חגיגות ה-50

מי תיאר לעצמו שעדר האנטילופות הייחודי יגדל כל כך מהר?

בשנת 1999 הגיעה לספארי אנטילופה יפהפייה, מסוג קודו נאיילה. הבסיס של העדר כלל בסך הכול שני זכרים ושתי נקבות מאהנובר שבגרמניה. חשבנו שבשטח גדול כל כך, שגודלו כאלף דונם, נוכל לאכלס גם עדר מיוחד כזה ולא דמיינו עד כמה הוא יהיה מרשים וגדול ברבות השנים.
עד לפני שבוע מנה העדר 49 פרטים, וכעת – לאחר סופשבוע מרגש במיוחד שבו נולד הצאצא ה-50 -החלטתי לספר קצת על האנטילופה הביישנית שגורמת למבקרים שלנו להתרגש בכל פעם מחדש.
אנטילופה היא חיה מרשימה מאוד בשל העובדה שהזכר והנקבה שונים למראה. בשפה המקצועית התופעה הזו נקראת דו פרצופיות זוויגית. כשמתבוננים בקודו נייאלה, מגלים שהזכר שונה מהנקבה באופן מובהק מאוד: פרוותו המפוספסת כהה מאוד וגם ארוכה וסמיכה ויש לו קרני ספירלה ורעמה גדולה בעורף, בגב, בצוואר, בבטן ובירכיים.
לעומתו, לנקבה יש פסים דקים על הפרווה, היא חסרת קרניים וצבעה הוא חום בהיר- אדמדם, היא קטנה יותר והרבה פחות מרשימה.
כשהכל התחיל, חיו הנייאלות שלנו בהרמוניה. בכל פעם הצליח אחד מהזכרים לייצר דומיננטיות רגעית, והוא זה שזכה בהזדווגות עם הנקבה.כלומר, אצל הנייאלות לא היה צורך בהפגנת כוח לאורך זמן ממושך אלא רק בנקודת הזמן הספציפית. יתכן שזה מה שהפך אותן כאן בספארי לעדר רגוע מאד, בניגוד לעדרים של אנטילופות אחרות שנמצאות בספארי ואצלן הכל הרבה יותר יצרי וסוער.
הזכות להזדווג מושגת על ידי תנועות הפחדה שנהוגות בקרב הזכרים. בהתחלה, זכר נייאלה מסמר רעמתו רק למחצה, מבלי להפריע להליכתו ולרעייתו, ומסמן שהוא מתייחס לזכר אחר בסביבה כמתחרה אפשרי. אם זה לא מתייחס, המצב הופך מתוח: הזכר מסמר את רעמת גבו, מרים את זנבו ומתקרב לזכר האחר באיטיות – בסלואו מושן ממש. תוך כדי הליכה ממש איטית, הזכר מרים את ראשו גבוה ואחרי זה מוריד אותו לנקודת מפגש הקרניים. המתמודד עומד לעבר יריבו, מוריד את ראשו לקרקע. הוא מנענע את הזנב מעבר לגבו והשערות הלבנות שעל ראשו מתפשטות בצורה של מניפה, רק מתחרה שווה כוחות מופיע באותו אופן: מתחרים חלשים יותר צווחים ובורחים בלי להביט לאחור.
כך החלו להיוולד עוד ועוד עגלי נייאלות. תשעה חודשי היריון ועם השנים, קצב הריבוי הלך וגדל.
המטפלים סידרו להם הרבה מאוד מקומות מסתור כפי שהנייאלות אוהבות ולצורך כך הכינו הרבה מאוד ערימות גזם.
השבוע, כאמור, נולד העגל ה-50 במספר. אמו הצפינה אותו באחד מאזורי הסבך וכמה שעות לאחר מכן יצאה משם כשהוא צועד בעקבותיה, ועדיין ניתן להבחין בחבל הטבור שמחובר אליו. מדי פעם לא עמד לו כוחו והוא התיישב על הקרקע.
אמו נעמדה לידו, אפשרה לו לנוח לרגע קט ומיד סייעה לו לעמוד שוב על רגליו. כשאתה נייאלה קטן אתה מבין מיד שאין זמן למנוחות ארוכות. נכון שכאן בספארי החיים נוחים ומוגנים ואף אחד לא ינסה לתקוף או לטרוף עגל צעיר, אבל בשטח גדול ורחב כמו בספארי האינסטינקטים של בעלי החיים לא פעם נשארים טובים ומחודדים ממש כמו בטבע.

אולי יעניין אתכם:

הדליקו את הנר

הדליקו את הנר מאת: שאול מייזליש רפאל ביטון מפליא לכתוב את סיפורה של סבתו אל מול מבחן אחד הסיפור הבא אמיתי, ואירע לאמם של דר’

קרא עוד »

מעט מן האור

מעט מן האור מאת: שאול מייזליש סיפוריו המופלאים של בית חינוך עיוורים בספר חדש ומלא בטוב בימים אלה יצא לאור ספרו של העיתונאי והסופר מנחם

קרא עוד »

הצדיק מסטפנשט

הצדיק מסטפנשט מאת: שאול מייזליש הכירו את החסידות שהוקמה יש מאין בני ברק הרב אברהם יעקב סלומון הקים יש מאין את חסידות סטפנשט בארץ ישראל,

קרא עוד »
נגישות