בין הבקעה לתמר ולנהר

הפקה – רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע ו'עמיתים לטיולים' כתב וצילם – ניר כהן משה

 

במתנ"ס המועצה האזורית בקעת הירדן התקיים אירוע שכותרתו "בין הבקעה לתמר ולנהר" – כנס שמירה על ערכי הטבע בבקעת הירדן. את הכנס המשכנו למחרת, בסיור ברכבים פרטיים.

הסיור יצא במזג אוויר גשום חלקית והשתתפו בו כשלושים עמיתים אמיצים. אותם הובילו והדריכו שמוליק ידווב, מנהל מרכז היונקים של החברה להגנת הטבע ועמוס סבח אקולוג רשות הטבע והגנים. כל אחד מהם הדריך בנושא מומחיותו וביחד נוצרה סינרגיה מעניינת.

הסיור התחיל בהתכנסות במפגש הבקעה, משם המשכנו לפארק מיחזור "אור": מזבלה גדולה שהופכת חלק מהזבל האורגני לקומפוסט עבור החקלאות ואת השאר מטמינה.

מסתבר שעם המדריך הנכון אפשר לטייל גם במזבלה: מיזבלה מטבע דברים היא מקום עם המון אוכל. האוכל מושך חיות מהאזור ואף כמה סוגי ציפורים נודדות שהחליטו לחדול מהנדודים ולהפוך את המזבלה לבית קבע.

שמוליק מספר שהציפורים נודדות מאירופה הקרה לאפריקה ואסיה החמות לאו דווקא בגלל הקור, אתו רובן מסוגלות להתמודד, אלא בגלל זמינות המזון – חרקים וזוחלים למיניהם.

רוב הציפורים מעדיפות לנדוד מעל הקרקע משיקולי מנוחה וקלות הניווט. השבר הסורי-אפריקאי בולט מאוד מהאוויר וקל לנווט לאורכו. בזכות עובדה זו ניתן לראות המון ציפורים נודדות מעל בקעת הירדן בתחילת החורף.

צילום: ניר כהן משה

 

באתר ניתן לראות חסידות, זרזירים ודיות שחורות. הדיות השחורות הן טורפי על באזור וכמעט ואין להן אויבים.

חוץ מציפורים נמשכים לאתר חזירים, כלבים, תנים וזאבים שהם באזור זה אוכלי-כל, לא בוחלים גם מלטרוף יצורים קטנים מהם רק במעט. לעתים קורה שזאב טורף תן (שהוא בעצמו טורף רק קטן יותר).

האויב העיקרי של הציפורים הגדולות הוא האדם: ציפורים רבות מאוד מתחשמלות מחוטי החשמל הפרוסים באזור. לעתים מוצאים באתר חסידה שבכנפה חץ או כדוריות עופרת שנורו אליה מרובה צייד באפריקה.

גם המיינות הפולשות מהודו מקננות באזור. למיינות טפרים בדומה לעופות דורסים וגם הן לא בוחלות בגוזלי ציפורים קטנות יותר.

מאתר אור המשכנו דרך שער בגדר המערכת ונכנסו למובלעת (באישור) המגיעה על לפיתולי נהר הירדן, המשמשת את חקלאי האזור. עברנו רגלית את הגשר מעל נחל תרצה המלא מים בעונה זו וטיפסנו מעלה (למרות הגשם והבוץ) למוצב טובלן.

לאחר מלחמת ששת הימים נבנו מוצבים רבים לאורך הירדן. המוצבים מוספרו לפי האל"ף-בי"ת. לכל מוצב ניתן שם של ציפור המתחיל באותה אות. באות ט' שם הציפור טבלן. קצין מאותגר ידע החליט לקרוא למוצב טובלן, וכך התקבע השם.

לאחר חתימת הסכם השלום עם ירדן שינה צה"ל את תוכנית ההגנה וב-1996 ננטשו חלק מהמוצבים. את החלל מלאו עטלפי האזור. העטלפים שחיו שנים במערת נדחקו על ידי רועי הצאן. המוצבים הנטושים מהווים בית גידול הולם לעטלפי האזור.

שמוליק, במומחיות, תפס עטלף מסוג יזנוב קטן שהתנודב להדגים לעמיתים קטעי אנטומיה עטלפית.

 

צילום: ניר כהן משה

 

היזנוב ניזון מחרקים. הוא בולט בזנב ארוך בעל שערות חישה העוזרות לו להתמקם בתקרת המוצב. העטלפים נמצאים במעין שינת חורף חמישה חודשים בשנה. גם בשאר העונות הם נוהגים לישון בשעות האור. אולי עובדות אלו יכולות להסביר את תוחלת החיים הגבוהה שלהם – 25 עד 30 שנה. להשוואה, עכבר ממוצע מגרד בקושי את ה-3 שנים.

שמוליק מפנה את תשומת לבנו לקורות הברזל המחזיקות את תקרת המוצב. חלקן הן שימוש משני לפסי הרכבת החיג'אזית שבנו הטורקים באזור. על חלק מהפסים ניתן לראות כתובות באנגלית, תאריכי ייצור ואף כתובות בטורקית מסולסלת, זכר לתקופה לפני שעברו הטורקים לאותיות לטיניות.

יצאנו מהמוצב והשקפנו על מטעי הדקלים העצומים הנטועים לאורך הירדן. מהצד הירדני לא נטועים דקלים. מסתבר שדקל ממוצע בתקופת הקיץ צורך קוב מים ליום. החקלאים הישראלים משתמשים במים מטוהרים מירושלים ומטבריה ואף מעודפי בריכות הדגים של עמק בית שאן. הירדנים עדיין לא אמצו את טכנולוגיית הטיהור ומכאן נובע הההבדל.

 

תצפית לסרטבה

הפעם התפנקנו ולא עלינו את הסרטבה רגלית. במקום נתנו למכוניות לטפס לאחת הפסגות ממנה ניתן לצפות מלמטה על הסרטבה. בורות המים שנכרו במורד לאגירת מי הגשמים עבור המבצר נראים בבירור

עמוס מסביר שכמו ליהודה גם לשומרון יש מדבר משלו (בו אנחנו נמצאים), רק שאופיו דומה יותר לספר מדבר.

מן ההר ראינו עגורים נודדים לאורך השבר הסורי אפריקאי, רק שהפעם הם היו מתחתינו.

גם בשנה זו התברכנו בחורף טוב והמדבר נמלא פרחי בר. באזור זה יש עודף רעייה ולכן הפרחים קטנים יותר הן בכמות והן באיכות בהשוואה לאזורים אחרים , אך עדיין המראה משובב נפש.

עמוס מסביר על מנגנון פיזור הזרעים המופלא של המרווה הדגולה. במצב של יובש הזרעים תפוסים מתחת לענפי המרווה. כאשר יורד גשם חלק מהענף העשוי חומר ספוגי מתנפח, הניפוח גורם לענף לעלות מעלה וכך הזרעים משתחררים בדיוק בזמן הנכון, כשיש מספיק מים שיתנו להם את הדחיפה הראשונית.

מהסרטבה ירדנו לנחל פצאל: השחרוריות הרבות החיות בנחל מעידות על טיב המים.

בישראל חיים שבעה מיני דו-חיים, חלקם גם בנחל, בעיקר צפרדעים וקרפדות. בנחל גם חיים דגי חפף ובן-נון הירדן.

בתוך הנחל נובעים, בתחילת אפיק הנחל, שני מעיינות הנקראים עינות פצאל. בתקופת הורדוס הוקם באזור הישוב פצאליס על שמו של פצאל אחיו של הורדוס. ניתן גם היום לראות את אמת המים המובילה (עד היום) מאזור הנביעה את המים לבריכת אגירה וכן את שרידי הסכר שאגר את מי הנחל.

ערבים רבים מהאזור פורשים אוהלים, מנגלים ושאר אביזרי פיקניק באזור, דוכנים למכירת מזון – והחגיגה גדולה.

בנקודה זו סיימנו את הסיור. הנעליים מלאות בוץ והבגדים קצת רטובים אבל זכינו לטיול ייחודי לאזור המטויל מעט ובעונה מיוחדת בה ניתן לחזות בטבע בתפארתו.

 

תודה לעוזרים הנוספים לארגון הכנס והסיור: ערן קרוזל – רשות הטבע והגנים, אריאל פילבר – מנהל בית ספר שדה עפרה ועמית אררט – יו"ר 'עמיתים לטיולים'.

'עמיתים לטיולים' – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים

הפעילויות בד"כ חינמיות, להצטרפות שלחו SMS לעמית אררט 052-7-90.60.90

נגישות