אם אין לחם שיאכלו עוגות

אבל אם יש לחם – מתי ואיפה מותר הוא גם כשר למאכל?

הכותרת הנ”ל מיוחסת למארי אנטואנט, מלכת צרפת בזמן המהפכה. כמובן שמדובר בזיוף והמלכה שנאלצה להיפרד מראשה מעולם לא אמרה זאת (הבגט הצרפתי המפורסם, אגב, הומצא בכלל ע”י האוסטרים). כשרות הלחם היא אחד הנושאים החשובים עבור הנוסעים לחו”ל: ננסה לעשות סדר בדברים.
כתמיד, עלינו לדון גם בחומרי הגלם וגם בתהליך ההכנה. השאלה העיקרית נוגעת לסוגיית ‘פת נכרי’ – האם פת שנאפתה על ידי גוי מותרת או אסורה. כיוון שהלחם הוא מוצר בסיסי, חז”ל מחלקים בין שני מצבים: פת שנאפתה בצורה מסחרית (פת פלטר) שאותה יש להתיר, ופת מאפייה ביתית (בעל הבית) האסורה. הסיבה ברורה: דווקא אפייה ביתית עלולה ליצור את אותה קרבה בין יהודים לגויים שבשלה נגזרה הגזרה. באילו מצבים נוהגת קולא זו? הרמ”א מקל בדבר גם כאשר יש אופה יהודי במקום, אולם למעשה רוב הפוסקים (שו”ע יו”ד קיב, ב; ש”ך שם; חכמת אדם סה) מחמירים.
אמנם, כאשר זקוק אדם ללחם מסוג מסוים (למשל לחם קל וכד’) מותר לקנות מן הגוי גם כאשר יש אופה יהודי. כפת פלטר אנו מגדירים כל לחם שנעשה למטרה מסחרית (גם כאשר נאפה בבית פרטי), כל עוד לא אפה אות הגוי לצורך עצמו. מה הדין כאשר אין בנמצא אפילו פת פלטר, האם אז מותר לאכול פת של בעל הבית? בעוד השו”ע מצריך במקרה זה לחפש פת ברדיוס של קילומטר, הרמ”א מתיר לכתחילה. מציאות זו קיימת כאשר מטיילים באזורים כפריים מרוחקים ולנים אצל הכפריים (למשל טרקים בגיאורגיה), מקומות בהם כל משפחה אופה את הלחם לעצמה. במקרים כאלה עדיף שהיהודי ישתתף בהדלקת התנור ולפתור בכך לחלוטין את בעיית פת נכרי.
עד עכשיו דיברנו על התהליך, אולם השאלה בסיסית יותר היא שאלת חומרי הגלם. כאן מצויה הבעיה המשמעותית לרוצה לאכול לחם בחו”ל. כל מי שאופה לחם יודע כי האתגר הוא להשיג לחם רך ואוורירי, שלא יתייבש מהר ויישאר טרי לאורך זמן. בלחם התעשייתי וכזה הנאפה במאפיות ישנם חומרי גלם רבים וחלק מהם יכול להיות בעייתי מאוד מבחינת כשרות. בארצות רבות באירופה מכניסים ללחם שומן מן החי (טרף כמובן) או משמנים את התבניות בשומן אסור. בארצות אחרות (בעיקר בדרום אמריקה) ישנה תקנה ממשלתית להוסיף ללחם אחוז מסוים של חלב (מה שכמובן הופך את הלחם לחלבי). בעבר הזכרנו את החומרים הנקראים ‘אימולספייר’- החומרים מתחלבים שמטרתם לקשור מים וחלבונים ויכולים להיות בעייתיים מבחינה כשרותית (כמו E420 – E475 הבעייתיים), חומרי תפיחה שונים ומשפרי אפייה היכולים להיות מבוססים על אנזימים וחומצה אסקורבית (E300) המבוססת על יין. לכן למעשה אין שום אפשרות לצרוך לחם ללא ידיעה ברורה על כשרות המרכיבים (ואם המוצר פרווה או חלבי). ידיעה כזו יכול לספק רק רב המתמצא בכשרות בצורה מקצועית.
בעבר דנו בכשרות הלחם בהודו. מה בארצות אחרות? בספרד ובפורטוגל אין לחם כשר וחייבים להשיג לחם דרך החנויות הכשרות של הקהילה. באיטליה תוכלו להשיג לחם הנקרא Panini ודומה בטעמו לבאגט הצרפתי, ויש לבקש יהיה ללאstruto (שומן). בצרפת יש לבקש את ה Baguette non moule , ביוון תבקשו psomi הנמכר בחנויות הקטנות והוא עגול, גדול וחום, בגרמניה אין בעיה עם ה-Bauern Brot ועם לחמניות בשם Wasser Brotchen.
מקווה שהצלחתי לעשות לכם מעט סדר בראש, ושבטיול הבא שלכם תזכרו ‘כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם’ וכי אפשר ליהנות גם ללא לחם…

הכותב הוא ראש מערך הכשרות ‘צהר פיקוח מזון’ ומומחה לחומרי גלם וכשרות תעשייתית.

אולי יעניין אתכם:

נחל חזורי: זורמים עם האתגר

נחל חזורי: זורמים עם האתגר מאת: צוות אתר נלך www.nelech.co.il מסלול מאתגר למיטיבי-דלג שאינם חוששים להירטב חל חזורי-נחל גובתא-בניאס הוא מסלול למיטיבי לכת בדרום החרמון,

קרא עוד »

האגם בנחל אורן

האגם בנחל אורן מאת: צוות אתר נלך www.nelech.co.il במצוקים הירוקים של הכרמל, מנוחה עם מים וירוק בעיניים בנחל אורן, לאחר הגשמים, נוצר לו אגם עונתי

קרא עוד »
נגישות