סערה בכוס יין

האם כוס חד פעמית היא כלי ראוי לערוך בו קידוש? תלוי, כמובן, את מי שואלים

בד”כ המדור עוסק בכשרות כלים או מאכלים, הפעם נקדיש כמה מלים לכשרות הכלי לקיום מצווה.
השאלה הבאה שכיחה למדי גם בקידושים וגם בנסיעות: האם כוס חד פעמית כשרה לקידוש? בסוגיה בפסחים (קו) ונזיר (ג) משמע שקידוש על היין היא מצוה מהתורה וכך פסק המפרש (רש”י על נזיר אינו באמת רש”י). אולם השיטה שהתקבלה בפוסקים (תוס’; רמב”ם שבת כט; מנ”ב רעא, ב) היא שקידוש היא מצוה מדרבנן. יתכן שבבסיס השאלה שלנו עומדת שאלה בסיסית יותר: מדוע אפוא בכלל נדרשת כוס יין בקידוש?
הנצי”ב (העמק שאלה וישלח כו) הסביר שהצורך בכוס נובע מכך “שהברכה צריכה לחול על דבר המסוים”. מעמד היין והכוס הוא למעשה פלטפורמה לאמירת הקידוש. ישנו צורך בכוס כיוון שאי אפשר לומר את הברכה באופן סתמי.
כיוון אחר הוצע ע”י הגרי”ד סולוביצ’יק (שיעורים לזכר אבא מארי א). לדעתו מצוות הקידוש כוללת שני יסודות: מצד אחד יש בקידוש הצהרה על קדושת היום ומצד שני אמירת שירה ושבח. נמצא שלשיטתו היין אינו רק אמצעי, אלא מטרה בפני עצמה כיוון שיש חובה לומר שירה על היין. לשיטת הרב סולוביצ’יק לכוס (ובעצם גם לשתיית היין) מעמד הרבה יותר מרכזי, זהו חלק מחובת השירה והשבח שיש בקידוש.
מחלוקת זו היא נקודת המוצא להבנת דרישת ההלכה בכוס של קידוש. הטור (רעא) קובע כי הקריטריונים לכוס של קידוש זהים לקריטריונים של כוס של ברכה שנאמרו בגמרא (ברכות נא). הגמרא מזכירה דרישה שהכוס לא תהיה פגומה או שבורה. נשאלת השאלה האם יש לכך השלכה גם לחומר ממנו עשויה הכוס.
לכאורה יש מקום לבוא ולטעון כי כוס חד פעמית היא עדיין כלי שלם. אולם השאלה הבסיסית היא מה בעצם עומד מאחורי דרישה זו. אם נאמר כשיטת הנצי”ב שהכוס והיין הם רק דבר שולי – כדי לאפשר את אמירת הקידוש הרי שסביר להניח שאין בדרישה לכוס שלם יותר ממה שנאמר – דבר מסוים שעליו צריכה לחול הברכה, כלי שצריך להיות ברמת הסביר. מבחינה זו לא אמורה להיות כל בעיה בכוס חד פעמית. אולם אם נאמר על פי שיטת הרב שיש כאן ממד של הלל ושבח, הרי שאין הדרישה מסתכמת רק ב”כוס שאינו שבור” אלא בעצם בכוס חשובה. ראיה לכך אפשר למצוא בדברי הגמן אברהם (קפג) שמחמיר אפילו אם נשבר הרגל של הגביע או בסיסו. זוהי חומרא תמוהה. הרי הרגל חלק אינטגרלי מהכוס? אולם אם הדרישה היא דרישה עקרונית לכוס חשובה לקיום הלל ושבח הרי שהדבר סביר.
בשאלה שלנו ממש עסק ר’ משה פיינשטיין (אג”מ ג, לט): “אלמא דבעינן שיהא הכוס נאה שרק כוס כזה כשר לבהמ”ז ולקידוש, ורואה אני שכוס של נייר שהוא רק לשעה על פעם זה לבד הוא עוד גרוע דאין לו שום חשיבות שוודאי אינו ראוי לבהמ”ז ולקידוש. אך כשליכא כוס אחר אולי יש להקל”. וכמותו פסק גם המנחת יצחק (י, כג), דבריהם יסודם בדרך שהצענו.
מנגד עומדים לא מעט פוסקים שחולקים וסוברים שניתן להישאר עם הפרשנות המצמצמת למושג ‘כוס שלם’. כך פסקו הציץ אליעזר (יב, כג) והגר”ע יוסף (ילקוט יוסף ג, קפב) שכוס חד פעמית כשרה אפילו לכתחילה. בהחלט ניתן לומר שמחלוקת האחרונים להלכה היא מחלוקת הנצי”ב הגרי”ד סולוביציק בהבנת הגמרא, האם דרישת הגמרא לכוס שלמה היא דרישה מצמצמת או מרחיבה.

הכותב הוא מומחה לכשרות תעשייתית וחומרי גלם וראש מערך הכשרות של רבני צהר

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות