רוקד עם פילים

מאת: גדעון שלח

הודו היא מרחב של הכלה. סובלנות והשלמה

לבסוף נחיתה. הגחתי מהשרוול אל נמל התעופה החדיש של מומבאי. מבנה מודרני רחב מידות. כזה המכבד את נהרות האדם הזורמים בחלליו. יצירות אמנות שלא היו מביישות את החשובות שבגלריות לאמנות מקשטות אותו.
סידהרטא המתין לבואי. ניצב בשורת ה'אנשי-שלטים' (אלו ממתינים בשורה, שלט בידם. נושא שמו של מאן דבעי האמור לצוץ, שלט העתיד להפוך זרות לידידות).
קרא לי סידו הוא מבקש להקל. גדעון, לא 'סיר' הדגשתי, ואת המזוודה אני נושא בעצמי. כמענה זכיתי באותו ניד ראש הודי חד-משמעי של הכל כלול כזה: בסדר-כן-לא-אולי. ברכב, בנסיעה הקצרה משדה התעופה אל העיר מתגבשת היכרות.

הודו
הודו לשם על יצירה מכשפת. אצבע אלוקים בכל אתר ואתר. לפני שמתחילים לחשוף מראות, צבעים עזים וטעמים עשירים ראוי להציץ בענק המהמם. לקבל פרופורציה. כך, משום שהממדים, הבעיות והיקפן חורגים מהכלה. לנו, כישראלים, קשה לדמיין. קרית ספר, בית"ר עילית, בית שמש ירושלים, ולמעשה קטנטנו הארצונת כולה, מתכנסים לכדי רובע, אולי שכונה, בפאתי כלכותה, ממובאי או דלהי. הודו היא מרחב של הכלה. סובלנות והשלמה.
טיילתי בהודו. בצפונה וברג'יסטן. הפעם הרחקתי לדרום, לאזור הירוק והמבוסס כלכלית, יחסית. חמשה שבועות חרשתי (תכנון – "לגעת בהודו" המעולים), מהעיר צ'נאי במזרח בואך חופי מדינת גואה במערב. בקרתי בכל אותם אתרי חובה לתייר העושה את המסלול. מטעי התה במונר, מטעי גומי, אגוזי קשיו, קוקוס וקפה. שדות קנה סוכר, אננס, אורז, תירס וגדולי שדה נוספים. לא החמצתי את תעלות המים באלפי. בקרתי בהאמפי, על מבול סלעי המגור ומתחמי המקדשים ולקינוח נפשתי במפרץ קסום בגואה.

תחבורה
עוני, לכלוך, חביבות. לפי הסדר הזה, די בהם לתיאור מייצג. אך מבלי לצייר זרימת התחבורה בכבישים כמו החסרנו פעימה. ההודים נחנו ביותר מחמשה חושים. בטוח. חיישני מרחב סמויים קבועים בעורפם שאם לא כן לך תסביר כיצד נמנעות תאונות. לית דין, לית דיין ולית ניידות משטרה. בתווך התעלמות: מקווי הפרדה, מרמזורים, מעקיפת רכב עוקף או מגיח ממול, מפניית פרסה. נסיעה בנתיב המנוגד לתנועה כשר למהדרין. בטרוף לחצתי על דוושת מעצור דמיונית (ישבתי לשמאלו של סידו המעולה), הדפתי ידי אל ה'דש-בורד', עוצמתי עיניים, כווצתי שרירים, כלאתי נשימה. אנחנו נזהרים מסביר סידו.

אשרי המאמין
טקסים דתיים, קרנבלים עוצרי נשימה ממש. אמונה מחשמלת, מחשלת. צפייה בטקס הדורגה, לאלת המלחמה ההינדית דווי, היא חוויה חזקה.

קוצ'ין
עיר חביבה, מתויירת, לשפת הים הערבי. נמל, טיילת, רובע עתיק בית קברות הולנדי, שאריות וסקו-דה-גמה (כנסייה, קבר) ודייגים פורשים רשתות באמצעות מנופים עתיקים. יהודי קוצ'ין עלו לישראל בשנות החמישים של המאה הקודמת. קהילה לא גדולה. כ- 3,000 יהודים. יש אומרים שנחתו ב'אופיר', עוד בימי המלך שלמה – לייבא שנהבים ותוכיים לבית המקדש. בשולי הרובע היהודי מתנשא מגדל צנוע, מכוסה רעפים, בראש מבנה מוקף חומה. שעון שספרותיו אותיות עבריות מסגיר זהות. בית הכנסת שמור היטב. להפתעתי היו מרבית המבקרים במקום תיירים שאינם יהודים.
ב jew town במטאנצ'רי, ברחוב המוליך אל בית הכנסת, חורג שלט בהיר מתוך קיר צבוע ירוק. 'שלום' נכתב עליו. בעברית. מנוקד. בשלט שלרגליו דברי פרשנות: החנות של שרה, בגדי ילדים, מפות שולחן וכו'. את שרה כהן הקשישה פגשנו בחנותה הקטנה, יושבת ליד החלון הפונה אל הרחוב, חולשת על עוברים ושבים, חולמת עבר בוהה בהווה, עתיד מי יידע. מכונת תפירה ישנה מסגירה את אופי המוצרים הנמכרים. שרה בודדה. אם נכון הבנתיה אין לה מודע או קרוב. לא בהודו, גם לא בישראל. השירות ללקוחות מסור בידי חנוונית הודית.

פילים
ממרום גשר ארוך המחבר שתי גדות נהר רחב חרב כמעט (מייחל לגשמי המונסון), קלטה עיני גושים כהים רובצים/ ניצבים בזרזיף הזורם בערוץ. פילים נעתקה זעקה מפי. עצור סידו, עצור. כאן ועכשיו. דקות מעטות לאחר מכן, מכנסי מופשלות רגלי טובלות בזרם, כבר הייתי חמוש במברשת, מקרצף פיל, כאחד מאנשי הצוות. עור עבה יש לפיל. בסבלנות אין קץ, כמו בזולה מפנקת, נחה לה העוצמה על צדה בזרם המים. חדק -לופף חט, עיניים עצומות, תנוחת רגליים מוחלפת מידי פעם, אוזן מנפנפת. משהיו הענקים האומללים (עקודים ברגליהם בשלשלאות ברזל), רחוצים למשעי הועמסו, אחד, אחד, על משאית אישית, מובלים אל האגף לאיפור והלבשה. עם רדת ערב, שבתי לפגוש בהם. עשרות פילים אלפי בני אדם בטקס קליידיוסקופי, רועש, מרהיב.

סרט הודי
חלום שנשאתי ימים רבים, לראות סרט הודי בהודו. הפעם זכיתי להגשימו. חוויה. בעיר מייסור, במרכז קניות חדש, באולם מפנק, התרווחתי, מחבק שקית פופקורן. סידו במושב לצידי. טרם הקרנת הסרט הופיע, מתנופף על המסך, דגל הודו. הצופים, כולם קמו על רגליהם מצטרפים לשירת ההמנון. נפעמתי. 'כך זה' הבהיר סידו, 'לפני כל סרט שרים את ההמנון'.

אוכל
המטבח ההודי 'פיור-וואג" וגם ה'נון-וואג" הוא פאר יצירה, שיר הלל לקולינאריות. מגוון התבלינים, שניתן להכין מהם סעודה חגיגית ואפשרויות בלתי נדלות.

פאלולים
'מי כמוך' נכתב על שלט כתוב בלשון הקודש. ובאנגלית זה נשמע יותר טוב וגם נכתב מעט אחרת MIKA MOCHA צלמתי השלט ושגרתי בוואטסאפ אל מיקה נכדתי. פאלולים הוא כפר לא גדול השוכן בשולי יער לחוף הים הערבי. מפרץ קסום, מוקד תיירות. ישראלים רבים, אך לא רק, מתהלכים ברחוב היחיד, הראשי, מודדים שרוולים, מתמקחים.

בית חב"ד
מרפסת חדרי בקומה השנייה של אכסניה בה לנתי, חולשת על בית חב"ד. רק שביל צר מפריד. מטבחון זעיר צמוד לחלל נוסף קטן. מזכיר במעט מחנה עקורים. סככה צבעונית ופלריג מתנפנף חובקים מתחם קטן. שולחנות אחדים, כסאות ובריכת שחייה מתנפחת, כחולה שהשאירו במקום טל ושחר כמתנת פרידה טרם שובם לארץ. חגיגה לילדי הרב. רועי מרילי הרב (רמת ישי), ואשתו נטו אהלם בפאלולים. חב"ד היא שליחות. שליחות, שליחות. לא במובן של שליח מטעם הסוכנות היהודית או משרד החוץ, למשל – משכורת, תנאי שירות וכו'. לקחנו את הכסף שקבלנו בחתונה ובאנו לכאן. לזוג 4 ילדים קטנים. חמישי בדרך. יוסל יצחק (6), מנחם מנדל (4.5), שניאור זלמן (3) ושמואל (2). ביתם הוא מקום מפגש לבני ישראל אובדי דרך, מחפשי עצמם וכאלו המבקשים צליל עברית וסלט ירקות חתוך דק, דק. כלכלת בני הזוג על כתפיהם הצרות. מה שאני לא משיג בעצמי אין לי. בין השאר מעניק הרב רועי תעודות כשרות לתירס שמייבא רמי לוי מדרום הודו.

אחרית דבר.
לחש ביבי על אזנו של פוטין (לא לציטוט), בפגישתם האחרונה במוסקבה:
"לך אתה על אירן. תשאיר לי את הודו"…
אז, קח מקל שא תרמיל. הודו קוראת לך.

אולי יעניין אתכם:

היופי של אתונה

היופי של אתונה מאת: הרב יחיאל וסרמן "החיים מתנהלים על מי מנוחות", אומר חבר הקהילה בבירה היוונית ומוסיף – "יש לנו חיי קהילה יפים" בית

קרא עוד »

יאסו, קהילה

יאסו, קהילה מאת: הרב יחיאל וסרמן קהילת יהודי סלוניקי חוגגת עבר מפואר – לצד אתגרי התקופות סלוניקי היא העיר הגדולה בצפון יוון ועיר נמל חשובה.

קרא עוד »

פדובה: מהרמח"ל ועד היום

פדובה: מהרמח"ל ועד היום מאת: מאת: הרב יחיאל וסרמן עם 80% נישואי תערובת, קשה להיות אופטימי בנוגע להמשך קיומה של הקהילה היהודית בעיר האיטלקית בעיר

קרא עוד »
נגישות