הכאפה של תל קייאפה

אז אמרו שדוד המלך הוא סתם המצאה. עד שבאו החפירות באחד האתרים המרתקים

לתל קייאפה לא הולכים בשביל הכיף. לחורבת קייאפה הולכים בשביל להתעמק בקשרים שבין ארכיאולוגיה, תנ”ך ותפיסת עולם.
תחילת הסיפור בשנת 2001, כאשר פרופ’ פינקלשטיין מאוניברסיטת ת”א הוציא את ספרו “ראשית ישראל” בו טען כי בתקופה המיוחסת לימי דוד לא הייתה ממלכה של ממש בישראל, ירושלים לא הייתה יותר מכפר גדול ויהודה הייתה זניחה בהשוואה לעצמתה ולחשיבותה של ממלכת ישראל – שכבר אז הייתה ממלכה ותיקה. דוד המלך, לדבריו, אם היה בכלל קיים במציאות, היה בסך הכל ראש כנופייה ושלמה לא היה עשיר. טענתו מסתמכת על כך שבכל אזור יהודה לא נמצאו שרידים עירוניים או שריד לכתב עברי מאותה תקופה ולכן כל תיאורי ממלכת דוד ושלמה אינם אלא בדיה.
אמירה “ארכיאולוגית” זו השתלבה היטיב בגישה ששלטה בציבוריות הישראלית בתחילת המאה וכמו הרבה אמירות “מעמיקות” מאותה תקופה נחשבה גם גישה זו ל”מתקדמת” ושולטת בכיפה. וכמו הרבה אמתות של תחילת המאה, קרסה גם זאת עם חפירותיו של פרופ’ גרפינקל החל מ-2007 בתל קייאפה.
כדי להבין את משמעות הדברים נצא לביקור בתל: הגישה היא מכביש 38, מצומת האלה ניסע באיטיות צפונה כ-500 מ’, דגל של רשות הטבע והגנים עם שלט מאולתר מכוונים לפנייה ימינה לדרך עפר. בדרך העפר שנכבשה השנה וכבר הצליחו הגשמים האחרונים לחרוץ בה חריצים ניסע כ-2 ק”מ עד לסופה בסובה לאוטובוסים, שם נחנה ונטפס רגלית לראש הגבעה. השביל חוצה את חומת האבנים הקדומה ונכנס לתחומי התל, נמשיך ונעלה לראש התל אל מה שנראה כשרידי בנין גדול, אולי בית המושל, כאן נמצאו מספר גלעיני זיתים שיד אלמונית השליכה במקום, אלא שבדיקת פחמן 14 הראתה שאותה יד אלמונית הייתה יד זקנה ביותר – שכן גלעיני הזיתים היו בני 3,000 שנה. להזכירכם, על פי התנ”ך, לפני 3,000 שנה שלט באזור דוד המלך. לא רק גלעיני זיתים נמצאו במקום אלא גם חרס שבור ועליו שרידי מכתב. לא תוכן המכתב חשוב לענייננו, כי אם העובדה שמדובר בחרס העתיק ביותר שנמצא עד כה והוא כתוב עברית בכתב עברי כנעני בן 3,000 שנה.
אנחנו יורדים מראש התל אל שרידי חומת העיר ומזהים שער הפונה מערבה וקירותיו אבני גזית השוקלות כמה טונות כל אחת. המסקנה ברורה: כאן שכנה עיר מבוצרת שהוקמה לפני 3,000 שנה על ידי ממלכה חזקה ומפותחת, ממלכת דוד המלך.
בצדו הפנימי של השער חדרים: כאן ישבו השופטים והשוטרים, כמו שנאמר “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ” (דברים, טז, יח). בשער של חברון אישר אברהם אבינו את העסקה עם עפרון החיתי (בראשית, כג, י), בשער של בית לחם גאל בעז את רות (רות, ד), השער היה מקום מרכזי כל כך בתקופת בית ראשון עד שהשאיר חותמו אף בלשון ימינו בביטויים כמו “שער הדולר”, “שערי משפט” ועוד…
אנו פונים מזרחה לאורך החומה ולהפתעתנו שער נוסף. תופעה כזו של שני שערים לעיר אחת היא תופעה חריגה עד שמתבקש לקרוא לעיר “שעריים”.
ואכן למילה “שעריים” צליל מוכר ואנו פותחים את ספר שמואל א, י”ז שם מתואר הקרב של דוד בגוליית, קרב שנערך בעמק האלה, ממש למרגלותינו ובסופו נסו הפלישתים בהמוניהם כמו שנאמר”: וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן” (פסוק נ”ב).
במקום זה היכה דוד הילד את הפלשתים, במקום זה הקים דוד המלך את מצודת שעריים, במקום זה מציין התנ”ך את אמיתותו מול המפקפקים.

שבתאי שירן, מורה דרך בטעם יהודי:
052-3246827. www.moreshetgalil.co.il
חפשו בגוגל “מורשת הגליל”

אולי יעניין אתכם:

אל ארצי.

עין תות, שבע אחיות וצינור חצוב בסלע – סיור תנ”כי מהישוב בית אל למעלה מכמש, ושאלת מיליון הדולר: איפה היא בית אל המקראית? קום והתהלך

קרא עוד »

4 רוחות מהר צפחות

4 רוחות מהר צפחות כתב וצילם: קובי פינקלר מסלול חדש ומותאם למשפחות נפרץ בהר השוכן בפאתי הרי אילת פרשיות השבוע הקרובות, המתארות את מסעות בני

קרא עוד »
נגישות