קובה – מהפכה שמחפשת כיוון

הצצה ראשונה מבעד עדשת המצלמה למדינה שמספרת סיפור עצוב על אנשים שמחים

אמצע דצמבר 2018, אני עולה על טיסת אייר פראנס בדרך להוואנה, קובה, למסע צילום של עשרה ימים, יחד עם קבוצת צלמים חובבים כמוני, במסע המאורגן על ידי “פוטוטבע” בהובלת הצלם פליקס לופה.
בשלב הזה כל מה שאני יודע על קובה הוא שמדובר במסע בקפסולת זמן של כ- 60 שנה לאחור, אבל מה המשמעות של האמירה הזו? איך זה יתבטא בצורה ויזואלית דרך המצלמה? זה עדיין בסימן שאלה. אנסה לשתף מעט, דרך התמונות, בחוויות מהמסע ואני מקווה שתיהנו מכך.
הסיפור של קובה הוא סיפור עצוב על אנשים שמחים. את הניגודיות הזו רואים ומרגישים בכל פינה שמסתובבים בה במדינה המאוד מיוחדת הזו.
קובה היא אי שהתגלה על ידי קולומבוס לפני כ-500 שנה, ובמהלך 400 השנים הראשונות הייתה תחת שלטון ספרדי אשר שעבד, ניצל את התושבים ואת משאבי האי.
לפני כ- 100 שנים מרדו הקובנים בספרדים, אך מהר מאוד הם מצאו את עצמם נשלטים על ידי רודן בשם בטיסטה, בחסות המאפיה האמריקאית.
בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת, הובילו פידל קאסטרו וארנסטו (צ’ה) גווארה מהפכה במטרה לשחרר את קובה משליטת בטיסטה והמאפיה האמריקאית וליצור בקובה משטר סוציאליסטי.
תוך זמן קצר, על בסיס הקרבה האידאולוגית מצד אחד, ובשל החרם שהטילו האמריקאים על קובה החופשית מצד שני, התהדק הקשר בין קובה לברית המועצות, ומאז שבויה קובה במשטר קומוניסטי חד-מפלגתי אשר אכן מספק לאזרחים מזון בסיסי, חינוך ובריאות אך לא הרבה מעבר לזה. כך, העם הקובני ששוחרר במהפכה משלטון עריצות קפיטליסטי, מוצא את עצמו שבוי בידי משטר קומוניסטי שבו כולם שווים ולכולם אין כלום.
בהיבטים רבים קובה תקועה אי שם בשנות ה- 60 של המאה הקודמת: וכאשר מסתובבים ברחובות, אי אפשר שלא לראות את המכוניות הישנות, את הבתים המתפוררים, את התורים הבלתי נגמרים לכל מוצר או שירות הכי בסיסיים ושלא לחוש בעוני ובעליבות החיים.
יחד עם זאת, ובאותה מידה ממש, אי אפשר שלא לחוש בחום האנושי, בחיבור המיוחד שיש בין האנשים, בפתיחות ובשמחת החיים. חיים שאין בהם הרבה אבל יש בהם המון.

כמה מילים על הצילום. בקובה אין נופים מדהימים או בעלי חיים מיוחדים. לקובה נוסעים כדי לצלם אנשים והתנהגות אנושית ולכן העדשות שבהן עושים שימוש צריכות להתאים למטרה זו. אני צילמתי בכל המסע בעדשת Tamaron 24-70 שעשתה את העבודה בהחלט, אם כי לקחתי איתי גם עדשות נוספות שלא עשיתי בהן שימוש.
המסע מתחיל בבירה הוואנה, ופליקס והמדריך המקומי אלחנדרו מובילים אותנו ב-HavanaVieja – העיר העתיקה. מדובר בגן עדן לצלמים כיוון שבכל פינה מוצאים משהו לצלם. אז מה מצלמים? קצת את הנוף העירוני ובעיקר את האנשים. מכאן ניתן לתמונות לדבר, ונמשיך לספר על המסע בטור הבא, בעוד שבועיים.

איך מגיעים
אין טיסה ישירה לקובה, ועל מנת להגיע להוואנה צריך לקחת טיסת קונקשן דרך אירופה או צפון אמריקה. הטיסות הנוחות ביותר הן של אייר-פראנס/KLM, סוויס או איבריה.
ביטחון אישי
בניגוד למדינות מרכז ודרום אמריקה, רמת הביטחון האישי בקובה גבוהה מאוד ואין כל חשש להסתובב בעיר ובשכונות.
קובה לשומרי מסורת
בקובה קהילה יהודית קטנה מאוד, המונה כמה מאות אנשים. אין בקובה בית חב”ד. בהוואנה שני בתי כנסת, אחד אורתודוקסי (בעיר העתיקה) והשני קונסרבטיבי (בשכונת ודאדו) ולא בטוח שיימצא בשבת מניין. כמו כן, לא ניתן להשיג בקובה מזון כשר ויש להביא הכל מהבית. מצד שני אין בקובה אנטישמיות והיחס לישראלים בדרך כלל אוהד.

הכותב הוא בין היתר צלם (חובב) ומדריך מסעות לפולין www.yoav-armoni.info, yarmoni@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות