אני יוסף

המחילה והסליחה הם המכשיר שהופך את האדם לשלם יותר: כשאדם מוחל הוא יוצא לחופשי

עשרים ושבע שנים בילה נלסון מנדלה בכלא על האי רובין שלחופי קייפטאון. המאבק באפרטהייד במשך שנים יצר אצלו כעס רב ומרירות רבה. כיצד אפשר לסלוח לממשלה ולאנשים שדיכאו את הגזע שלך במשך עשרות שנים והפכו אותם לתת-אדם?
כשנלסון מנדלה יצא מהכלא הוא אמר את הדברים הבאים:

“כשהלכתי לכיוון הדלת של התא שלי בבית הכלא על מנת לזכות בחופש שלי, ידעתי בלבי שאם לא אשאיר את המרירות והשנאה מאחוריי בין קירות הכלא הללו, אשאר כלוא לנצח!”

המחילה והסליחה הם המכשיר שהופך את האדם לשלם יותר: האפשרות לסלוח טבועה עמוק וחזק במסורת היהודית והיא המתנה הגדולה ביותר אותה הנחילה התורה לעולם. המצב שבו האדם שומר על כעסו הפנימי ולא סולח ומוחל לחברו יוצרת בית סוהר נפשי. כשאדם מוחל הוא יוצא לחופשי – ולכן אנחנו מוחלים בראש ובראשונה כדי שאנחנו נוכל לחיות ממקום יותר טוב ולא לשמור דברים בבטן ולחיות במצוקה.
אבי אבות הסליחה והמחילה מתגלמת בדמותו של יוסף בפרשתנו:
וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.. וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם; וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ”
ישנם שני כיווני חשיבה לגבי המחילה והסליחה של יוסף כלפי האחים. האחד היא שיוסף מחל לאחים לפני שהוא ראה אותם, והוא רק העביר אותם תהליך של תשובה על מנת שהם ישתנו. הגישה השנייה היא שיוסף עדיין היה ממורמר שראה את האחים ורצה לראות האם ניתן למחול להם על מעשי העבר ולהשתנות בעצמו ולכן העביר אותם את התהליך של זריקת שמעון לכלא והבאת בנימין מארץ ישראל למצרים.

בחיים שלנו יש שתי ‘מציאויות’ המציאות החיצונית לאדם הפועלת עליו זו האובייקטיבית, ו’המציאות’ הפנימית שהוא בונה לעצמו ע”י השכל והרגש. המציאות החיצונית יותר קלה לשינוי מאשר המציאות הפנימית כי המציאות הפנימית נמצאת כבולה בספקות ומחשבות ואי ודאות, וכשכזו היא יותר קשה לשינוי.
על פי הפשט, יוסף לא יודע האם אביו או אחיו בנימין ידעו על המכירה ומה יחסם אליו כעת. האם נבגד על ידי כל המשפחה כולל אביו, או רק על ידי האחים. יוסף בונה לעצמו מציאות מדומה פנימית של כעס ותסכול.
לאחר מעשה הגביע שהוכיח לו שאחיו בנימין לא היה בסוד המכירה. ליוסף היתה משימה אחרונה והיא לגלות האם אביו היה שייך למזימה. יהודה בדבריו בתחילת פרשתנו מגלה ליוסף את שרצה לדעת:
“וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה”.
יהודה מגלה ליוסף שיעקב חי שנים תחת ההנחה שיוסף נטרף, וההרגשה שהיתה ליוסף שאולי אביו היה בסוד הענינים היא פרי מחשבה מוטעית .כל הספקות הותרו לו האחים חזרו בתשובה ובאו על עונשם, בנימין לא היה בסוד הענינים ואף אביו חוזר להיות אביו הבלעדי כפי שהיה לפני המכירה.
ואז.. יוסף חוזר להיות עצמו ומזכיר את האני העצמי שלו – “וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי”.
יוסף לא רק חושף את עצמו לאחיו אלא הוא חוזר לעצמותו, לאותו אדם מבחינה פנימית שהיה לפני המכירה. העולם הפנימי שלו כבר לא בנוי על המכירה ועל התסכול והכעס והמרמור שליוו אותו כל אותם שנים: הוא משאיר את הכל מאחורה – ה’אני’ שלו נהפך להיות יוסף. לא שליט מצרים, לא עבד לפוטיפר ולא כלוא בבית האסורים של התסכול והמרמור, הוא חוזר להיות יוסף – בן, בעל, אבא ואח למשפחה ברוכת ילדים.
תהליך הסליחה והמחילה בתוכו הושלם ויוסף חוזר לאביו. “העוד אבי חי” – לא אבינו אלא אבי, ועד סוף חייו הוא מתייחס לאביו באופן נפרד ואינטימי. יעקב נקרא או אביו של יוסף או אביהם של האחים אך לא ביחד, להדגיש שיוסף חזר להיות כפי שהיה לפני המכירה הבן של אביו, יעקב.
יוסף מלמד אותנו דבר מאוד בסיסי: סליחה ומחילה זה כמו לעבור דירה. כשאדם עובר דירה הוא לא יכול לקחת את כל הדברים שהוא צבר במשך השנים, הוא חייב להשאיר דברים מאחור על מנת לנוע הלאה – וזה מה שעושה יוסף בפרשתנו. הוא יוצא סופית מבית האסורים הנפשי והמנטלי שהוא היה שרוי בו כל אותם שנים וחוזר ומגלה את עצמו – אני יוסף.

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות