הבמאי המקראי

שאיפותיהן של הדמויות המקראיות אינן רלוונטיות, אלא המסר שבחר אלוקים להדגיש במעשים המתוארים

אנו עומדים ומשתאים היום נוכח הסיפור המקראי בתחילת פרשתנו שמתאר בפרוטרוט את מכירת הבכורה ליעקב אבינו. עניין הרמאות של יעקב מציב אתגר גדול לחז”ל, אך ברצוני היום לחרוג מעט מהסגנון של שאלה ותשובה ולתת רקע משמעותי לדמויות התורה ומעשיהן.
ישנן כל מיני גישות לעניין של סיפור האישים בתורה ומעשיהם הכתובים בו.
גישה אחת היא גישת החוקרים, שבשבילם הסיפור התורתי הוא מסמך אנושי. לפי גישה זו אין משמעות רבה לחיי האדם המסופרים בסיפור, ואף צורך להתחבר לייעודו ולדרכי פעולתו של הגיבור המקראי: הקורא לא מחויב לסיפור.
הגישה השנייה, הרווחת בעולם הדתי, היא שהתורה היא מסמך אלוקי, ושכזה, ישנן שתי הסתכלויות על גיבורי התנ”ך:
האחת -כל גיבורי התנ”ך טהורים וצדיקים, ולכן מעשיהם צריכים ביאור ותירוץ והצדקה על כל צעד ושעל מכיוון שגיבורי התנ”ך אינם יכולים לחטוא, כפי שמצינו בתלמוד: “כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה” – אמירה שנועדה לסנגר על מעשיהם של אבות.
הגישה השנייה טוענת שצריך להסתכל על התנ”ך בגובה העיניים. האבות הם אנושיים, מעשיהם הם אנושיים אך יש בהם את המימד של עבודת ה’ והחיבור לאלוקי ולכן יש במעשיהם לימוד לעתיד לבוא, וזוהי גדולתם – שהאנושי (שלפעמים גם חוטא) יכול להתחבר לאלוקי.
לעניין החוקרים אין לי צורך להתייחס, כי כל אדם ואדם באמונתו יחיה. הם סבורים שאנשים כתבו את התנ”ך, אני מאמין שאלוקים כתב אותו והכתיב אותו.
אך ברצוני לחדש הסתכלות שונה לגישה הדתית על נטיותיה השונות.
לבי אומר לי שהעיקר חסר מן הספר: מרוב הנסיון לדוש ולבחוש במעשיהם של אבות ולדקדק במעשיהם כולם מסתכלים על הסיפור מנקודת מבטם של האישים עצמם. מוסריותו של אברהם שאמר לאשתו – אמרי נא אחותי את, או מוסריותו של אברהם בעקדת יצחק או השקר של יעקב כשאמר לאביו “אנכי עשיו בכורך”. ולכן אם רק נסתכל מנקודת מבטן של הדמויות, הספר לוקה בחסר. קחו לדוגמא את כמות המשפטים שאומרת רבקה אל מול השדכן שלה אליעזר עבד אברהם: העבד מקבל 67 פסוקים ורבקה מקבלת פסוקים בודדים! מיהו פה השחקן המרכזי ומיהו המשני?
אבל אם נאמץ נקודת הסתכלות אחרת – נוכל להביט על הדמויות מנקודת מבטו של הבמאי. דהיינו שלעלילה יש במאי, יש את כותב הספר, ולדמויות, היסטוריות וממשיות ככל שיהיו, יש עורך ובמאי לסיפור שלהן. הבמאי בחר להרחיב במקומות מסוימים ולקצר במקומות אחרים.
לכן כשאנחנו באים לייחס משמעות למעשה מסוים של האבות, דוגמת גניבת הברכות על ידי יעקב או קניית הבכורה עבור נזיד עדשים, אנחנו שוכחים דבר אחד והוא שעורך העלילה בחר להדגיש מילים מסוימות בפי הגיבורים של הסיפור, לצבוע בצבעים שונים את מעשיהם, להשמיט מקצת ממעלליהם ולהעצים דברים אחרים מתוך מגמה מאוד ברורה: הספר הזה בא לצקת משמעות ותוכן בחיינו, המסרים שלו הם מסרים אלמותיים, התובנות שעולות ממנו מעצבות את האנושות ואת הראייה שלנו כלפי בני אדם. ולכן כשבאים להתעסק בנושא האם יעקב רימה או לא רימה, שיקר או לא שיקר, חמד את ירושת אביו או לא – הנושא הוא לא יעקב אבינו וצדקותו, פעולתו או יחסיו אם אנשים אחרים אלא כיצד הכותב רצה שנראה את הדברים והדגשים שהוא בחר בהם. החיבור הוא לא לדמות המקראית אלא לרצון של הסופר המקראי, דהיינו אלוקים. אותו רצון אלוקי דורש מאיתנו להתעסק במושגים של רמאות, שקר לבן, מטרה מקדשת את האמצעים, לא כתירוץ למעשיהם של האבות אלא כמקפצה לדיון במושגים ערכיים אותם מדגיש אלוקים בבניית הדמויות המציפות תובנות ערכיות ומוסריות.
ולכן דמותו ושאיפותיו של יעקב אינן רלוונטיות, אלא המסר שבחר אלוקים להדגיש במעשיו. מעשה אבות סימן לבנים, המעשה אותו בוחר בקפידה הקב”ה לתאר במקרא והתובנות שעולות ממנו הוא זה שיוצר סימן לבנים.

אולי יעניין אתכם:

נחל חזורי: זורמים עם האתגר

נחל חזורי: זורמים עם האתגר מאת: צוות אתר נלך www.nelech.co.il מסלול מאתגר למיטיבי-דלג שאינם חוששים להירטב חל חזורי-נחל גובתא-בניאס הוא מסלול למיטיבי לכת בדרום החרמון,

קרא עוד »

האגם בנחל אורן

האגם בנחל אורן מאת: צוות אתר נלך www.nelech.co.il במצוקים הירוקים של הכרמל, מנוחה עם מים וירוק בעיניים בנחל אורן, לאחר הגשמים, נוצר לו אגם עונתי

קרא עוד »
נגישות