מאחורי המילים ובין המסלולים

לרגל חגיגות השנה ל"נופשים" פנינו לכותבי המדורים בבקש מעט חריגה: לחשוף בפנינו את התחושות מאחורי חוויית הכתיבה במגזין שחורט על דגלו את אהבת הארץ ונופיה. מה היה להם לספר? קחו תרמיל וכובע, ובואו לגלות

להתהלך יחפים

הדר סקה-לבנה, כותבת המדור “קום והתהלך בארץ”, מגלה מה ידעה אמא שלה עוד הרבה לפני קוראי “נופשים”

נולדתי וגדלתי במושבה עתלית, בין חוף הים למטעי הבננות ונוף הכרמל. אמא שלי היתה הראשונה לדעת שאהיה מורת דרך כשבגיל 11 שאלו אותי מה אני רוצה ליומולדת וביקשתי לקחת את כל המשפחה לסיור בקיסריה… לימודים בבית ספר חקלאי, מעורבות חברתית אינטנסיבית וחמש שנים בחיל חינוך עשו את שלהם ומה שאמא ידעה כבר מזמן הפך למציאות לפני כ-9 שנים, כשהתחלתי לעבוד כמורת דרך.
בזמן לימודי באוניברסיטה תמיד נשאלתי מה הקשר בין מדע המדינה והיסטוריה של עם ישראל. בעיני התשובה הייתה ברורה כשמש. מי שאוהב את הארץ הזו בכל מאודו צריך להכיר את העבר, להבין את ההווה ולהביט לעתיד. יגאל אלון ניסח זאת טוב ממני כשאמר שעם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.
הבנת הזכות הגדולה שיש לנו לחיות בארץ הקודש הרחיקה אותי מהים וקירבה לי-ם… כיום אני מתגוררת עם בעלי בקהילה הנפלאה של כפר אדומים.
האמירה של גנדי ז”ל כי “בארץ ישראל צריך ללכת יחפים כי אנחנו הולכים בין הפסוקים”, משקפת מאוד את התחושה שמובילה ומלווה אותי כל בוקר בראשיתו של יום עבודה חדש. הרצון להעביר הלאה את ההתרגשות מהזכות הגדולה שיש לנו לחיות בארץ ישראל ובמדינת ישראל ואת גודל השעה ההיסטורית בה אנו חיים הוא עבורי אחד המנועים הרציניים בעבודה הזו.
אין לי הרבה הזדמנויות לפנות אליכם, הקוראים, ישירות. בסיום הטורים שלי אני מוסיפה באופן קבוע פרטי התקשרות בניסיון להפוך משהו כה חד צדדי ככתיבת כתבה, למשהו אינטראקטיבי. תודה לכם על שאתם משתמשים בהם. תודה על ההתייעצויות, על השאלות, על החידודים ועל הפרגונים. משמח לדעת שיש מישהו בצד השני, שקורא, נהנה ואולי אפילו מתרגש…

לאורכה ולרוחבה

יואב יאיר, כותב המדור “טיול אורבני”, על הביטחון שמעניקה היכולת לנדוד עם הקוראים ברחבי הארץ

“גם אני למדתי בארץ הזאת
אהבת מולדת, אהבה תמה.
גם אני איבדתי על הארץ הזאת
חברים שהיו לי נחמה.
גם אני ניגנתי על הארץ הזאת
שירים שנבטו מאדמתה…
גם אני נולדתי בארץ הזאת
והלכתי לאורכה ולרוחבה”.


יותר מכולנו היטיב לבטא את הדברים הפזמונאי, היוצר והזמר עוזי חיטמן ז”ל. בשורות פשוטות, שגם הולחנו על-ידו, הוא “גנב לי מהפה” בדיוק את שרציתי לומר על אהבתי את הארץ ושביליה, מורשתה, אתריה ונופיה. זאת האהבה משחר ילדות ונעורים, שכיוונה אותי לפני כעשור להגשים חלום ולהשתלם באופן מקצועי בקורס מורי-דרך.
לעומת החיבור הטבעי ההוא, פחות צפוי היה הכיוון החדש של כתיבת טור. החיבור הזה נולד ממש באופן אקראי, ואף שלא התנסיתי בו בעבר, קיבלתי על עצמי את האתגר. מי שאוהב לטייל, ומי שאוהב להוביל קבוצות מטיילים, לא יכול לדחות הצעה שיש בה סיכוי שעוד אדם יקרא ובעקבות כך ילך אף הוא באותם שבילים.
התחלתי בתל-אביב ובנותיה. זה קרוב, ונתן לי הרגשת ביטחון… התחלתי “להשתפשף” בכתיבה וכבר קיבלתי אומץ לטפס אל עבר ירושלים ושכונותיה. הכתיבה החלה לזרום, והפכה מהנה יותר ויותר, וכך העזתי נדוד עמכם, הקוראים, אל מקומות רחוקים יותר וקסומים לא פחות. משבוע לשבוע גברה ההנאה – לא רק מסיפורי המקום, גם מן המילה הכתובה והתמונה הנלווית. עוד פן חביב בהוראת דרכים, אפילו בלי לשרוך נעליים…
זה כיף. גם המגע הבלתי ישיר עם מטיילים שאינני פוגש. פה ושם הם מרימים טלפונים, כדי לקבל הבהרה או תדריך מפורט יותר, ומתברר שאפשר לסייע בניווט גם מרחוק. זה גורם לסיפוק מיוחד, ועכשיו אני כבר עם “נופשים” – לא בחשש, אלא בהנאה מלאה.

לפתוח דרכים חדשות

ירון בוצר, מכותבי המדור “עמיתים לטיולים”, על תרומתה של הכתיבה ב”נופשים” להרחבת מעגל המטיילים המשותף מדי שבוע

לפני מספר שנים, בעקבות סיכומי טיול שקראתי ברשתות החברתיות, הצטרפתי ל-“עמיתים לטיולים” ומאז כמעט מדי שבוע אני מגוון את שגרת היום-יום האפורה בטיול צבעוני בארצנו הנהדרת.
מאחורי “עמיתים לטיולים” עומדים קצין המשטרה מאיר רוטר, רופא המשפחה עמית הורן והאח הגריאטרי עמית אררט, אשר רוח ההתנדבות והנתינה ואהבת הארץ שלהם סוחפת רבים שבתורם תורמים את חלקם בהובלה ובהדרכת הסיורים, בארגון ותיאום לוגיסטי, ובתיעוד הטיולים למען אלו שלא יכלו להשתתף ורוצים להתרשם מחוויית ידיעת הארץ.
לפני כשנתיים, במהלך סיור על גבעה 777 אשר ברכס איתמר הנישא מעל מרכז השומרון ומעלה אפרים, ביקשו ממני לסכם את הסיור, והתגובות התומכות והמעודדות לסיכום הבהירו כי לאחר כעשרים שנה של כתיבת קוד מחשב כנראה שביכולתי לכתוב גם לבני אנוש, וכך מצאתי את דרכי לתרום לעמיתים.
במשך השנים יחד עם חבריי ועמיתיי זכיתי להשתתף, לסכם ולצלם עשרות אירועים ייחודיים של סיורי מורשת, ארכיאולוגיה, היסטוריה וכנסים בכל רחבי הארץ כולל אזורים אשר הגישה אליהם מצריכה תיאום והתארגנות מול הרשויות, ואשר רק הודות לעמיתים נפתחו וממשיכים להיפתח להמוני בית ישראל הכמהים לחזור אל כל שטחיה של ארץ האבות.
לפני כשנה, עם תחילת הוצאתו לאור של שבועון נופשים, חברו העמיתים והנופשים להוצאת סיכומי הטיול שנכתבו במשך השנים על ידי מספר עמיתים וביניהם אנוכי המטייל הנאמן, כאשר הן משתלבות היטב עם שאר הכתבות הנפלאות העוסקות בארץ ובמורשתה ליצירה עיתונאית חשובה לטעמי, המבליטה את טוב הארץ ואת יופי מורשתנו.
התגובות האוהדות של קהל חדש ורחב שנחשף לסיורים הייחודיים ומצטרף לטיולים מעודדות ומדרבנות להמשיך הלאה ולגלות יחד את פניה הרבות של מולדתנו.
להתראות בשבילים…

הושט היד וגע בם

קובי פינקלר, כותב מדורי התרבות, על המפגש הבלתי אמצעי עם הקוראים מן העבר השני

בשעת ערביים אחת, בין השמשות, הגעתי לתפילת מנחה באילת. היה זה סיור עיתונאי בעיר לקראת חנוכה.
בעודי ממתין לתחילת התפילה, כשאני סוקר את מתפללי בית הכנסת (בכל זאת לא בכל יום מגיעים לבית כנסת זר לך בעיר הזו), שמתי ליבי לעובדה שאחד המתפללים אוחז בידו גיליון של עיתון נופשים וקורא את מה שכתבתי בשבוע שעבר.
האיש קורא וקורא ולפתע פונה לשכנו הקרוב אליו ומצוה: “קרא, זה רעיון נפלא לשבת קהילה”.
איני זוכר אפילו על מה נסבה הכתבה, אבל יכול אתה לשדר עשרות שנים ברדיו או לכתוב באינטרנט ולעולם לא תראה את המבט של מי שקורא כתבה שלך, לידך, והוא אינך מכירך ואתה אינו מכירו.
זו בשבילי השליחות לכתוב, לסקר בנופשים – וכבר מחכה אני לביקור בקצה השני של המדינה במטולה, לפגוש עוד מישהו כזה.
תמשיכו לנפוש יחד איתי.

נפש יהודי הומייה

נתי מלחי, כותב המדורים “יהודי עולמי” ו”ירושלים שלי”, על הקשר בין המדורים השונים והבמה לסיפורים המובאים בהם

אז מה הקשר בין ירושלים לאמזונס שבקצווי מערב? מה הקשר בין הר הזיתים וקוצ’ין שבקצווי מזרח? “נופשים”… הוא הקשר. הנפש – היא הקשר.
אני מלא הכרת הטוב בזכות שניתנה לי כותב ב”נופשים” לשתף את קוראי העיתון במסעות אותם אני חווה. מסעות על כנפי ההיסטוריה הירושלמית בשיתוף חברי הטוב קובי הורביץ – איש המחקר הירושלמי, ובסיפורי מסעות חובקי עולם עם “האיש והאגדה” – הרב אליהו בירנבוים, ה”יהודי העולמי”.
בכל כתבה – אני מבקש לשתף את הקוראים במקצת מסיפוריה המרגשים והמרתקים של ירושלים, ירושלים שכאלף צעיפים לה, חושפת מדי שבוע עוד סיפור של בית, של רחוב, של הר ושל קרב. אני מזמין את קוראינו להרחיק אתנו אלפי קילומטרים לקצווי עולם, לפסוע עם הרב בירנבוים לכל מקום בו עם ישראל היה ואולי עודנו נמצא כיום. ליהודי בודד, לקהילות יהודיות בנות 2,600 שנים וגם לקהילה “צעירה” בת 100 שנות יהדות.
בירושלים אנו מספרים את סיפורם של מייסדים וחלוצי ההתיישבות בעיר וסיפורי גיבורים רבים, רבים מדי, שנפלו במערכות לשחרורה ולבניינה של ירושלים. סיפורם של חלוצי הציונות ושל ראשוני הרפואה הירושלמית, סיפורם של רבנים ומנהיגי קהילות, של חסידים, ליטאים ושל ירושלמים עטויי גלימות מזרחיות ותרבושים על ראשם.
מרגש אותי במיוחד סיפורם של לוחמים בירושלים, ובהם צעירים כמשה רוסנק ז”ל מפקדו של הרובע היהודי בתש”ח, חנה קאסוטו הי”ד פליטת השואה שנרצחה בשיירת הדסה וישראל שינדלר הי”ד – הגיבור שהציל את חבריו בקרב ליד שער האריות.
אנו נחשפים לסיפורי העם היהודי, מקצתם עלומים, מקצתם עצובים, רובם מרגשים. מרגשים מאד. אנו שותפים לחיבוטי הנפש העולה מסיפורן של ה”נשים היהודיות/פולניות” שנמכרו בסחר נשים בדרום אמריקה, ועד לנפש היהודית הגאה ב”ממלכה יהודית” לחופי עיר הנמל בקוצ’ין. אנו נפגשים עם מהפכנים יהודיים בהאוונה קובה ושותפים לגאווה היהודית במקום נפילתו של סא”ל יוני נתניהו באנטבה שבאוגנדה.
בכל מקום בארץ ובעולם ובפרט בשבוע הגבורה של ימי הזיכרון העצמאות ויום ירושלים – “נפש יהודי הומייה”.

איך שגלגל מסתובב

איציק רחמים עוצר לרגע את הדיווש הנמרץ בדרכים, כדי לברך את קהילת הרוכבים שגדלה בשנה האחרונה

ראשית, ברכות ממני למפיקי, כותבי ומעצבי “נופשים” על המגזין הנהדר. כאדם חובב טבע, טיולים, מקומות ואנשים אני מוצא עניין רב במגזין שיוצא תחת ידיכם ושמח מאוד להוסיף גם את הפן האישי שלי בהצעות למסלולי רכיבת אופני שטח ברכבי הארץ.
אני מקבל לא אחת תגובות מאנשים שעוקבים באדיקות אחר ההמלצות למסלולים, וחלק אך הוציאו את האופניים מהמחסן וחזרו לרכוב – דבר מעולה לכשלעצמו.
קדימה, המשיכו בעשייה ויחד נגלה ונפיץ עוד ועוד – כי יש לנו ארץ נהדרת, עם נופים משגעים ומדהימים ועוד מקומות רבים לטייל וליהנות מהם.

אין חיה כזו

שגית הורוביץ, כותבת המדור “סיפורים מהספארי”, מספרת על הפידבקים חסרי התקדים מקוראי “נופשים” המבקשים להתעדכן בשלומם של דיירי הספארי

כבר 13 שנים שאני משמשת דוברת הספארי, וכבר יותר מ-20 שנה שאני חלק מהמקום הזה שנקרא הספארי ברמת גן.
כששואלים אותי מה חדש בספארי, אני אומרת שתמיד יש חדש, באמת תמיד. זה כמו קיבוץ, או שכונה קטנה, כמו קהילה שהתקבצה סביב בית כנסת ותמיד-תמיד יקרה בה משהו. מישהי ילדה, מישהו עבר דירה, הגיעו דיירים חדשים, הזוג הזה רב עם הזוג הזה והחברים הכי טובים יצאו לרי-לוקיישן.
אז ככה זה גם בספארי, ואם כבר מדברים על בית כנסת – אולי זה הרגע לספר שאף על פי שיצא לי לכתוב בלא מעט מקומות ולהתראיין על אי אילו במות בנושא הספארי, לא קרה מעולם שכל כך הרבה אנשים דיברו איתי על מה שקרה לאחרונה בספארי. זה יכול להיות חבר שחזר הרגע מבית הכנסת ובידו גיליון “נופשים” כי הוא קרא והתרגש, שלא נדע, לפעמים ממש בזמן קריאת התורה ועכשיו רוצה לקרוא לילדים שלו שמחכים להתעדכן בסיפורי הספארי, ואלה יכולים להיות החברים מקבוצת הריצה שלי שמעדכנים מדי שבוע ומאחלים מזל טוב על הולדת קרנף, וגם סוף-סוף מבינים מה עושה בין השאר דוברת הספארי (כי תכל’ס, זה נשמע כאילו רוב הזמן אני מלטפת אריות. אז זהו, שלא…) או אפילו מישהו שאני לא מכירה ברחוב, שמעדכן שקרא, וחברים וירטואליים ונפלאים מהפייסבוק שמתלוננים על שבוע שבו לא פורסם הטור.
זה כיף אדיר, זה ממלא אותי אושר גדול שהסיפורים על בעלי החיים מהספארי ומבית החולים לחיות בר מגיעים לכל כך הרבה בתים וגורמים ללא מעט אנשים להעמיק גם בנושאים הקשורים לבעלי החיים ואולי זה גם, אני מקווה, מה שיגרום לקוראים של הטור שלי לאהוב את בעלי החיים יותר ולרצות לפעול למענם.

ולאן אנחנו הולכים

שבתאי שירן, כותב “טיול קצר בשישי”, פונה לקוראי “נופשים” בקריאה נרגשת: דעו מאיפה באתם

כמו הבזק פלאש בחדר חשוך הבזיקה תוכנית ההתנתקות וחשפה את עוצמת ההתנתקות הקיימת בין חלק גדול מאוכלוסיית המדינה לבין ארץ ישראל. הקלות הבלתי נסבלת בה ויתרה המדינה על חבלי ארץ, האדישות והרוע כלפי החלוצים ובעיקר הבורות הציפו את העובדה כי מערכת הערכים הישראלית נכשלה ובגדול.
איש-איש ולקחיו; אני אישית נטשתי את עבודתי כמהנדס במערכת הביטחון ופניתי לתחום החינוך ברגליים. אני דוגל בגישה שלפיה יש רק דרך אחת ללמוד לאהוב את הארץ הזאת, וזו ההליכה בשביליה, ללכת בעקבות מלכים ונביאים עם התנ”ך, בעקבות גיבורים עם ספרי מכבים, בעקבות תנאים עם המשנה, ללכת בעקבות היהודים המסתערבים, והספרדים ועליית החסידים והחלוצים ולוחמי תש”ח והמתנחלים בגליל ובנגב, ביהודה ובשומרון.
אני מוביל היום אנשים בדרכי הארץ הטובה הזאת ברגל, ברכבים ובג’יפים. אני מרצה על ההיסטוריה היהודית שלה בכל מקום אליו אני מוזמן, אני מפרסם כתבות בנושאי אתרי מורשת בכל עלון הנותן לי במה.
וזו ההזדמנות להודות ל”נופשים” על הבמה שהעמיד לרשותי, לקוראים המגיבים לכתבות. זו ההזדמנות לפנות לקוראים ערב יום העצמאות ולומר: אנו, מיעוט בעם היהודי, דור בשלשלת אדירה של דורות זכינו למה שלא זכו מרבית היהודים – להתחבר פיזית לארץ היחידה שלנו, ללמוד, להכיר ולאהוב אותה. נצלו זאת, אל תתנו לבורות לנצח.

לנופשה ולשומרה

קרן חמיאל, כותבת המדור “פתוח ביום חול”, על הכוח שבשיתוף לחולל שינוי בשטח

שמי קרן חמיאל ואני כותבת במגזין את מדור “פתוח ביום חול”, אבל רבים מכירים אותי דווקא בזכות העסק המשפחתי שלנו “החווה של חוה”. אני, כמו תיירנים דתיים רבים אחרים, שמעתי בלי סוף את המשפט: “אם רק הייתם פתוחים בשבת…” מהר מאוד הבנתי שלקיים עסק תיירותי שומר שבת זה אתגר בפני עצמו – במהלך השבוע רק קבוצות יכולות להגיע (ואז התחרות בין האתרים קשה) ויום החופש היחיד שנותר, בו משפחות מבלות, הוא שבת.. מה שגורם לכך שעסק תיירותי שומר שבת נמצא תמיד בעמדת נחיתות שיווקית וכלכלית מול מתחריו ומתקשה לשמור את הראש מעל המים .
אדם מיוחד בשם קובי פינקלר לימד אותי שגם בתיירות ניתן לקיים שיתופי פעולה. בהשראתו התאחדנו, קבוצה גדולה של אתרי תיירות שומרי שבת, במטרה לגבש רעיונות כיצד להפוך את החיסרון ליתרון ולהעלות את המודעות, בעיקר במגזר הדתי והחרדי, להעדפת אתרי תיירות שומרי שבת – כי בינינו, פתקים בקלפי ופוסטים נרגשים על חשיבות השבת הם אולי יפים ונכונים אבל לא מייצרים הבדל –תמיכה בשטח כן!
לשמחתי בדיוק לפני שנה התחיל לצאת מגזין “נופשים”, מגזין תיירות למגזר הדתי שהבין את חשיבות הנושא -ומאז אני כאן… שמחה לספר לכם על אתרים תיירותיים וכשרים ששווה להגיע אליהם, וכדי שאפשר יהיה גם להגיב ולהתייעץ פתחנו קבוצת פייסבוק בשם “פתוח ביום חול”. מוזמנים להמליץ, לשאול, לספר ולשתף.

אולי יעניין אתכם:

אל ארצי.

עין תות, שבע אחיות וצינור חצוב בסלע – סיור תנ”כי מהישוב בית אל למעלה מכמש, ושאלת מיליון הדולר: איפה היא בית אל המקראית? קום והתהלך

קרא עוד »

מה אסור לפספס בפריז

אל תפספסו בפריז מאת: עדי.א מפארק יצחק רבין לנקודה היהודית בלובר. נקודות חן בבירה הצרפתית תיירותמרכז פומפידו הוא אחד המבנים הייחודיים ויוצאי הדופן בנוף של

קרא עוד »

טיפ טיפה מזל

טיפ-טיפה מזל יוצאים חמשוש מאת: איתי וגשל טיפים קטנים ונקודות שוות שכדאי להכיר לקראת עונת הטיולים הגדולה פינת חמד חבויה בשטח המושבה מגדל. בריכה גדולה

קרא עוד »
נגישות