הדוב הלבן

יעקב מחליט שעדיף לו להתמודד עם אריה שואג מאשר להישאר עם חיבוק הדוב של לבן

“וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ […] עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה. אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ”
יעקב המגיע משושלת תרח נפרד בפרשתנו מקרובו לבן על מנת ליצור עם חדש. לפי רוב הפרשנים הם יוצרים קו גבול ביניהם, הם משתמשים בשפה נפרדת (יגר שהדותא) ואוכלים בנפרד. שבט אברהם נפרד לו משבט נחור, ובינהם הר גדול שמסתיר אותם אחד מהשני.
עד כאן ההסבר הפשוט לפי רוב הפרשנים לאותו מפגש של לבן ויעקב, שמותיר אותנו עם גל העד הזה כאבן גבול המפרידה בין השבטים. היפרדות מוחלטת. התנתקות.
ההיפרדות השבטית הזו היא יותר מורכבת משאר היפרדויות. כשאברהם נפרד מלוט הוא אומר בפשטות “היפרד נא מעליי” ותו לא. כאן משתמש הכתוב במילה “ברית”, מילה הרומזת על משהו שמחבר ולאו דוקא מפריד ביניהם.
סעד ותמיכה מצאתי באברבנאל: “שלא הייתה בריתם שלא יבוא להרע את חברו אלא שיתחייבו בבוא הרעה צרה וצוקה לאחד מהם שהאחר יבוא לעזרו ולהצילו ממנה כדרך אחים הנאמנים שאח לצרה יוולד”.
פירושו של האברבנאל מנוגד לרוב הפרשנים, אבל הוא מעצים את המסר העולה מהברית הזאת לדורות. יעקב נמצא בין הפטיש לסדן, בחזרה לארץ כנען מחכה לו אחיו שרוצה להרוג אותו עם 400 איש ואילו בפדן ארם יש את לבן הארמי. מי עדיף?
על פניו יש כאן שני איומים שאותם משקף בעל ההגדה – בהגדה של פסח:
“צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות… שפרעה גזר על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל”. האם לבן גרוע יותר מפרעה? יכול לומר שלבן היה הצד היפה של אומות העולם, הנותן הזדמנויות שוות אך בסופו של דבר רוצה שתמיר את דתך ואמונתך. יעקב מחליט שעדיף לו להתמודד עם אריה שואג מאשר להישאר עם חיבוק הדוב של לבן. עדיף מאבק עם עשיו שיגדיר אותו כעם ישראל, “כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל”, לבין התבוללות בעולם האלילי של לבן.
אבל עדיין ברכתו של אלוקים אליו בבואו אל פדן ארם מהדהדת בראשו: “וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ”.
את הברכה של השפעת עם ישראל על אומות העולם לא ניתן להשיג על ידי התנתקות מוחלטת, אלא על ידי חיבור מצד אחד והגדרת גבולות ברורים מצד שני.
ולכן יעקב כורת ברית עם לבן, בעלת משמעות לדורות. אפשר להגדיר את הברית הזו כרגע כלידתו של העם היהודי ואופיו המיוחד. האופי האוניברסלי של העולם אותו קבע אלוקים בפרקים הראשונים של בראשית יישמר. עם ישראל ישתף פעולה בכל מה שקשור לאנושות ולמטרותיה, ולשם כך אנחנו נכרות ברית עם האנושות, אבל שותפות זו תהיה תחומה בגבולות פרטיקולריים.
קבוצת האבנים שמוגדרת כאבן גבול מסמלת אנשים שבאים יחד למטרה משותפת לעת צרה, וכסימן לכך יעקב יושב ואוכל עם האחים ועם לבן על אותו גל אבנים כדי לסמל מטרה משותפת.
הברית הזאת, אומר יעקב ללבן, תהיה בתנאים שלי. אתה קורא לגל – “יגר סהדותא”, לפי לשונך אני קורא לה בעברית “גל עד” וצובע את האתגר האוניברסלי בעברית ובשם ה’.
לבן מסכים וקורא לזה גל עד. יעקב ממשיך ואומר – יש גבולות שאותם אני לא אעבור, ולכן המצבה שהצבתי (לסמל את אחדותו של הבורא), אותה לא אמיר באל אחר. אני אף אעלה לראש ההר ואוכל עם משפחתי ארוחה נוספת ונפרדת. ולאחר מכן כל אחד יירד מההר לעמק וכך יהיה נסתר מחברו. לסיכום, יעקב כורת ברית המאפיינת את דרכו המיוחדת של עם ישראל לדורות בתוך אומות העולם.
היפרדות תרבותית ודתית – יגר שהדותא, גל עד ומצבה. היפרדות פיזית-גיאוגרפית – להיות נסתרים אחד מהשני. היפרדות של קשרי חתנות – האכילה הנפרדת.
במעשה זה מלמדנו יעקב שהסכנה הגדולה לעם היהודי היא לאו דוקא מאלו ששונאים אותנו, אותם אפשר לזהות במהירות ולהישמר מפניהם. אלה שזכויות האדם בגרונם וחרב ההתבוללות מונפת בידם, אותם קשה לזהות; אך מכיון שהפן האוניברסלי תמיד יהיה משאת נפשו של עם ישראל, ויש להם אחריות קולקטיבית לאנושות, יש לגשת לאתגר זה מתוך גבולות ברורים.

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות