על החירות

בעולם בו האדם ניצב במרכז, החירות אינה אלא אחיזת עיניים

במגילת העצמאות האמריקאית, שנוסחה ברובה ע”י תומאס ג’פרסון, ישנה אמירה פוליטית המפורסמת כיום בעולם כולו:
“אנו מקבלים כמובנים מאליהם את האמיתות שכל בני האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות אחדות שאי אפשר לשלול מהם, ובהם הזכות לחיים, לחירות, ולחתירה לאושר”.
לארצות־הברית יש היום סוג של תאולוגיה ציבורית שהיא הייתה מאז ומתמיד חלק מהתרבות הפוליטית של ארצות־הברית. שורשו של עניין זה טמון בראייה של יציאת מצרים כמעמד מכונן לכל הציביליזציה העולמית. יציאת מצרים היא המודל שאומץ על ידי האומה האמריקאית בראש ובראשונה כסיפור מכונן שעבר אדפטציה למצב באמריקה (לא בכדי רוב נשיאי ארה”ב מזכירים את יציאת מצרים בנאום ההשבעה שלהם).
הציר המרכזי עליו מושתת מושג החירות נוסח יציאת מצרים שאימצו האמריקאים, הוא המקום של אלוקים בתהליך זה של יצירת חירות וחופש.
היו ארבע מהפכות משמעותיות במאות השנים האחרונות: שתיים מהן, הצרפתית והרוסית, מיקמו את האדם במרכז החירות והשוויון – ושתיים מהן, המהפכה האמריקאית והאנגלית, הציבו את אלוקים במרכז. מהפכה שנתנה כוח רב מדי לאדם ולשליטים להנהיג את העם, כשלה. מערכת פוליטית המעניקה כוח אבסולוטי לשליטיה, תהא אשר תהא הדרך שבה נבחרו, איננה מסוגלת להתנגד לשחיתות.
אך חברות כגון האמריקאית והאנגלית הממקמות את האלוהים במרכז מגלות בתוכם מושג של חירות המגביל את השליט ומעניק חובות וזכויות לנתינים. ולכן סיפור יציאת מצרים נותר עד היום הטקסט המכונן של החירות. רק כאשר חברה מכירה באלוהים יכול האדם להיות מוגן מידי האדם, או כדבריו של הרב יונתן זקס: “יציאת מצרים היא המעיין הנובע הבלתי־נדלה לכל מי שנפשו יוצאת אל החירות. היא לימדה כי הזכות גוברת על הכוח; כי החירות והצדק חייבים להיות נחלת הכלל, לא נחלת המעטים; שכל בני־האדם שווים בשלטון הא־ל; ושמעל לכל הכוחות הארציים קיים הכוח העליון, מלך המלכים, השומע את זעקת העשוקים ומתערב בהיסטוריה כדי לשחרר עבדים”.
מה היה במצרים שהשחרור דווקא ממנו יצר מציאות של חירות שמשפיעה עד היום? מדוע אנו זקוקים למודל של חירות שאלוקים נמצא במרכז? מדוע חירות המבוססת על האדם במרכז אין לה את אותו כו לצקת חירות אמתית לאדם?
היטיב לתאר זאת הרש”ר הירש על פרשתנו:
“האלילות אינה מכירה כל “חידוש” – לא בעולם, לא באדם, ואף לא באלוה או באלילים שהיא מעמידה מעל העולם והאדם. הכל נקבע על ידי כוח נוקשה. היום מתפתח מהאתמול, והמחר מן היום – על ידי הכרח נוקשה. כשם שהאלילות כופרת ביש מאין – הבריאה החופשית על ידי רצונו החופשי של בורא, כך היא כופרת גם באפשרות של יש מאין בטבע המוסרי של האדם ובגורלו. אשמה ורוע יולידו בעל כרחם רק אשמה ורוע וחוזר חלילה עד אין קץ. עבור האלילות, אין כל חירות אלוקית השוכנת בלב האדם, ואין כל אלוקים חופשי המושל בעולם ומעליו […] ובכל מקום בו תעברו תכריזו את בשורת ה”חידוש”: תורת האלוקים הבורא בחירות, והמנהיג בני אדם לחירות. ותורת האדם אשר על ידי האלוקים הזה נעשה לבעל חירות מוסרית, ולאדון על גורלו”.
בעולם בו האדם ניצב במרכז, החירות אינה אלא אחיזת עיניים. מכיוון שהאדם ללא אלוקים אינו אלא ישות שאין בה כל חידוש, והינה מיחזור של גרסאות קודמות של האדם. אם אין מושג של – אין בעולם, דהיינו אלוקות ויש רק מושג של יש, אז אם אדם הוא עבד הוא יישאר עבד, אם הוא רע הוא יישאר רע. ואם מדובר בקבוצה עם מנטליות של עבדים הם לעולם לא יוכלו להשתחרר מכבלי העבדות ולהמציא יש מאין.
רק מי שמאמין שהעולם יכול להתחדש ולברוא דברים חדשים ולא ממוחזרים ומאמין בבריאה חופשית על ידי הבורא החופשי, יוכל גם להאמין ביש מאין בטבע המוסרי של האדם – דהיינו חירות אישית.
נדרשו מאות רבות של שנים עד שהחזון הזה הפך לנחלתן המשותפת של כל הדמוקרטיות במערב. כיום יש חשש גדול באימוץ ההבנה של “חירות” המציבה את האדם במרכז. ללא חינוך לאהבת האלוקים ולחופש הבחירה הנובע מקיומו, יש חשש שהחירות תתנוון.
כדי שהאדם יהפוך להיות אדון על גורלו הוא צריך ללמוד את דרכי החירות, וכך אומרת לנו התורה כשהיא מתארת את עשרת הדברות: “אל תקרי חרות אלא חירות – שכל מי שלומד תורה נעשה בן חורין”. אין חירות ללא אלוקים.

אולי יעניין אתכם:

הדליקו את הנר

הדליקו את הנר מאת: שאול מייזליש רפאל ביטון מפליא לכתוב את סיפורה של סבתו אל מול מבחן אחד הסיפור הבא אמיתי, ואירע לאמם של דר’

קרא עוד »

מעט מן האור

מעט מן האור מאת: שאול מייזליש סיפוריו המופלאים של בית חינוך עיוורים בספר חדש ומלא בטוב בימים אלה יצא לאור ספרו של העיתונאי והסופר מנחם

קרא עוד »

הצדיק מסטפנשט

הצדיק מסטפנשט מאת: שאול מייזליש הכירו את החסידות שהוקמה יש מאין בני ברק הרב אברהם יעקב סלומון הקים יש מאין את חסידות סטפנשט בארץ ישראל,

קרא עוד »
נגישות