נתלים באילנות גבוהים

משורש אל נווה אילן ההיסטורית, סיור ציוני גאה - מבלי לוותר על גיחה ירוקה בין הדרכים הסלולות אל הבירה

“בכל ההיסטוריה הצבאית לא נוצרה עוד יחידה צבאית שרוחב חזית לחימתה לא היה אפילו רוחב של כביש, ומידת רוחב זו היא שקבעה את גורלה של המדינה” – בני מרשק, קצין חינוך חטיבת הראל”.

במהלך מלחמת הקוממיות, בה נגזר על מעט המובלעות היהודיות שאחזו בחלקי מולדתנו ללחום על מנת לשרוד ולשחרר את ארץ ישראל, אחד מאזורי הקרבות הקשים ביותר היה הדרך לירושלים עיר הקודש, מרכז המוסדות הלאומיים הציוניים. אסטרטגיית המצור אותה נקטו צבאות האויב על מנת להכניע את ירושלים, בה דרו אז יותר ממאה אלף יהודים מתוך כלל אוכלוסיית הארץ שמנתה כ-650 אלף, אילצה את כוחות ההגנה והפלמ”ח לקרבות ארוכים ומתישים בהם הצליחו לפרוץ את הדרך לירושלים ולמנוע את נפילתה.
את מסענו בעקבות פורצי הדרך אנו פותחים בחניון של פונדק אלויס, שם בלב סצינה שכמו יצאה מארצות הברית של עידן הרוק מכנס אותנו מדריכנו ברק שפריר לתצפית אל הדרך הסואנת המתפתלת תחתינו אל ירושלים, כשמשני צדיה מתנשאים ההרים והמשלטים אשר סביבם סער הקרב שהכריע את גורל ירושלים.
ברק מתמקד בהר הקשוח עליו הוקמה נווה אילן ההיסטורית במוצאי יום הכיפורים של שנת 46′, תוך שהוא מניף את מפת החלוקה כפי שהוצעה על ידי הוועדה האנגלו-אמריקאית, בה ירושלים והדרך אליה נותרו מחוץ לתחומי השטח שיועד על ידם למדינה היהודית הזעירה.
מדריכנו מתעמק בדיון שהתנהל בין יוסף וייץ, ראש המחלקה להתיישבות בקק”ל, לבין בן גוריון על הצורך הדחוף לקבוע עובדות בשטח, דיון שהוביל להפניית משאבים רבים לתפיסת הנגב שהיה אז ריק מתושבים ולהקמת 11 המצפים שתפסו שטחים נרחבים בנגב. בנוסף לא נעלם מעיניהם הצורך הדחוף לתגבר את שני היישובים היהודים שקמו על פאתי הדרך לבירה: קריית ענבים ומעלה החמישה, ובעזרת גיוס תרומות נקנה ההר עליו הוקמה נווה אילן ההיסטורית, יישוב שיתברר כי תפקידו מכריע בקרבות שינוהלו תוך פחות משנה על הדרך המתפלת בין ההרים.
את סקירתו מסיים ברק בתיאור הברחת 30 צעירים יהודים מצרפת הכבושה בידי הנאצים בסיוע המחתרת הצרפתית, שלאחר חבלי קליטה בארץ נשלחו ליישב את המקום – סיפור מופלא אשר בסוף סיורנו יחלוק עמנו איש הפלמ”ח וממתיישבי המקום אליעזר לב-ציון.

גשר אקולוגי וכרמי זיתים
הקפצת רכבים מהירה מביאה את קבוצתנו אל היישוב השלו שורש הצופה אל כביש ירושלים-תל אביב העובר מדרומו. על רקע הנוף הציורי של רכסי ההרים החולשים על הכביש מטה מתאר ברק את התהום האידאולוגית אשר פיצלה את ערביי האזור לשני מחנות, רובם – בדומה לישוב סאריס ששכן כאן עד מלחמת השחרור – דגלו בקו מיליטנטי ועוין לנוכחות היהודית, ואילו מעברו הצפוני של הכביש הישוב אבו גוש אשר בחר בקו פייסני של שיתוף פעולה, מסחר ושכנות טובה עם היישובים היהודים שקמו על הרי ירושלים. ברק מתאר את ההתקפות הרבות אשר יצאו מסאריס על הדרך מטה ועל היישובים הסמוכים, התקפות אשר פסקו רק עם תפיסת השטח בידי כוחות ההגנה והפלמ”ח.
דרכנו מושכת מטה דרך כרמי ענבים אשר עליהם המאדימים לקראת הסתיו מבטיחים פרות קיץ אדומים ומתוקים, ואל נוף השפלה הבהיר והצלול של מודיעין וערי גוש דן אשר נדמה כמו נמצאות במרחק דילוג קטן, וממשיכה על שולי הכביש אשר שופץ לא מכבר ולאורכו ניטעו בצפיפות מגוון שיחי תבלין המפיצים ריחם למרחוק, אשר ביניהם צצים שתילי אורנים שאך נבטו הנאבקים על מקומם באדמה חשופה זו.
את הכביש אנו חוצים מעל גשר אקולוגי המעוצב בקווים מעוגלים וזורמים ואשר מעליו הונחה שכבת אדמה המהווה כר פורה למיני תבלינים וסירה קוצנית, גשר המאפשר לבעלי החיים לעבור בבטחה מעל הכביש הסואן, כמו גם למטיילים הנזהרים שלא לפגוע בסביבה.
דרכנו מתפתלת בצדו הצפוני של הכביש דרך כרמי זיתים צעירים החוצצים בין יער האורנים לבין אנדרטת המשוריינים המנציחה את סיפורי הגבורה של השיירות בדרך אל העיר.
ברק נעזר בפלאי הטכנולוגיה ולצלילי יפה ירקוני המתחברת עם המקום בשיר באב-אל וואד; קשה שלא לחוש צביטה בלב. אל מול שאון הרכבים השועטים להם באוטוסטרדה הרחבה משיב אותנו מורנו אל תחילת ימי המאורעות בהם הוברר מעל לכל ספק כי יהיה עלינו להילחם על זכותנו על הארץ. ברק ממחיש באמצעות תמונה שצולמה בבית חרושת לשריון משאיות שפעל בתל אביב הקטנה של אז, כיצד התנהלה התחבורה אל ירושלים הנצורה בחודשים הראשונים למלחמה – לחימה בה הייתה יד הכנופיות על העליונה, ובאמצעות מחסומים ומארבים על הגבעות השולטות חסמו בקלות את השיירות המשוריינות, כאשר הסיוע והמפלט הקרוב היחיד הגיע מנווה אילן הסמוכה.
ברק מתעמק בהכרה אליה הגיעה הנהגת היישוב בחודש מרץ 48′, לאחר אובדן מספר שיירות, כי יש לשלוט בשטח – הכרה אשר שינתה את פני המדינה לנצח ובעקבותיה הושקע מאמץ צבאי כביר לשחרור האזור השולט על הדרך לכל אורכה, מאמץ אשר צלח מלבד בנקודה אחת, המבצר העיקש של לטרון.
כוחות הלגיון אשר התבצרו בלטרון עמדו בפני כל ההתקפות של כוחותינו והצורך הדחוף להעביר אספקה אל העיר הביא לפריצת דרך העוקפת את לטרון מדרומה, דרך בורמה.
דרך זו הייתה כל כך משובשת, עד אשר בימים הראשונים לשימוש בה הועבר הציוד על גב הלוחמים מהמשאיות שהגיעו מהשפלה אל משאיות שהגיעו מירושלים, אך חיל ההנדסה הכשיר במהירות את הדרך למעבר משאיות ודרך זו שימשה כדרך הראשית לירושלים במשך 19 שנה עד לשחרור לטרון במלחמת ששת הימים.
נתיבנו ממשיך בדרך כבושה, אך תוך זמן קצר אנו יורדים ממנה בתלילות דרך מדרון מיוער וסבוך בענפי עצים ושרכים לחוויה הרפתקנית קצרה המובילה אותנו אל נחל אילן, עמו אנו עולים לסיור בנווה אילן ההיסטורית בליווי אליעזר לב ציון. הפלמ”חניק בן ה-93, אשר יישב את המקום ונלחם בו, מאפשר התרשמות אישית ומדהימה מסיפורי אותם ימים.

‘עמיתים לטיולים’ – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים.
הפעילויות בד”כ חינמיות, להצטרפות שלחו דוא”ל ל-araratamit7@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

מארצות החום אל חלוני

מארצות החום אל חלוני מאת: שגית הורוביץ, ספארי רמת גן הופעתם של גוזלי שרקרקים ירוקים בבית החולים לחיות בר אינה מאורע שמתרחש כל יום בתוך

קרא עוד »
נגישות