ספירת מלאי

מה קורה לספירת העומר בחילופי תאריכים תוך מעבר בין ארצות?

טיסות ארוכות יכולות להיות מאתגרות מבחינות רבות. בימי הספירה קיים היבט נוסף: אדם הטס מארה”ב מערבה לכיוון המזרח הרחוק מפספס יום: אם ייצא ביום ד’ יגיע ביום ו’. נמצא שלא היה לו שבוע בן ששה ימים. מה דינו של ידידנו ש”פספס יום” לגבי ספירת העומר? הספירה של אדם זה היא רצופה אך מצד שני היא איננה עוקבת. האם יוכל להמשיך ולברך על ספירתו? האם סופר כשאר הציבור או על פי חשבונו האישי?
בעלי התוספות (מנחות סו.) סוברים כי גם מי ששכח לספור יום אחד ימשיך לספור בברכה, כיוון שכל יום הוא מצווה לעצמו. ברור אפוא מה יכריעו בשאלתנו: לספור בברכה כשאר הציבור. ייתכן והשאלה תלויה בשאלה אחרת: כאמור, לאדם זה לא היה שבוע בן ששה ימים. באיזה יום אמור אותו אדם לשבות? בשבת המקומית או “בשבת שלו” לאחר שיעברו עליו ששה ימים? הרדב”ז (ח”א, עו) התלבט בשאלה והכריע כי השבת תלויה במקום, האם כך הדין גם לגבי ספירת העומר?
ההבדל בין השבת לספירה ברור. השבת היא “זמן אסטרונומי” על פי סיבוב כדור הארץ. ספירת העומר היא “זמן אנושי” שאותו יצר האדם. האם במקרה זה מחויב האדם לחשבונו האישי? ננסה להכריע על פי מקרה דומה: נער שנעשה בר מצווה באמצע ימי הספירה. בתור בר חיובא ספירתו אינה שלמה. האם נער זה יכול לברך? הפוסקים הורו שיכול לברך (הר צבי, או”ח עה; מהר”ש ענגיל ח”ז, קיב). משמעות הכרעה זו היא כי בסופו של דבר הנער מחויב לספירה של כלל ישראל. כך נוכל לומר גם בשאלתנו.
שיטתו של האדמו”ר מליובאביטש ייחודית: לדעתו העובר את קו התאריך וחסר לו יום, ימשיך למנות על פי מניינו האישי ובשבועות ימנה 49 יום לעומר ולא יאמר בתפילה “זמן מתן תורתנו”, כי מתן תורה אינו בחג השבועות אלא ביום החמישים ואילו אצלו חל שבועות במ”ט לעומר.
לדעתי דברי הרבי קשים להבנה: אם הכל תלוי בספירתו האישי מדוע שיחוג את החג השבועות עם כולם? והרי וחג השבועות הרי תלוי ביום סיום הספירה? מצד שני, הייתכן שאדם יעשה במה לעצמו ויחוג את שבועות בנפרד מכלל ישראל?
המפתח לשאלתנו נמצא בהערה שהעיר הרב סולוביצ’יק: קדושת חג השבועות שונה מקדושת יו”ט רגילה. החג לא נקבע ליום מסוים אלא תלוי בספירה. הרב המשיך ושאל: האם כיום כאשר חיוב ספירת העומר הוא רק מדרבנן גם קדושת חג השבועות היא מדרבנן? ודאי שלא! והמדרש (פסיקתא פרשת ראה) יוכיח: “שלא תאמר אם אין קציר אין אתה עושה יום טוב, לכך נאמר ועשית חג שבועות, כגון שישראל בגלות ואין להם קצירת העומר ואפילו הכי ועשית חג שבועות”. המדרש סובר כי קדושת יום טוב של שבועות היא מן התורה. אולם כיצד? הרי הספירה מדרבנן?
הרב הסביר: החיוב לספור הוא מדרבנן, אולם לאחר שספרנו יצרה ספירה זו קדושת יום טוב מדאורייתא.
לכן קבע הרב: יש בספירת העומר שתי הלכות: חיוב ספירה שחל על היחיד כמעשה ספירה יומי (ללא קשר לשאלה אם הספירה עוקבת או רצופה) וחיוב ספירה המיועד ליצור את קדושת חג השבועות התלוי בספירה (העוקבת) של כלל ישראל. לכן הלכה למעשה יש לומר כי כל אדם מחויב לספירת העומר של כלל ישראל ועליו להתאים את ספירתו הפרטית לספירה של הציבור.

הכותב הוא ראש מערך הכשרות ‘צהר פיקוח מזון’ ומומחה לחומרי גלם וכשרות תעשייתית.

אולי יעניין אתכם:

הדליקו את הנר

הדליקו את הנר מאת: שאול מייזליש רפאל ביטון מפליא לכתוב את סיפורה של סבתו אל מול מבחן אחד הסיפור הבא אמיתי, ואירע לאמם של דר’

קרא עוד »

מעט מן האור

מעט מן האור מאת: שאול מייזליש סיפוריו המופלאים של בית חינוך עיוורים בספר חדש ומלא בטוב בימים אלה יצא לאור ספרו של העיתונאי והסופר מנחם

קרא עוד »

הצדיק מסטפנשט

הצדיק מסטפנשט מאת: שאול מייזליש הכירו את החסידות שהוקמה יש מאין בני ברק הרב אברהם יעקב סלומון הקים יש מאין את חסידות סטפנשט בארץ ישראל,

קרא עוד »
נגישות