל ביקב יצאנו לכיוון גן העיר. בדרך ראינו את בית התבשיל, יד לברון ואנדרטה ל-25 הרוגי הפצצה מצרית משנת 1948. 

ניצה מספרת לנו על הראשוניות של ראשון: המושבה הראשונה של העלייה הראשונה, הגנרטור הראשון בארץ, הטלפון הראשון, דגל כחול לבן עם מגן דוד, כתיבת ההמנון הלאומי והתאמת לחן, קרן קיימת, זכות לנשים לראשונה לבחור ולהיבחר (ב-1919), אגודת פועלים ראשונה ושביתה ראשונה, מחרשת הברזל הראשונה, בית ספר עברי בעברית, תזמורת, גן הילדים הראשון ועוד. 

כשניים וחצי מיליוני יהודים עזבו את רוסיה בעקבות פרעות “סופות בנגב” בשנת 1881. רובם לארה”ב, רק 25,000 בחרו לארץ ישראל.  

זלמן דוד לבונטין (זד”ל) נשלח לרכוש אדמה להתיישבות וחקלאות בישראל. לאחר בדיקות באתרים שונים ובהמלצת יוסף נבון, נבחרה אדמת עיון קרא בגודל של 3,340 דונם. מחיר האדמה – כ-50,000 פרנק צרפתים (15 פרנק לדונם). המימון הראשוני – מחצית מדודו העשיר של לבונטין, והיתרה מתשע משפחות נוספות. הרכישה נעשתה בפועל בשמו ובחתימתו של סגן הקונסול הבריטי, חיים אמזלג, בגלל מגבלות הממשל העותומני. 

17 משפחות מייסדים עולות על הקרקע בטו באב תרמ”ב (31.7.1882) בשתי עגלות ומקימות על ראש הגבעה שלושה אוהלים למגורי ארעי. מיד גם מנסים לזרוע חיטה בחולות (זה לא ממש מצליח). 

קשיים כלכליים מאלצים את המתיישבים לפנות לעזרת הברון, שנענה בחיוב אך מציב במקום את משטר הפקידות הידוע לשמצה. מתחילות מלחמות פנימיות ואף מרד כנגד הפקידות העריצה, אך בסופו של דבר מגורשים המתנגדים מהמושבה (משפחות פיינברג ובלקין) והחיים נמשכים עד להעברת השליטה ליק”א הליברליים יותר. המתיישבים מחליטים לעשות מאמץ ולרכוש את שטחי המושבה, ולצורך כך מוקמת בשנת 1889 “אגודת קרן קיימת” של המתיישבים.  

אחד האירועים החשובים היה ביקורו של ג’אמל פחה בישוב. לאחר שמצא שהישוב אינו מחובר לחוף הים, הורה לספח למושבה שטח בן 20,000 דונם וכך חוברה ראשון לציון לים . 

בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם, פוקדים הטורקים על גירוש מושבות הדרום ותל אביב. בפועל, תושבי ראשל”צ כמעט ולא נפגעו מהגזרה, מאחר שניתנו הקלות שונות לחקלאים בגלל צורכי הצבא העותמני למזון לחייליו ולסוסים. מאידך, תושבים חסרי רכוש כאורפלים והתימנים שעבדו במושבה אך לא היו בעלי הקרקע, גורשו לצפון הארץ. 

יצאנו  לרחוב רוטשילד שהיה “הרחוב הגדול”אנו נעצרים מדי פעם ליד בית או אתר מתקופת ההקמה כגון בית העירייה הישן, שעתיד להיות מלון בוטיק רפאל, בית מאירוביץ, בית הפקידות הראשון, הקיוסק שהפעיל יהודה רוטשילד והאטרקציה רדיו שמשך לקוחות ונלקח כל ערב לביתו לשמיעת קונצרטים… בנין אורוות הבארון 

נכנסים שוב לגן העיר למבט על מגדל המים. ניצה מספרת את סיפור קידוחי המים עד ליום שבו פרצו המים בעומק 48 מטר. מאחר שהכסף לקידוח אזל, נשלח יוסף פיינברג לפאריז לבקש מקורות מימון. בפגישתו עם הברון הוא התרשם כל כך מהצעיר חדור הלהט החלוצי שהסכים לתת למושבה 25,000 פרנק להשלמת הקידוח והקמת הבאר והמוטור להעלאת המים. 

אנו ניצבים מול בית העם הראשון ,שם היתה גם התזמורת המפורסמת (“האורקסטרה”). הנגנים מופיעים באירועים שונים ובביקורי מכובדים. במרתף בית העם גם יושבו התימנים הראשונים שהובאו ב-1909 כפועלים. תנאי המחיה הגרועים אף גרמו למות אחד מהם, דבר שהביא את העסקנית נחמה פוחצ’בסקי לפעול ליישובם באתר מסודר ובתנאים טובים יותר. כהוקרה קראו לה התושבים “אם התימנים“. 

הבית הראשון, שכבר לא קייםנבנה ע”י יהודה לייב חנקין, אביו של יהושע חנקין. מעט המשפחות העשירות יותר לא נצרכו לעזרת הברון . 

מולו בית משפחת פריימן שעדיין עומד, המקום שבו עמד מלון “חבצלת השרון” ובהמשך פעמון המושבה ששימש להשכמה, לקריאה לאירועים שונים, והתחלת וסיום העבודה. הפעמון המקורי נעלם ב-1960 והוחזר כעבור שנים למוזיאון העיר. הפעמון שבתצוגה הוא תחליףבקיר אחד הבתים – תיבת דואר מקורית שעדין פעילה כיום. 

נכנסנו לאולם בית הכנסת שנחנך בשנת 1889. בחזית המבנה 12 פתחים כמספר שבטי ישראל, בתוך בית הכנסת ויטראז’ים של 12 השבטים, ששה ימי בריאה וחגי ישראל. במרתף המבנה היה גן הילדים הראשון בארץ. 

מוזיאון ראשון לציון 

ערכנו סיור עם המדריכה המקומית המעולה ציפי גוזז, שבידע עצום ובחן רב המחישה בפנינו את סיפורה של העיר והמוצגים השונים. כל המבנים הם המבנים המקוריים של המייסדים שנתרמו למוזיאון. כל מבנה מגורים בתקופת העלייה על הקרקע ישב על שטח של ארבעה דונמים, גן ובית. האווירה הייתה של שילוב יהדות דתית ולאומיות חדשה והבנייה מרווחת, בניגוד לבנייה הצפופה שהייתה מקובלת בערים מסורתיות להתיישבות יהודים. 

המורה המזרחי הראשון בבית הספר היה שלמה אבולעפיה, שעבר אחר כך ליפו. אחד הילדים הערביים שנתמך על ידו הוקיר לו תודה ולכן שינה את שמו לאבולעפיה – מקים המאפיה המפורסמת ביפו. בית הספר גם שלח מדי שנה טיול שנתי בן שלושה שבועות, ברגל, לצפון הארץ וחזרה דרך עבר הירדן. 

במושבה מתקבלת החלטה לקיים לימודים בשפה העברית ובשיתוף פעולה הדוק עם אליעזר בן יהודה מתחילה השפה העברית להכות שורשים. בן יהודה מרבה לבקר במושבה ובבית הספר וכן שולח כל שבוע סיפורים בעברית, בהן מילים חדשות אותן המציא. 

בשנת 1885, במלאת 3 שנים למושבה, הוחלט לקיים תהלוכה והועלה הרעיון לשאת דגל בראשו. ישראל בלקינד ופאניה עיצבו דגל כדוגמת טלית עם 4 פסים כחולים ומגן דוד במרכזו. העיצוב זכה להצלחה עד כי ב-1897, בקונגרס הציוני הראשון, הוא נבחר (עם שני פסים) כדגל הלאום. 

עמיתים לטיולים’ – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים. 

הפעילויות בד”כ חינמיות, להצטרפות שלחו SMS לעמית אררט 052-7-90.60.90 

נגישות