מתי בפעם האחרונה תהיתם לגבי כשרות הפלמינגו?

יוצאים לספארי? נדבר על כשרות הפלמינגו! למה זה חשוב? כי זה מעניין וגם כי…לפעמים העוף החינני הזה משמש אפילו לצבעי מאכל (ורוד כמובן) – וזהו גם פירוש שמו: "falama" בלטינית: להבה.
היכן נתחיל? המשנה בחולין (ו,ג) מזכירה את 'השקיטנא' או השקיטן בתור עוף טהור ורש"י מסביר שמדובר בעוף שרגליו ארוכות ואדומות. זיהויו של השקיטן עם הפלמינגו נחשב ודאי למדי במשך שנים רבות ומקובל גם על ידי הרב ישראל מאיר לוינגר בספרו על הכשרות (עמ' 77). לדעתו מדברי הגמרא והראשונים משמע שישנם שני סוגי שקיטנים, הראשון ששוקיו ארוכים והוא כשר והשני נמוך וגוץ ומתייחס כנראה לאנפה האסורה.
אמנם עיקר זיהויו של עוף כשר תלוי במסורת, אולם במשנה (שם) הוזכרו גם 'סימני עוף טהור': אצבע יתרה, זפק, קורקבן נקלף. האם הפלמינגו שלנו נותן סימנים? לא נוכל במסגרת המדור להיכנס לכל המחלוקות הנוגעות להגדרת סימנים אלו, אבל בהחלט נוכל לומר כך: לכל מיני הפלמינגו יש זפק ולשלושת המינים המצויים (הבכיר, הצ'יליאני, הזוטר) יש אצבע יתרה, בעוד בפלמינגו אנדי וג'יימסי הסימן חסר.
דרישה נוספת מהעופות הטהורים היא "שאינו דורס ואוכל ברגליו". כדי להבין את מצבו של הפלמינגו ביחס לסימן זה עלינו להכיר את צורת האכילה שלו: מקורו כפוף בצורה חריגה ב-120 מעלות ושני חלקיו פועלים כמסננת. בזמן האכילה המקור שקוע במים ושואב מים. כדי להעלות לפני המים סרטנים וחרקים, הפלמינגו רוקע ומתחח ברגליו את הקרקע. האם פעולה זו נקראת 'דורס ברגליו'?
השיטות המקובלות להלכה הן שיטת רש"י והטור, הטוענות כי הגדרת 'דורס' הוא 'אוחז הטרף בידו', או שאוכל מן הטרף טרם העוף ימות בדומה לאכילת הנשר. שתי שיטות אלו אינן תואמות את שיטת האכילה של הפלמינגו, שהרי אין הוא משתמש ברגליו לתפיסת המזון. סיוע לדברים נוכל להביא מדברי בעל המאור (שם) והמגיד משנה (מאכלות אסורות א, כ), שהביאו שני סימנים (שדי באחד בהם) המצביעים על עוף שאינו דורס: כף רגל רחבה וחרטום רחב שלמעשה אינם מאפשרים דריסה (שו"ת צמח צדק ס'). היות ולפלמינגו יש קרום בין אצבעותיו הרי שהוא עונה גם על דרישה זו. הפוסקים נתנו סימן טהרה גם בביצים: "שיהיה ראשו אחד חד וראשו אחד כד" (שו"ע יו"ד פו, א). כל מי שמתבונן בביצי הפלמינגו יראה מיד שניכר ההבדל בין שני הקצוות: האחד חד והשני עגול.
כאמור הדרישה העיקרית של חז"ל בכשרות העופות היא הצורך במסורת, והשו"ע פוסק שאף שיש לעוף סימני טהרה, עדיין יש צורך במסורת שהוא טהור. הרבה מאוד התלבטו בשאלה מדוע יש צורך בשני מתירים, מסורת וסימנים גם יחד? הש"ך (ס"ק יא) מסביר את הדברים בצורה קולעת: העובדה שלקהילה יש מסורת היתר על עוף מסוים איננה יכולה להתירו בקהילה בה יש עליו מסורת של איסור. אולם כאשר לקהילה אין כלל מסורת על העוף, הרי שהעובדה שבקהילה אחרת יש מסורת היתר יכולה להתירו גם בקהילה הראשונה!
מה לגבי הפלמינגו? כאמור המשנה אומרת במפורש שהשקיטן טהור וכשר. לא מצאנו כי בקהילות נהגו לאכול שקיטן, אלא שזו אינה מסורת של איסור כי בפשטות לא העוף לא היה מצוי בידם ולכן אין זה מצב של מסורת של איסור, אלא חיסרון מסורת ולכן היות שלעוף זה יש סימני טהרה, הרי שבמקום שאין מסורת של איסור ניתן להתירו. ולמעשה סימני הטהרה שלו מובהקים בהרבה מכמה סוגי תרנגולים שאנו נוהגים לאכלם (למשל תרנגול ההודו).
הכותב הוא ראש מערך הכשרות של צהר ומומחה לכשרות תעשייתית.

נגישות