הליקר ש"חזר בתשובה"

מלימונצ'לו ועד קמפארי - מתי הטעימה הקטנה לחיים עומדת במבחן ההלכתי?

המשקאות שנסקור היום משמשים דוגמה לשאלה השכיחה אודות כשרות הליקרים. בימי הביניים ביקשו נזירים להכין תרופות שונות מפירות ומעשבי מרפא. על מנת לשמר את המוצר במרתפים לאורך שנים רבות הם הוסיפו לכך תזקיק אלכוהולי וכך נולד הליקר.
המילה “ליקר” באה מן המילה הלטינית liquifacere (ליקוייפאצ’רה) שמשמעותה “להמיס”. בשונה ממשקאות אלכוהוליים עליהם דיברנו עד היום, כמו הוודקה והטקילה וכמו הוויסקי שעליו נרחיב, העשויים מזיקוק טהור ללא תוספות – ‘ליקר’ מוגדר כאלכוהול בטעמים נוספים המגיעים מפירות, עשבים, דבש ועוד עשרות אפשרויות אחרות.
איטליה היא מולדת הליקרים ונעסוק בשני הליקרים האיטלקיים המפורסמים ביותר.
תחילה, נעלה צפונה למילנו: בבית קפה בשם “‘קפה קמפרינו” החל הבעלים, ג’וזפה קמפארי, למכור בראשית המאה ה-19 ליקר אדום העשוי מ-86 (באמת!!!) מרכיבים: עשבים, פירות, שורשים ותבלינים. את הדומיננטיות וגם את התסיסה הוא השיג על ידי רימונים, וכך נולד ליקר הקמפארי שמהווה העד היום אחד הסמלים של העיר. עם השנים ביקשה החברה לחזק את הצבע האדום של המשקה והוסיפה את ה- E120 – צבע מאכל אדום העשוי מכנימות הקוצ’ניל. כאן נוצרה בעיית כשרות לא פשוטה: האם המשקה המכיל צבע שעשוי שרצים יהיה מותר בגלל התהליך, או שמא עדיין הדבר נחשב איסור?
בגמרא בחולין (נח.) מבואר שאיסור שהתייבש ועבר עליו י”ב חודש נחשב כעפרא בעלמא, וכך פסק להלכה הרא”ש (פ”ג, סי’ נג בשם הראב”ד). הפוסקים התבלטו מה הגורם המתיר: הזמן שחלף או התוצאה – האבקה חסרת הטעם. לשאלה השלכה מעשית במקרה של הקרמין, כיוון שתהליך יצורו קצר בהרבה מי”ב חודש. למעשה, חלק הפוסקים כולל השו”ע הקלו בכך (יורה דעה סי’ פד, יז ובבינת אדם כלל לח ס”ק נב).יתכן להקל מסיבה נוספת להקל: כמות הצבע הקטנה במוצר בטלה בשישים.
אולם נימוק זה אינו מוסכם על הכל; העובדה שמוסיפים את הצבע כדי לשוות מראה (“לחזותא” בלשון ההלכה) מסוים למשקה מונעת את הביטול (דרכי תשובה סי’ קב ס”ק ל). למעשה, הסכימו הפוסקים להתיר מוצר שמעורב בו כרמין בדיעבד רק אם שני הנימוקים לעיל התקיימו – אך נמענו להתיר לכתחילה. במשך שנים ביקשו רבני איטליה מקמפארי להחליף את הצבע האסור, אך ללא הועיל.
הישועה הגיעה מכיוון לא צפוי: התגלה כי לקרמין השפעות מסוכנות אפילו בכמות קטנה ובמיוחד על ילדים. מראשית שנות האלפיים התחילו בקמפארי להשתמש ב E124 הסינטתי וכיום נחשב משקה זה כשר.
נרד דרומה, לאמלפי, נאפולי וסיציליה. המשקה האופייני לאזור: לימונצ’לו. העיקרון דומה: קליפות לימונים וסוכר ואלכוהול. אלא שבשונה מפירות אחרים, בלימונים אין די סוכר על מנת שיתסוס לאלכוהול ולכן ללימונצ’לו מוסיפים אלכוהול מזוקק מיין. ברור אפוא כי אלכוהול כזה העשוי “מסתם יינם” אוסר את הלימונצ’לו. כיום ישנן כמה חברות איטלקיות המחזיקות קו מיוחד ללימונצ’לו כשר.
זוהי בעיית הכשרות העיקרית במשקאות רבים. עודפי היין באירופה עצומים ועודפים אלו משמשים לזיקוק נוסף שיוצר את האלכוהול הנקי המחזק את הליקרים השונים. כמו כן ישנם ליקרים חלביים כמו האייריש קרים או ליקר ביצים מסוגים שונים; בליקרים העשויים מפירות מרובי סוכר (אפרסקים, רימונים, תפוזים) בד”כ לא תהיה בעיה. אולם למעשה על מנת להימנע מהאיסור יש לברר בצורה ודאית את כשרות הליקר.

הכותב הוא ראש מערך הכשרות ‘צהר פיקוח מזון’ ומומחה לחומרי גלם וכשרות תעשייתית.

אולי יעניין אתכם:

חייל ומשורר

חייל ומשורר

חייל ומשורר טיול קצר בשישי / שבתאי שירן, מורשת הגליל חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים, וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת. בגיל 18, בשנת 1925, עלה אברהם שטרן

קרא עוד »

שפיים ונהנים

שפיים ונהנים מאת: איציק רחמים מנצלים את ההפוגה שבין הגשמים לרכיבה אל דיונות שפיים-געש נראה שכל מערכות הגשם לאחרונה מתקבצות לסופי השבוע. טוב לחקלאים, למשק

קרא עוד »

מתגלגלים אחרת

מתגלגלים אחרת מאת: קרן חמיאל ב”עידן אופן” שבקיבוץ רבדים משכילים לייצר מגוון חוויות לקהל רחב במיוחד     נפתח בגילוי נאות: מרוב הפעמים שכבר הייתי

קרא עוד »
נגישות