"מי החיים"

מרבים בשמחה, והפעם עם דיון מעמיק בכשרות הוויסקי

ה”חייב איניש לבסומי” הגיע! את השורות הקרובות נייחד לאצילי ולמתוחכם (לפחות לדעתי) מבין המשקאות האלכוהוליים ולאחד הנושאים המרתקים (בכל קהילה שאני מגיע אליה זהו אחד הנושאים המבוקשים) והוא מחייב סדרת מאמרים – אבל ננסה לזקק את התמצית. 
מוצאו של הוויסקי מסקוטלנד ואירלנד ובגאלית משמעות השם: ‘מי החיים’. נעיר כי הפעם נתייחס רק למשקה הקרוי ‘וויסקי’ ולא לקרובו האמריקאי: בורבון ( Bourbon). לייצור וויסקי נדרשים חומרי גלם מעטים: מים, שעורה, קבול (peat) ולפעמים קרמל ושמרים. ייצור וויסקי, הנחשב לאומנות, כולל ששה שלבים: 
הלתתה: הנבטת גרעיני השעורה במים למספר ימים ולאחר מכן ייבוש בעשן ע”י אדמת קבול הנותנת לו את טעמו המעושן. ככל שהמזקקה צפונית הוויסקי יותר מעושן. 

התססה: לאחר הרתחה בטמפ’ של 67 מעלות כדי לפרק סוכרים ועמילנים, מוכנס הנוזל ל-whash back ובטמפ’ של 20 מעלות מתחיל (בתוספת 8% שמרים) לתסוס ליומיים. יש לנו אלכוהול! 

הזיקוק: אידוי האלכוהול וצינונו במכלי נחושת בתהליך רציף או רב-שלבי מעניק נוזל בריכוז 70% אלכוהול.

יישון: השלב המשמעותי מבחינה כשרותית שעליו נרחיב. הוויסקי מועבר לחביות עץ אלון ומדולל לריכוז של 63%. היישון אורך 3-25 שנה. 

סינון: קירור הוויסקי לטמפ’ קרובה לאפס מעלות וסינון עדין למשקה צלול.

בלינדינג: בוויסקי שאינו סינגל מאלט מערבבים מספר סוגי וויסקי כדי ליצור טעם מסוים. 
יצרניות הוויסקי כפופות לחוקים נוקשים שאינם מאפשרים ערבוב של חומרי גלם אחרים בוויסקי. השאלה הכשרותית מתייחסת לשלב היישון בחביות שהכילו ‘סתם יינם’ – איסור דרבנן שטעמו נספג בוויסקי. גדולי הפוסקים שדנו בשאלה הם האגרות משה (יו”ד א, ס”ב), המנחת יצחק (ח”ב, כ”ח) ובימינו: הגאון ר’ אשר וויס, המנחת אשר (א, מד). גאונים אלו מנו טעמים רבים מדוע יש להתיר וויסקי שיושן בחביות יין: לא היין משביח את טעם הוויסקי, אלא שילוב גורמים כגון העץ שבחבית, המקום במרתף ועוד. זהו אפוא הכלל ההלכתי “זה וזה גורם” – כאשר טעם נוצר על ידי גורם איסור וגורם היתר יחד יש להתיר את הדבר (ערלה פ”ב, הל’ מאכלות אסורות ט”ז). כמו כן ברוב המקרים מדובר בחביות שעברו עליהן י”ב חודש טרם שהוכנס וויסקי, מה שפוגם את טעם היין. מבחינה כשרותית מונים ארבע דרגות: 
רוב סוגי הוויסקי בעולם מיושנים בחביות בורבון שלא הכילו כלל יין. על אלו נכתבה תשובה של הרב אשר פדווא מבית הדין בלונדון והם מותרים ללא ספק. 

וויסקי ב-sherry cask שמותר לכל הדעות: טעם היין אינו מורגש, או שמדובר בחביות ישנות, או שרק חלק מהוויסקי התיישן ב-sherry cask וחל הכלל “זה וזה גורם”.

וויסקי שיושן בכוונה בחביות יין (בד”כ יין ספרדי כמו pero ximenez) וטעם היין חזק ומורגש יותר. נקרא בד”כ special cask או כינוי דומה. כאן התירו הפוסקים על פי הנודע ביהודה סי’ נ”ו המקל היות ומדובר על טעם יין ולא היין עצמו, ועל פי הט”ז והאג”מ הפוסקים שהיין במקרה זה בטל 1:6 בוויסקי (עובדתית יתכן שיש אפילו ביטול בששים לשיטות המחמירות). 

Special finish או triple cask או double matured. מיושן תחילה בחביות רגילות ולאחר מכן מוכנס לחביות יין קטנות יותר כדי לתת בו טעם היין. האג”מ טוען כי גם כאן בסופו של דבר בטל טעם היין ב-1:6מדין זה וזה גורם. הגר”א וויס מתיר כיוון שלדעתו אין כאן ההגדרה ההלכתית של “טעם”. “טעם של איסור” יכול לעבור על ידי חום או כבישה, אבל לא בפרק של שנים רבות כ”כ כמו בוויסקי, ולכן אין זה “טעם” אלא “ריאקציה כימית” ויש להתיר. 
לסיכום: הוויסקי המהודר ביותר הוא זה שלא נתיישן כלל ב-sherry cask, אולם למעשה גדולי הפוסקים בדור הקודם ובדורנו מתירים גם וויסקי שנתיישן בחביות יין. לחיים!

הכותב הוא ראש מערך הכשרות ‘צהר פיקוח מזון’ ומומחה לחומרי גלם וכשרות תעשייתית.

אולי יעניין אתכם:

חייל ומשורר

חייל ומשורר

חייל ומשורר טיול קצר בשישי / שבתאי שירן, מורשת הגליל חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים, וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת. בגיל 18, בשנת 1925, עלה אברהם שטרן

קרא עוד »

4 רוחות מהר צפחות

4 רוחות מהר צפחות כתב וצילם: קובי פינקלר מסלול חדש ומותאם למשפחות נפרץ בהר השוכן בפאתי הרי אילת פרשיות השבוע הקרובות, המתארות את מסעות בני

קרא עוד »
נגישות