גיד הנשה – ברית ייעוד

ההגדרה העצמית של האדם היא אחד האתגרים הגדולים. מה לה ולאיסור האכילה בפרשת השבוע?

“ויאבק איש עמו עד עלות השחר” מיהו אותו האיש?
מתוך כלל הפרשנויות ישנה הבנה מחודשת שיעקב – הוא האיש! ליעקב היה מאבק פנימי בינו לבין עצמו.
הרב יונתן זקס הרחיב את הפרשנות הזו וטען שהמאבק הפנימי של יעקב היה הרצון העז כל השנים להידמות לאחיו עשיו, דבר שהפילוסופים קורים לו “רצון חיקוי הדמות”. זה מתחיל באחיזת העקב בלידה, ממשיך בקניית הבכורה, לאחר מכן יעקב מתחפש לאחיו ולוקח את הברכות. ברצוננו היום להרחיב אף יותר את קו המחשבה הזה ולהוציא ממנו תובנה לדורות.

מאבקו של יעקב הוא המאבק עם שמו “יעקב” הוא רוצה להשיל מעליו את הרצון העז להיות מישהו אחר והתוצאה היא ששמו הופך מיעקב לישראל.
הנביא ירמיה כתב: :אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ” (ירמיה פרק ט)

יעקב מלשון רמייה והיתול ע”פ דברי הנביא, והוא מקבל את שמו על ידי האחיזה בעקב עשיו המסמל שאיפה להיות מישהו שהוא לא באמת. יעקב רוצה להיות עשיו.
המאבק הפנימי הזה עם שרו של עשיו הוא מאבק להגדרה עצמית.
והמסר העולה מהסיפור הזה שאדם צריך להיות מוגדר ע”פ עצמו ולא לחיות חיים של אנשים אחרים. לאחר המאבק עם שרו של עשיו הדמון הפנימי, העקוב הפך למישור, היעקב הופך לישראל, כי רק כשנאבקים ומשילים את הדמות שאליה אנו רוצים להדמות או שמגדירה אותנו אז באמת נוכל להיות עצמאיים.
כיצד עושים זאת?

הדרך מתחילה עם הבדידות: “וייותר יעקב לבדו” שאין את הרעש התמידי מסביבך המגדיר אותך ושאליו אתה רוצה להדמות אז מתחיל מאבק האיתנים בינך לבין עצמך. השקר אין לו רגליים ולכן דמות המבוססת על שקר והתחזות עומדת על בסיס רעוע, הנגיעה של אותו ‘שרו של עשיו’ בכף ירכו של יעקב לא פצעה אותו אלא פשוט חשפה את העובדה שתמיד יעקב אבינו צלע, הוא תמיד היה מבוסס על משהו שלא היה מושלם ושלם.
“על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד היום הזה”. גיד הנשה מסמל עמידה איתנה ויציבה. הגיד בירך מחזיק את השוק ואת הרגליים, אם תאכל אותו ותסיר אותו, תמצא את עצמך זוחל על הקרקע כמו נחש. מלאכו של עשיו נוגע בגיד, ובניין הקלפים שיעקב נסע על גבו שנים רבות מתמוטט אך הוא קם ועומד עמידה איתנה הנובעת מזריחת השמש מזריחת האמת, כמו שכתוב “ויזרח לו השמש”: אם ברור לך כשמש, אומר התלמוד (סנהדרין עב א). משמעות השמש היא תובנה חדשה שלא היתה לך.
הדרך להגדרה עצמית היא קשה, וגם לאחר שיעקב מנצח את שרו של עשיו ומשליך את דמותו מעליו, הרצון להיות מוגדר על ידי האחר עדיין דומיננטי. שואל ישראל את המלאך “הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל את שמי”. הדמות הנאבקת איתו מרמזת לו שאין אפילו צורך לאחר המאבק לדעת מי נאבק איתך כי גם חוויה שלילית מגדירה אותך, וזה יוצר הגדרה שלילית הנמצאת מחוץ לאדם ולא בתוכו ולכן אין צורך לדעת מהו שמו של המלאך הנאבק איתך.

ההגדרה העצמית של האדם היא אחד האתגרים הגדולים של האדם. רובנו רוצים להיות מישהו אחר, רובינו נאבקים בזהות והגדרה, הגורל בדרך כלל מגדיר אותנו אך השאלה היא מהו ייעודנו.
גורל זהו הגדרה שלילית, ייעוד מגדיר אותנו בצורה חיובית.
יעקב השבוע הופך מאדם פרטי לעם, ולכן הרגליים העצמאיות של העם עליו הוא עומד נאכלות כל הזמן. ברצון העם לחקות עמים אחרים ואף להיות מוגדרים על ידי מה שעמים אחרים עושים להם. “שימה לנו מלך ככל הגויים”, אומרים העם לשמואל.
התשובה פעמים רבות לשאלה מיהו יהודי? מלווה בהגדרה שלילית: אני מוגדר ממה שהגרמנים רצו לעשות לנו ולהשמיד אותנו. אך אני שואל – היכן היא ההגדרה עצמית של העם שלנו ומדוע אנו תמיד “מכרסמים לעצמינו את גיד הנשה”?

ולכן נבאר היום ביאור נוסף נפלא – “על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה”, לא רק כאיסור אלא כהבטחה/ברכה. שתמיד יהיה לנו את האומץ והרצון להיאבק אם אנשים ועם אלוקים על מנת להגדיר את עצמנו ואת ייעודנו באופן חיובי. ברכה, שלא נכרסם לעצמנו את גיד הנשה המסמל זהות חיובית וברית ייעוד.

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות