המקום הכי יפה בעונה

לא משנה כמה פעמים ביקרתם גלבוע, עכשיו הזמן לעשות את זה שוב

אחרי ימים ארוכים של גשם מבורך שירד על ארצנו הקטנטונת, התמזל מזלנו לבלות סופשבוע בהיר ויפה בעמק.
הגשם לא פסח אפילו על עמק המעיינות ולא על הגלבוע (הרים בגלבוע וגו’) – לשם נסענו.
יש מקומות שכבר הייתי בהם עשרות פעמים, עד כדי כך שעולות בי תהיות אם יש להם מה לחדש לי. כבוגר הישיבה שעל הגלבוע וכמי שנשוי לבת העמק – שם גם בילינו את הלילה שבין חמישי לשישי – עברתי לא מעט על ההר, וקיוויתי שלא אתאכזב.
כבר מהנסיעה לחניון האירוסים (הוויז מכיר) הבנתי שחששותיי היו לשווא. כשעזבנו את העמק והתחלנו לעלות בהר התחיל היופי להתגלות, כשהכל מסביב ירוק ונקי. הנוף שנגלה מהפיתולים הטריים את הבאות ועורר את הרצון להגיע כבר, להיות שם.
כשנכנסים לדרך נוף הגלבוע מבינים לפי החולפים על פניך שהגעת למקום מיוחד. רוכבי אופניים, ובעיקר רוכבי אופנועים, המחבבים את מה שיש לכביש זה להציע: פנוי יחסית, תוואי מאתגר וכמובן מראות מאירופה.
חניה ריקה (שיא העונה בחודש מרץ, כאשר אירוס הגלבוע פורח) ומזג אוויר בהיר וקריר קיבלו את פנינו. אחרי התארגנות קלה, התחלנו לצעוד במסלול הירוק – המתאים לכל המשפחה – היוצא מהחניון ויעדו פסגתו של הר ברקן. השביל בולט בצבעו החום-בוץ על רקע הירוק השולט. קשה ללכת לאיבוד כאן ואפשר להסתובב בר בין הפרחים המפוזרים. אנחנו פגשנו בכלניות, רקפות, נץ החלב וצמחים מעניינים נוספים כמו כלך. גם למעלה רצוי להסתכל כדי לא לפספס את הסנוניות מקפצות באוויר הקריר.
המסלול ממשיך, עולה מעדנות לכיוון הפסגה ואתו נוסף לאט-לאט עוד קצת לנוף הפנורמי. עם נוף כזה לא צריך לחייב אף אחד לעצור למנוחה ולהתרשמות מתחת לאחד מעצי האלון.
הכל כל כך יפה ונקי. החום – חום, הירוק – ממש כמו של השכן והכחול – כחול אמתי. הגבולות ביניהם ברורים, אני לא ממש מצליח להפסיק לצלם. אפילו מעשי ידי האדם כמו הטורבינות על הגלבוע יפות כאן, מהפנטות בסיבובם האיטי והקבוע. שביל הפטרולים הרחב מתחת למעלה גלבוע חוצה גבול לא טבעי בתוך הירוק.
השביל הירוק נגמר כשהוא פוגש בשביל האדום הסובב את פסגת הר ברקן. אם לוקחים שמאלה מגיעים לפסגה אחרי דקה. מגדל התצפית שהיה כאן שנים כבר לא נמצא, אבל לא באמת צריך אותו. רמת יששכר, שלוחת צבאים, גבעת המורה, הר תבור, יישובי הגליל התחתון, ג’נין ובנותיה, הרי השומרון והגלעד כל אלה פרוסים מתחתינו.
מתחת לפסגה נמצא חניון הר ברקן ובו מרחב ושולחנות פיקניק.
את הדרך חזרה לאוטו קצת מסוכן לעשות מהכביש. עדיף לחזור בניווט עצמי קל בדרך מקבילה לשביל העליה. כמובן שניתן לחזור באותה הדרך.
ישנם לא מעט נקודות עניין ומסלולים על הגלבוע ועוד יותר מזה מקומות עצירה ופיקניק. (אפשר למצוא כאן: http://www.kkl.org.il/forestsearch/gilboa_forests.aspx)
אנחנו בחרנו לעלות לכתף שאול, זכרנו משהו על מצנחי רחיפה וקיווינו שנזכה. מחניון האירוסים יורדים עם הכביש מערבה ועוקבים אחרי השילוט. הכתף הוא בעצם מצוק הפונה לעמק חרוד. בכל מקום אפשר לשבת על אבן ולהסתכל ממעוף הציפור. בריכות דגים, שדות (נסו למצוא את אלו העגולים) ויישובים בתפריט. ממול בשלוחת צבאים כבר המריא כדור פורח. באחד השדות כבר אפשר לראות את הציור השנתי של פטר וינר מקיבוץ מעוז חיים. הציור – שהפך למוסד – נעשה על ידי זריעת זנים שונים של חיטה או חריש בתוך השדה הקיים. הפעם הקדיש פטר את הציור ל-90 שנה לחקלאות עין חרוד. ישנו מסלול הליכה לכל המשפחה ששמו שביל התנ”ך, הסובב את כתף שאול, לאורכו שלטים עם סיפור הקרב של שאול בפלשתים.
אך מעל לכל זה הצפייה בהמראת מצנחי הרחיפה הוא גולת הכותרת של מקום זה. שווה לשבת זמן מה ולצפות בהם, נסו לעקוב אחריהם עד נחיתה בשדות העמק המוריקים. עניין מאתגר.

המקום הכי יפה בעונה
אחרי ארוחת צהריים בחניון כתף שאול ירדנו חזרה לעמק. נשאר לנו קצת זמן ורצינו לראות מה עשה הגשם לנחלים המקומיים. להיות בעמק המעיינות בלי לעצור במקור מים זה לא לעניין, והחלטנו לנסוע לגשר הקנטרה. האתר נמצא על נחל חרוד והכניסה אליו היא ליד צומת מסילות. נסיעה קלה בשבילי בריכות הדגים מביאה אותנו לחורשה נחמדה עם שולחנות פיקניק. נחל חרוד נשפך כאן במפל קטן, ולמרות המים המזוהמים המקום שווה עצירה. אפשר לרדת לראות את המפל מלמטה וגם לעלות על הגשר מעליו ולעבור לצד השני. מקום נחמד לעצירה קלה ולתמונה או שתיים.
בדרך לדירה שלנו לשבת זאת, אני נזכר בחששות שהיו לי בתחילת היום. כבר שכחתי כמה יפה כאן, במיוחד עכשיו בחורף כשהעמק הוא באמת חלום – בלי הבלהות-להבות הקיץ. מקום שבו יש שילוב של הר ועמק, ירוק וכחול, אוויר ושמש תמיד יפתיע ויחדש. וחוץ מזה, ברוב המקרים מספיק לצאת החוצה וכבר הנפש מתרחבת.
טיפ אחרון שלא תמצאו בשום מקום: כשתקראו שורות אלו המקום הכי יפה בארץ, אמנם למשך כמה שבועות בלבד, הוא קיבוץ מעוז חיים. אם תצליחו להיכנס חפשו את הדשאים המלאים מרבדי כלניות בשלל צבעים, ממש מול ביתם של החברים. מראה נדיר ביופיו. שימו לב כי זהו מקום פרטי: הקפידו לא לדרוך על הדשאים ובאופן כללי להיות מנומסים. כאן גם יוכלו חובבי הציפורים לראות בקלות עשרות דיות דואות מעל מטעי התמרים. לנו התמזל המזל לראות שקנאים עפים ממש מעלינו.

עוד בסביבה: עין יזרעאל, עתיקות בית שאן, כוכב הירדן, אתר גשר הישנה, ארם נהריים ועוד.
לא חסר מידע על האזור, אך אני מצרף כאן את הקישור לאזור התיירות המושקע באתר הרשמי של מוא”ז עמק המעיינות, שם אפשר למצוא אפשרויות רבות לפעילויות, טיולים, מקומות לאכול, לינה (למי שאין את הקשרים שלנו) ועוד: http://tourism.maianot.co.il/.
לטיסה בכדור פורח בעמק חרוד: http://hotairballoon.co.il/

מטייל ותיק שאוהב לטייל בכל העולם, נשוי ואב לשלושה. כותב ומצלם את זה בבלוג שלו ובפלטפורמות נוספות: https://itaiwablog.com, https://facebook.com/Bearfeet-2008119366094602

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות