מארצות החום אל חלוני

הופעתם של גוזלי שרקרקים ירוקים בבית החולים לחיות בר אינה מאורע שמתרחש כל יום

בתוך קופסא קטנה, כשהם מצייצים ומפוחדים, הגיעו לבית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים ארבעה גוזלי שרקרקים ירוקים. הקן שלהם נהרס כתוצאה מעבודות תשתית שנעשו בסמוך למושב נעמה שבבקעת הירדן.
הפקח האזורי של בקעת הירדן וואדי קלט, שחר כפיר, קיבל אותם ממי שפיקח על עבודת התשתיות שנעשתה באזור. הוא סיפר כי רגע אחד לפני שהשופל החל לחפור את האזור הוא שם לב לנוכחותם ומיהר לאסוף אותם ולהביאם לבית החולים.
זו פעם ראשונה שבה מגיעים לבית החולים גוזלים של שרקרק ירוק. גם השרקרקים המצויים אינם מאוד מצויים, אבל הירוקים נדירים מאוד וגוזלים קטנים מעולם לא הגיעו אלינו לטיפול.
שלושה מהם היו כבר בעלי נוצות ונראו כבני שבועיים ואחד נוסף, קטן הרבה יותר מאחיו, בקע כנראה ימים אחדים אחריהם.
ישנן ציפורים שמתחילות לדגור על הביצים מהטלת הביצה הראשונה ולא ממתינות להטלת כל הביצים. זו תופעה שקיימת בעיקר אצל ציפורים שמטילות בקנים שעל עצים או בתוך מחילות.
התופעה הזו אינה מוכרת כל כך אצל ציפורים שמטילות בקנים על הקרקע.
המטילות על הקרקע לרוב מעדיפות להמתין עד להטלת הביצה האחרונה וכך הן מסנכרנות את זמן הבקיעה. יש בזה יתרון בולט, כיוון שהאפרוחים ישר מתחילים להתרוצץ – וההורים לא יכולים לדאוג לאפרוחים ובמקביל להמשיך לדגור.
תופעת הדגירה על הביצים מרגע הטלת הביצה הראשונה, מאפשרת להורים להעניק תשומת לב לכל גוזל מרגע בקיעתו, וכשבוקע הגוזל האחרון הם כבר פנויים יותר שכן בקן ישנם גם גוזלים גדולים שזקוקים לפחות תשומת לב ולהאכלות פחות תכופות.
לבית החולים הגיעו כאמור שלושה גוזלים קטנים ועוד גוזל אחד קטן במיוחד, שעיניו עוד עצומות וגופו חסר נוצות. כדי להזין אותם הם קיבלו זחלים ואת הנוזלים הם קיבלו בשלב הראשון באמצעות מזרק מתחת לעור. כיוון שההורים מאכילים את גוזליהם כל מספר דקות, כך המטפלים בגוזליה של בית החולים לחיות בר דאגו שיאכלו ויקבלו נוזלים כמה פעמים בשעה.
השרקרק הירוק הוא מין נדיר למדי בארצנו: הוא מקנן בעיקר בצפון אפריקה, מהרי האטלס עד לדלתת הנילוס, מדרום טורקיה עד למפרץ הפרסי ומהים הכספי ועד אפגניסטן והודו. לאורך השנה ולא בתקופת הקינון, הוא נוהג לנדוד למרחקים ארוכים למרכז ודרום אפריקה’ לרוב בקבוצות קטנות ולעתים בגדולות. הנדידה מתבצעת לרוב בשעות היום. מרחב מחייתו של השרקרק הירוק הוא באזורים מדבריים ומדבריים למחצה, בערבות עם עצים פזורים, עמקים, נאות מדבר ובאזורים הקרובים למים.
בטבע השרקרקים הירוקים ניזונים בעיקר מדבורים, חרקים מעופפים כגון צרעות, טרמיטים, נמלים מעופפות, שפיריות, חיפושיות, ציקדות, פרפרים ועשים. את רוב הטרף שלהם הם לוכדים באוויר.
בישראל, השרקרק הירוק נחשב לציפור חולפת נדירה מאוד שאוכלוסייתה במצב פגיע. הציפור נצפית בתקופות הנדידה – בעיקר בעונת הסתיו, בין החודשים יולי לאוקטובר, וגם ועד לעמק בית שאן במושבות קטנות. כיום ידוע על זוגות בודדים שמקננים בדרום בקעת הירדן, עמק בית שאן ונאות הכיכר.
לאט-לאט הם מתחילים להתחזק והמטפלים מאכילים אותם בהפרשי זמן גדולים יותר. בקרוב יתחילו להאכיל אותם מלמעלה, כלומר ידמו אכילה של חרק מעופף כדי להרגיל אותם לחיים בטבע.
אנחנו מקווים כי נוכל בקרוב להשיב את הציפורים המרהיבות האלו לטבע.

נגישות