משק כנפי ההיסטוריה

מאת: יוסי גרייבר

בשבוע שעבר השיק היזם יוסי גרייבר לצד שותפו יובל קליין את מתחם טחנת הרוח המחודש במשכנות שאננים. אלה הדברים שנשא בטקס ההשקה המרגש

משק כנפי הטחנה שחוזרת היום לחיים, כאן לנגד עיניכם – הוא לא פחות ממשק כנפי ההיסטוריה.
ההיסטוריה הציונית, הירושלמית, היזמית, היהודית – שזורה בהיסטוריה האישית שלי. עבורי, באופן אישי מאד, זוהי סגירת מעגל: זכיתי, ושורשיי במשפחת יזמים ירושלמית – ר’ שמעון חכם, שייסד את שכונת הבוכרים, וסבא רפאל, שבגיל 80 עלה לארץ ובכספי הפנסיה הסמליים שקיבל שיקם חלקים מהר הזיתים אחרי אלפיים שנות הזנחה. שלמה יערי, קרוב משפחה של דורית רעייתי, היה הנגר ששחזר את הכנפיים הראשונות של הטחנה לאחר קום המדינה – והנה אנחנו כאן, מניעים אותן מחדש.
לפני 180 שנה היה למוניטיפיורי חלום: לפרוץ חומות – של בטון ושל נפש, לשנות פרדיגמת חשיבה של מאות שנות סעד ולהפוך את יהודי ירושלים מניצבים פושטי יד ביציאה האחורית של תיאטרון החיים לשחקן הראשי בהצגה. להפוך את היהודי מפסיבי לאקטיבי, משכיר צדקה ליזם עצמאי, מאדם שמוגדר על ידי הפחד מסיוטיו – לאדם שמוגדר על ידי התעוזה שבחלומותיו.
ירושלים של קילומטר מרובע אחד התנגדה כמו שרק היא יודעת לחדשנות המחשבתית ולשבירת המוסכמות. חזונו של מונטפיורי הצליח ונכשל בו זמנית: הרעיון שאפשר לצאת מהחומות – התממש, הרעיון שאפשר להתפרנס מיגיע כפיים יצרני בירושלים – התממש, אולם הטחנה עצמה הפכה מיושנת טכנולוגית בתוך 18 שנה מיום הקמתה וננטשה לטובת טחנות קיטור.
160 שנה חלפו, ושוב נשבו רוחות של יזמות בירושלים: פרויקט שחזור חדש יצא לדרך ב-2012 והטחנה התעוררה להרף עין – אך שבה ונסגרה.
ר׳ נחמן מברסלב אמר: “ארץ ישראל נקנית בייסורים״, ואת ההמשך המפורסם פחות הוספתי אני מניסיוננו האישי: “…וירושלים – בייסורים קשים״. ועל פי כן – נוע תנוע.
וראו זה פלא: בשנת 2018 אנשים מגיעים לסיור בטחנה רכובים על רובוט דו גלגלי, באוזן תחובה להם אוזניית בלוטות’ והטלפון בכיס משדר את מיקומו ללוויין בחלל – ועם זאת, כשהם רואים את הכנפיים נעות בכוח הרוח הפה שלהם נפער בתדהמה: זה באמת הכל רק מהרוח? אף לא פיסת חשמל מעורבת בתהליך?
ואני משיב לקטני האמונה, כי העזרה היחידה שהטחנה מקבלת היא של רוח האדם והאמונה שאם תרצו – אין זו אגדה.
החלום הציוני הישן של מונטיפיורי על סטארט-אפ ניישן וחשיבה שוברת מוסכמות קורם עור וגידים כאן, לנגד עינינו, והוא רווי תפילות ורוח ונשמה יתרה. וכמו הטחנה ששורשי אבניה נטועים בקרקע, הפורשת כנפיים מעלה ומגייסת את כוחות השמיים להגשים חלומות על פני האדמה – גם אנחנו, מלאי התקוות, נושאים מבט אל על וטווים בשתי ידיים חלומות למעשים.
את מרוץ השליחים שהחל מונטיפיורי ב-1860 אנחנו גאים להמשיך בשנת 2018, בשאיפה שבבוא היום נעביר הלאה את הלפיד בידיעה שעשינו הכול למען טובת ירושלים. זכינו, ואנחנו עושים זאת בטחנה שקסמה לא רק ביופיה, אלא גם בהיותה בלב הקונצנזוס המקומי: לא נכבשה ולא שוחררה, לא רבו עליה ולא נלחמו בתוכה. אותו מונטיפיורי הרואה למרחוק לימד את כולנו שיעור ובנה בה שני בתי כנסת, ספרדי ואשכנזי, שכל אחד יוכל למצוא בה את מקומו.
“הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים” – אמר יאנוש קורצ’אק, ובמקום הזה, שעניינו גם חיטים וגם אנשים – אנו זורעים בדמעה, וקוצרים בשמחה, ומייחלים לעוד דורות של נוטעים ושל מחנכים.
שיבת ציון היא מרוץ שליחים לא פשוט, ולעתים מקוטע, אבל תמיד ממשיך קדימה. לילדיי אני מסתכל היום בעיניים ואומר: הניצחון במרוץ שליחים הוא עצם הריצה עם הלפיד. היכולת להבין שאתה חלק ממרוץ גדול יותר, ההשתדלות לרוץ את המקצה שלך במרתון הכי טוב שאפשר.
כשיגיע תורכם ותגיע שעתכם – שאו את הלפיד מידיו של קודמכם, קחו ממנו גם שמץ מהניצוץ שבעיניים והמשיכו לרוץ קדימה עד לדור היזמים הבא.

הכותב הוא יזם ירושלמי, מורה דרך מוסמך, מבעלי zuzu תיירות”

לפרטים על פעילות מתחם הטחנה המחודש: www.thewindmill.co.il

אולי יעניין אתכם:

מאחורי הפרוכת

מאחורי הפרוכת מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל מסע אל אמנות יהודית אותנטית המסתירה טפח ומגלה סיפור פרק א’ – קצרין בט”ו כסלו תשס”ז, עשרה ימים

קרא עוד »

4 רוחות מהר צפחות

4 רוחות מהר צפחות כתב וצילם: קובי פינקלר מסלול חדש ומותאם למשפחות נפרץ בהר השוכן בפאתי הרי אילת פרשיות השבוע הקרובות, המתארות את מסעות בני

קרא עוד »

התהפוכות של שבטה

התהפוכות של שבטה בהדרכת הארכיאולוג ד”ר יותם טפר, כתב: ראובן שדה, צילום: עמית אררט שלוש כנסיות מרשימות, בריכות אגירה עצומות, אורוות סוסים, מחסנים ומתקנים חקלאיים

קרא עוד »
נגישות