IMG_5308

עין כרם היהודית הדרכה: מורת הדרך טובה קלר / הפקה: עמית אררט / כתב וצילם: ירון בוצר

מעורב ירושלמי: הסודות של עין כרם 

 הסוד מאחורי שער הכנסייה, הנזירה שהתחברה לילד חיים והאב הנוצרי שחשף עדות לחיים יהודיים. כתבה שנייה בסדרה

שואה ותקומה 

אנו ממשיכים בין סמטאות ציוריות ובין מכוניות מיני רבות המתאימות לאופי הדרכים כאן, אל מול בית עתיק ברחוב שביל החומה 4 שחזותו המפוארת מסגירה את עושר בוניו ואת שנת בנייתו החקוקה עדיין על שלט קטן בכניסה לבית, 1886. 
טובה רוקמת אטאט את הסיפור האנושי והיהודי המאכלס מבנה זה, ופותחת צוהר אל קורותיהם של ניצולי שואה רבים אשר הגשימו את חלום שיבת ציון ובנו ביתם מחדש בארץ שאך זה שוחררה. 
בבית זה התגוררו שתי משפחות שורדות שואה: קמהולץ וגוטריימן, אח ואחות. לימים שינו את שמם לכראל וגרניט. חיה, (אמא של חיים כראל) נמלטה מוורשה עם ילד בן ארבע ועם אחותה, מוצאת מקלט ברוסיה אצל שבט טורקמני עד סוף מלחמת העולם, וחוזרת למחנה עקורים בגרמניה. בעלה נהרג במלחמה. 
יהודי אחר אשר עבר את מוראות השואה ושרד, הגיע לאותו מחנה עקורים ומצא מחייתו שם כחלבן. אותו ילד של חיה כבר גדל והוא בן עשר, התיידד עם החלבן נעים ההליכות ושידך אותו לאימו. לזוג נולד בן – חיים, ועת נפתחו שערי הארץ עלו והגיעו למחנה שער העלייה אשר במבואות חיפה, גילו שיענקלה אחיה הצעיר של חיה שרד, הגיע גם הוא לארץ והקים משפחה עם לאה. 
כמו רבים באותה תקופה, המשפחה המאוחדת שקצה נפשה בתנאי החיים הקשים במעברה הגיעה בחיפוש אחר דיור לעין כרם הנטושה והשתכנה בבית הנטוש אז, הניצב מולנו. חיה פתחה גלנטריה, יענקלה מכר מים. יחד התפרנסו כך שחיה אף יכלה לסייע לשכניה בביגוד ותרומה. 
טובה מתארת את מרקם היחסים בין חיה לנזירה אליזבטה מיודעתנו (מהכתבה הקודמת בסדרה), וכיצד אף בנה חיים התחבר אליה, ביקר אותה במוסקובייה וזכה לפינוקים ומגדנות ממנה. כאשר הילד חיים פגש את בחירת ליבו, הכיר אותה גם לאמו וגם לנזירה אליזבטה, אשר נתנה לה כמתנת אירוסין צמיד שהיה המזכרת האחרונה מאמה לפני שהגיע למוסקוביה. 
מקום גדוש במורכבות חברתית במציאות העולה על כל דמיון, מסכמת טובה. 
לבית זה יש גם קשר לימינו, שכן נכדו של יענקלה – השף המוכר אסף גרניט, שגדל כאן, רכש את הבית באופן מסודר, וכמחווה לבוני הבית הערבים תרגם כתובת בערבית שנחקקה מעל משקוף הדלת לעברית ותלה אותה בכניסה לבית: כתובת המברכת את שוכני הבית. 

כנסיית יוחנן בהרים 

מול ביתו של אסף גרניט, מתנשא השער של כנסיית יוחנן בהרים, מבנה נוצרי עם כל סמליהם, אך טובה מחפשת ומוצאת את הזווית היהודית החבויה לה בחצר המנזר – מעבר לשער הברזל. 
עת סערה מלחמת העולם השנייה השתמש הצבא הבריטי בחצר הכנסייה כחניון לכלים כבדים, אשר גרמו נזק לריצוף החצר. לאחר תום מעשי האיבה, שופצה הרחבה ותוך כדי העבודות בצבצו אבני פסיפס. אנשי הכנסייה קראו לארכיאולוג הכנסייה, האב סאלאר, לחקור בנושא. 
חפירותיו גילו כאמור מקדש פגאני ובו פסל ונוס, אך הארכיאולוג שכבר קיבל רשות נדירה לחפור בחצר הכנסייה המשיך בדקדקנות וכעבור מספר שנים פרסם את דו"ח החפירה. מסתבר שמצא תא חצוב שייעודו לא ברור בסמוך לגת עתיקה: מבנה רבוע חצוב אל הסלע שצלעותיו באורך כשני מטרים, בסיסו מטויח ואל תחתיתו מובילות שבע מדרגות. הוא תיארך את התא המסתורי למאה הראשונה לספירתם אך לא פענח את מהותו ותפקידו. האבסורד הוא שהאב סאלאר חיפש נואשות עדות למשפחת הכוהנים של זכריה אבי יוחנן ולא קלט שהעדות בידיו – מקווה מימי הבית השני. 
לפני כ-20 שנה מגיעה למקום מורת הדרך והחוקרת תמר ירדני, מעיינת בדו"ח ומבינה מיד כי הדו"ח מתאר מקווה טהרה, וכי האב סאלאר היה כפסע מהגילוי אותו חיפש בשקדנות כה רבה, אך לא השכיל להבין את אשר חשף.  

מקווה זה מצטרף למאות מקוואות שנמצאו בירושלים וסביבתה, כולל מספר מקוואות בעין כרם, עדות בסלע לכפר ולחיים היהודיים ששקקו כאן בימי בית שני, ועתה מתחדשים. 

מלון אלגרה 

שיטוט קטן בסמטאות (הציוריות, אלא מה…) מביא אותנו אל מפתנו של מלון אלגרה, החביב על זוגות רומנטיים בשל הסביבה הקסומה סביב ואווירת הרוגע של עין כרם, אך צופן בחובו סיפור שתחילתו באהבה אסורה, וסופו קשה ומר. 
אלגרה היתה נערה ממשפחה יהודית אדוקה ממחנה יהודה, שפגשה ערבי נוצרי בשם ג'אבר מעין כרם ב-1927. לאחר חיזור נמרץ מצידו נעתרה לו והשניים ברחו יחד לבית לחם, עקב התנגדות המשפחות משני הצדדים. 
אלגרה התנצרה, ועברה עם בעלה לגור בבית אשר נבנה כאן, אך לקח זמן עד שקיבלו אותה. שנים רבות קראו לביתה "בית היהודייה". 
בשנת 1948 ברחה עם משפחתה מעין כרם וגורלה לא נודע, אך חייל צעיר במלחמת ששת הימים אשר נכנס לשועפט שאך זה שוחררה, סיפר שאשה ערביה צעקה אליו בעברית לא לירות שכן היא יהודייה. היא גוללה לפניו את סיפור חייה, וגילתה שהיא היא אלגרה מעין כרם. 
ואם כבר הזכרנו מורכבות חברתית, ממש מול מלון אלגרה הנערה אשר מרדה בדתה, ניצב היום מקווה טהרה פעיל המשמש את תושבי עין כרם שומרי המצוות. 
 
מנזר האחיות ציון 
עלייה ברחובות הכפר בהם בולטים חלונות מעוצבים הקרובים למפלס הקרקע ומסגירים מרתפים המצטנעים להם מאחורי קירות, מובילה אל שער מנזר האחיות ציון, שגם בו איתרה מדריכתנו את הזווית היהודית החבויה מאחורי החומות ושער הברזל הגדול. 

מנזר זה הוקם על ידי שני אחים, יהודים מומרים בשם רטיסבון שייסדו מסדר חובק עולם בשם "אחיות ציון". אנו מכירים בירושלים שלושה מנזרים שלהם: בוויה דולורוזה בעיר העתיקה, רטיסבון ברחוב שמואל הנגיד וכאן בעין כרם. 

עם הניצחון המופלא במלחמת ששת הימים, רופא גדודי צעיר בשם יהודה דנון נשלח כדי לשבות את חיילי הלגיון הירדני אשר לפי המודיעין מצאו מקלט במרתפי מנזר האחיות ציון בוויה דולורוזה. הרופא מקיש בדלת ולא נענה, הולם חזק יותר ולא נענה, ולאחר שהלם בדלת הברזל בעוצמה רבה נפתח השער ובפתח מופיעים נזיר ונזירה. 
הנזיר טוען בתוקף שאיננו נותן מסתור לאנשי הלגיון, אך הנזירה רומזת לו אחרת, ולבסוף מתגלים במרתף המנזר עשרות חיילי לגיון מחופשים לפצועים ונלקחים בשבי. יהודה מנסה לתקשר עם הנזירה בכמה שפות ולמרבה הפליאה היא עונה לו בלדינו ואומרת כי היא יהודייה. 
לאחר 20 שנה, אשתו של יהודה מעלה על הכתב את סיפורה של הנזירה רג'ין קנטי, ילדה יהודייה בבולגריה של שנות ה-30, אשר למדה בבית הספר של האחיות ציון בסופיה. משפחתה שרדה בבולגריה בשנות השואה תחת חסות מלך בולגריה אשר הגן על היהודים אשר היו נתיני בולגריה.  
בשנת 1940 יהודי בולגריה הכמהים להגיע לארץ ישראל עולים על ספינת מעפילים בשם סלבדור, ספינה רעועה אשר עליה הועמסו מאות אנשים מעל יכולתה לשאת. הספינה נטרפת בסערה מול חופי טורקיה ומאות נספים, אך רג'ין ואביה מצליחים להגיע אל החוף ומקבלים סיוע ומקלט מהקהילה היהודית של איסטנבול. הבריטים אשר רוצים לטהר את מצפונם ותדמיתם מאפשרים לעשרה בני נוער מהניצולים להגיע לארץ, בהן רג'ין. 
הנערה מתגלגלת אל החווה החקלאית בתל אביב (בניהולה של חנה צ'יזיק, רחוב בן גוריון של היום) ומתקשה לעמוד בעבודה הקשה ובהתמודדות החברתית עם החברה הצברית הבלתייי מוכרת. שליחה ממנזר האחיות ציון שיצאה לאתרה לבקשת מורותיה בסופיה מוצאת אותה והיא עוברת עימה למנזר האחיות ציון בעיר העתיקה, ועם השנים מתנצרת למרות מחאת אביה. 
כאשר במלחמת ששת הימים מתדפקים הירדנים על שערי המנזר היא דורשת מהם את כל הציוד הצבאי שלהם בתמורה למקלט, ציוד אשר היא משליכה לבור. 
רג'ין היום בת מאה שנים, ועדיין מתגוררת במנזר זה. 

הקרעצ'מע 
מעט יותר לכיוון אזור הבילויים והמסעדות המתעורר לאיטו לקראת רדת הערב, שוכן מרכז יהודי מיוחד ותוסס, הקרעצ'מע – בית המרזח בסלנג של השטייטעל המזרח אירופי מעורב בצבעי המזרח (הלא אירופי). 
כל סממני הרוחניות כאן: שלטים צבעוניים המעבירים מסרי רוגע ואהבה, צלילי סיטאר בעלי גוון הודי, בית כנסת נאה באולם בירכתי המתחם, וחצר רחבה טובלת בירק ועמוסת כיסאות נוחים מסוגים שונים בה אפשר להתרווח ולהירגע ממסענו. 
מארחנו אבשלום אשל, יחף כמובן, מקבל אותנו בברכה בחיוך ובצלילי סיטאר עליו הוא פורט במומחיות, ואומר כי הדרך ארוכה, אנו יודעים מאין באנו ולאן הולכים, אך מדי פעם צריך לנוח. 

אנו מקבלים את המלצתו בשמחה ובעוד אנו נחים אנו נהנים משלל סיפורי העיירה המזרח אירופית, מסיפורי רבי נחמן, וכולם מלווים במוזיקה מרגיעה. 
אבשלום מספר כי הם קהילה יהודית מעט חריגה שחיפשה מקום קבע והגיעה לכאן. יש כאן גני ילדים, מקווה תחת עץ הלימון, בית כנסת ופעילויות שונות – לימוד כתיבת סת"ם, סעודות מלווה מלכה, שיעורי דת לנשים ואף תיאטרון בובות אותו הוא מציג לילדים ולצעירים ברוחם לאחר התפילה. 
מארחנו מסיים בניגון חסידי יפהפה על הסיטאר, ואנו מצטרפים לשירה ולאווירת הרוגע בשמחה. 

מעיין מרים 
תחנתנו האחרונה היא מעיין הכפר שקיבל את השם "מעיין מרים". מימיו זורמים מתחתית מבנה אבן נאה בן שתי קומות אל שוקת רחבה וממנה דרך תעלה חצובה בסלע מטה אל גן קהילתי המטופח על ידי בני המקום – "הבוסתן". 
טובה מגייסת לעזרתה שוב את רחל ינאית שהגיעה לכאן לראשונה בראשית המאה ה-20 וקוראת את תאוריה על יופי המקום, בתי האבן הקטנים הנטועים בצלע ההר בין אורנים וכנסיות, וסמטאות מלאות קסם. נראה כי המקום לא השתנה הרבה. 
רחל ינאית ממשיכה וכותבת כי על היישוב היהודי לגאול מקום חמד זה, ומנבאת כי יום יבוא ונעשה כך. 
טובה מזכירה את המסורת הנוצרית הגורסת כי ליד מעיין זה פגשה מרים את אלישבע, והרבה סוברים כי מכאן שם המעיין, אך מסתבר כי גם כאן מסתתרת נקודה יהודית, בתקופה הבריטית שופץ אזור המעיין ונבנה המבנה היפה הניצב שם עד ימינו, במימון של מי אם לא - משפחת רוטשילד. 
מעיין זה לבקשת המשפחה קיבל את השם מעיין מרים, על שם סבתו של הברון רוטשילד. 
טובה מסיימת באומרה כי רחל ינאית הייתה גאה מאושרת לראות את הקהילה היהודית השוקקת - המחדשת ימיה כקדם כאן, ואנו מודים למדריכתנו, הטובה מאוד מאוד. 
 

'עמיתים לטיולים' – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים. 

הפעילויות בד"כ חינמיות, להצטרפות שלחו SMS לעמית אררט 052-7-90.60.90 

נגישות