שרימפס, אבל כשר

האם מותר לנו להתחקות אחר טעמי מאכלים אסורים – ועד כמה רלוונטית מראית העין?

אם תיכנסו לבית ספרדי, במיוחד בוולנסיה, בימי ראשון אתם תראו אותה – מנת הדגל של המטבח הספרדי: ה-Paella. קדרת אורז ותבשילים ומעליה נתחים של… שרימפס.
אמרתי ‘לראות’, כי שמירת כשרות ושרץ טמא כמו שרימפס לא הולכים ביחד. עד ש…. אי שם בעשור הראשון של שנות האלפיים הצליחו כמה חברות מזון אמריקאיות לייצר את מה שקרוי “השרימפס הכשר”. התחליפים הללו נעשים בעיקר מאצות ים או מ- walleye Pollock, המכונה ‘סורימי’, והוא כמובן דג כשר בעל סנפיר וקשקשת (בתמונה). הגויים אוכלי השרימפס טוענים כי הטעם והטקסטורה זהים לגמרי. החברות האלה הצליחו אפילו לעצב את צבעו וצורתו של המוצר בצורת החסילונים הטמאים. עד כאן הכל טוב ויפה. ואתם שואלים את עצמכם – מדוע לטרוח ולהמשיך לקרוא את המאמר או היכן בדיוק הבעיה?
השאלה הכשרותית איננה ישירה בנוגע לחומרי גלם או תהליכים, אבל קיימת בשתי רמות: א) נקודתית: האם אין כאן בעיה של מראית עין? ב) עקרונית כאוכלי מזון כשר ראוי ש “נחפש טעמים” של מזון לא כשר?
השאלה הראשונה נידונה בפירוט בפוסקים בכל הקשור לדיני בשר וחלב – כגון “חלב” פרווה עם בשר או בנוגע לאיסורי דם כגון דם דגים. השו”ע יו”ד סו’ אסר לשתות דם דגים אלא אם כן ישנם מעט קשקשים בכלי מפני מראית העין והמהרש”ל (חולין סי’ נב) כתב שכאשר מבשלים בשר בחלב שקדים יש להניח מעט שקדים בכלי מפני מראית העין. כיוון שמראית עין בסופו של דבר הוא משהו סובייקטיבי מאוד, הרי שרבים מעירים בצדק שאם הדבר ידוע או מקובל (כחלב סויה בזמננו, המבורגר צמחי עם גבינה וכד’) ולא יהיה חשד, הרי שאין בכך איסור (ר’ אפרים זלמן מרגליות ביד אפרים על שו”ע סי’ פז, כרתי ופלתי על אתר ותשובת הגר”ע יוסף ביחווה דעת ג, נט) ולכן שברגע שהדבר ידוע ומפורסם או אם היצרן מבהיר על ידי צורת המאכל או באריזתו בצורה בלתי משתמעת לשתי פנים שמדובר במאכל כשר הרי שיש להתיר.
ומה לגבי השאלה השנייה? האם ראוי לנו כאוכלי כשרות “להתאוות לטעם של איסור”? נקודת המוצא היא סוגיה קצרה (חולין קט) בה הגמרא קובעת שלכל איסור אכילה קיימת מקבילה של היתר הזהה בטעמה (טעמו של החזיר זהה לטעמו של דג מסוים וטעם בשר בחלב זהה לטעם הכחל). סוגיה זו יש בה לכאורה כדי להוכיח שכאשר התורה אסרה מאכלים מסוימים היא לא אסרה זאת בגלל טעמם, ואם יש מאכל זהה בטעמו אך מותר איך בכך איסור ואין התורה מקפידה על טעמו (הקולינרי) של האיסור. בדרך זו ביאר החיד”א (פתח עיניים על אתר) את דברי הגמרא: לשיטתו השרימפס הכשר אכן מותר.
הגר”ש אלישיב זצ”ל חלק: לדעתו ההיתר זה אינו היתר עקרוני אלא דיעבדי, משום שהגמרא הביאה דבריה לאחר שאישה מסוימת התאוותה לאיסור ואז אמר רב נחמן את היתרו הנ”ל. לדבריו, דברי הגמרא נאמרו רק למי ש”מתאווה טעם לטעום איסור ויש חשש שללא החיקוי שיבוא לאכול את האיסור עצמו”. עוד הוסיף הגר”ש אלישיב כי ההיתרים בגמרא הם בעלי חיים שנבראו כך מתחילה, אך אין לנו להימשך אחר טעמי איסור ולנסות לייצר מאכלים שכאלה. קטונתי מאוד לפני ענק הענקים כמו הגר”ש אלישיב זצ”ל, אך לענ”ד הבוחן את דברי הגמרא לעומק יראה שהצדק עם דברי החיד”א וההיתר האמור בגמרא הוא עקרוני, ובוודאי שעלינו כמערכות כשרות וכרבני כשרות לספק מגוון רחב ככל האפשר של אופציות כשרות ובכך להרבות כשרות ולהראות כי אפילו מנת ה-pallea יכולה להיות כשרה.

הכותב הוא מומחה לכשרות תעשייתית וחומרי גלם וראש מערך הכשרות של רבני צהר

אולי יעניין אתכם:

מאחורי הפרוכת

מאחורי הפרוכת מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל מסע אל אמנות יהודית אותנטית המסתירה טפח ומגלה סיפור פרק א’ – קצרין בט”ו כסלו תשס”ז, עשרה ימים

קרא עוד »

4 רוחות מהר צפחות

4 רוחות מהר צפחות כתב וצילם: קובי פינקלר מסלול חדש ומותאם למשפחות נפרץ בהר השוכן בפאתי הרי אילת פרשיות השבוע הקרובות, המתארות את מסעות בני

קרא עוד »

התהפוכות של שבטה

התהפוכות של שבטה בהדרכת הארכיאולוג ד”ר יותם טפר, כתב: ראובן שדה, צילום: עמית אררט שלוש כנסיות מרשימות, בריכות אגירה עצומות, אורוות סוסים, מחסנים ומתקנים חקלאיים

קרא עוד »
נגישות