שפר גורלו

סיפורו המיוחד של אליעזר שפר, מבכירי הסוכנות שהלך לעולמו, ערב שחרור הכותל המערבי

באחרונה הלך לעולמו אליעזר שפר, דור שישי למשפחת חסידי קרלין, יליד טבריה, שסבו מוישה לייב הקים את האכסניה היהודית הראשונה בטבריה – "מלון שפר", ואבי-סבו הקים את הבית הראשון בכפר מירון, בית בו שוכנת כיום ישיבת בני עקיבא.
איש חינוך והדרכה, חבר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, שייסד את העצרת העולמית של המנהיגות האורתודוקסית שהתכנסה בירושלים.
בשנותיו האחרונות, היה גם יו"ר איחוד בתי הכנסת בישראל והתפרסם גם במניין הקבוע שלו ליד הכותל המערבי בירושלים, מניין שהתכנס עשרות שנים מאז שחרור הכותל.
ולא בכדי.
אליעזר שפר היה צנחן בגדוד הראשון (890) של חטיבת הצנחנים והיה מבין משחררי ירושלים והכותל המערבי. לכאן גם מתקשר סיפורנו על הדמות הציבורית ורבת הפאר הזו.
ערב מלחמת ששת הימים, כאשר הארצות מצרים וסוריה סגרו על המדינה כבצבת של פלדה, שהו הצנחנים עם מפקדם מוטה גור בפרדסי רמלה, כשהם מתוכננים לנחות באום-קאטף שבסיני אם תפרוץ המלחמה.
ההמתנה התארכה, הגיע ל"ג בעומר, ולמשפחת שפר ובתוכם אליעזר – שהיה בין הצנחנים שם – מסורת של ריקוד מיוחד בעת ההדלקה על הר מירון ליד קבר הרשב"י.
אליעזר ידע שבאותה שנה, 1967, יהיו מעט שיפקדו את הקבר בשל המתיחות העצומה ששררה בארץ. הוא ניגש למפקדו מוטה גור וביקש רשות מיוחדת לצאת למירון לערוך את הריקוד עם אחיו ישראל ולחזור מיד.
"אני מאשר לך, אבל בתנאי אחד", השיב מוטה. "אם פורצת המלחמה ואתה עדיין שם – תועמד לדין".
אליעזר לקח את ההימור, נסע למירון וערך את הריקוד מלהיב ההמונים עם אחיו. ההר היה ריק יחסית לשנים קודמות ובאמצע האירוע האקסטטי מופיע זקן מקובלי צפת, יחד עם סיעה של מקובלים, כפי שהיה בכל שנה בל"ג בעומר.
לפתע לכדה את עינו דמותו של אליעזר, עוטה מדי הצנחן וזקן המקובלים אותת לו לבוא אליו מיד לאחר שיסיים את הריקוד. נוטף זיעה ניגש אליו אליעזר, אז הוציא הרב המקובל חוט שני בוהק מכיסו ונתן אותו לחייל.
"שפר היקר, אתה הולך עכשיו לקרב, יברך אותך האלוקים שתשוב בשלום, אבל קח אתך את חוט השני הזה וכאשר תגיע אל הכותל המערבי, הנח אותו בין אבניו, הוא ישמור עליך ועלינו".
אליעזר נדהם מן הדברים: "כותל מערבי? ירדן הרי בכלל לא במלחמה. אנחנו נלחמים נגד מצרים וסוריה ואנחנו מיועדים בכלל להילחם בסיני…"
"לא, לא ילדי. אתה תגיע אל הכותל המערבי. כשתגיע, אל תשכח להניח את החוט הזה ליד האבנים שאנו כה מתגעגעים אליהם ושנטלו אותן מאתנו לפני 19 שנים".
אליעזר לא הבין עד הסוף, אבל בכל זאת נטל את החוט האדום ומיהר לשוב אל פרדסי רמלה, שם שהו חבריו דרוכים כקפיץ לקראת שעת השי"ן. והנה מכנס מוטה את החטיבה בבהילות ובפיו הודעה מרעישה: "המודיעין שלנו קלט שיחה בין עבדול נאצר רודן מצרים, לבין המלך חוסיין בירדן, בה מפציר נאצר בעמיתו לא להחמיץ את ההזדמנות של המלחמה שבפתח, להצטרף לקרבות ולכבוש את ירושלים העברית, לחזור ולשלוט בכל העיר.
המקורות שלנו אומרים שחוסיין אכן קיבל את העצה, מה שאומר שאנחנו מיועדים לא לצאת לסיני, אלא לעלות לירושלים, לכבוש את העיר העתיקה ולשחרר את הכותל המערבי, חלום של דורות".
וכך היה.
אליעזר וחבריו לחמו כאריות, חברים שפכו דמם לכל אורך מסע שחרורה של העיר עד שהגיעו אל רחבת הכותל והניפו את הדגל הכחול לבן, תוך קריאות שמחה חוזרות על ההודעה הדרמטית של מוטה המפקד: "הר הבית בידינו!".
אליעזר ניגש בחיל וברעדה אל אבני הכותל, חוצה את הרחבה הצרה שהייתה אז, מניח ראש על האבן הגדולה ומצטרף אל חלום סבו וסב-סבו וכל משפחת שפר הטבריינית לדורותיה לראות את הכותל שייך לנו. אז הוציא את חוט השני שהעניק לו זקן המקובלים, שם במירון, והניח אותו בין הנדבכים גדולי המידות: "החוט הזה שמר עלי ושומר על עם ישראל ועל תפארת ירושלים".
עכשיו נותר מכל האחים והאחיות רק ישראל, האח הבכור, כדי להמשיך את מסורת הריקוד בל"ג בעומר, את הביקורים ליד הכותל ואת המניין המיוחד שהקים ושימר אחיו.

אולי יעניין אתכם:

אלף שמשות זוהרות

אלף שמשות זוהרות מאת: חרות לוביץ', בי"ס שדה עפרה אי אפשר לצלוח סתיו ישראלי בלי לבקר את הפרחים המבשרים טוב בצהוב. טיול חלמוניות לנחל שילה,

קרא עוד »

הזוהי סדום?

הזוהי סדום? מאת: חרות לוביץ', בית הספר שדה עפרה צילום: אביגיל אילן מסע אל ארץ המלח, אל סדום המקראית ואל השאלה המהדהדת בימינו אנו: מי

קרא עוד »

בנעליים גדולות

בנעליים גדולות מאת: חרות לוביץ', בית ספר שדה עפרה התחקות ארכיאולוגית אחר ההיסטוריה התנ"כית אינה דבר פשוט- במיוחד כשהיא מותירה עקבות מסתוריים בצורת כף רגל.

קרא עוד »
נגישות