חסד בשלוש מערכות

כך השתכללו בכמה פעימות מידת החסד של אברהם ויכולתו לתקן

“וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה… וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו”

הסתכלות מעמיקה בפרשנים הקלאסיים מגלה רובד עמוק יותר בסכסוך שמגלה את מידתו של אברם.
אומר רש”י: לפי שהיו רועי לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל. והם אומרים ניתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט בן אחיו יורשו ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפריזי אז בארץ ולא זכה בה אברם עדיין”.
אנו רואים שהיה פה מאבק מוסרי בין רועי לוט לאברם, ובמצב של קלקול מוסרי יש שתי אופציות – או לחבק או לרחק.
אברם, בהיותו בעל חסד, רצה לקרב את לוט אך הבין שזה יפגע בבני ביתו וברמה המוסרית והאמונית אותה הוא רוצה לטפח. שאיפותיו של לוט אחרות הן, ולכן לא פלא שהוא בוחר לגור בסמיכות לסדום, במקום שבו אין כללים והמוסר הטבעי ירוד.
במקרה כזה – אוי לרשע ואוי לשכנו, לפעמים האדם הרוצה לתקן את חברו רק יוצא יותר ניזוק מהתהליך ומושפע לרעה, ולכן הפתרון הוא הפרדות.
זהו אברם בשלב הראשון, בדילמה הראשונה שלו – היפרדות מול התחברות ושותפות.
בשלב השני הוא עומד בדילמה מעט אחרת: “וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה’ בֵּינִי וּבֵינֶיך. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ”
או אני או היא – מה הפתרון אותו מציע פה אברם? למה לא להיפרד, למה לא לשלוח את הגר מעליו, שייקח יוזמה כפי שעשה עם לוט? הרי היא מקלקת את התא המשפחתי, היא מזלזלת בשרה. אברם בוחר בגישה הפאסיבית – “עשי כטוב בעיניך”. אברם בוחר לא לבחור.
נראה לי שלמרות שהמקרה מעט שונה, שוב אברהם מתחבט בשאלה האם אפשר לתקן מבפנים; האם אפשר להשלים, ליצור פה שותפות, או האם לסלק את הפגע הרע הזה מביתו. אני מרגיש בכתובים שאברם פה הוא פסיבי מסיבה פשוטה: מידת החסד שלו מתגברת ומשתכללת והוא כבר אינו בטוח שאי אפשר לתקן, ולכן הוא משאיר את זה בידיה של שרה אשתו.
בדילמה השלישית:
“וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָה כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע”.
פה כבר לאברהם רע עם הפתרון הזה של ההיפרדות, ולמרות שאפשר לומר שמדובר פה בבנו ולא באחיינו, הייתי רוצה להציע אפשרות שאברהם עובר פה שכלול מסוים במידת החסד שלו.
מידת החסד של אברהם משתכללת, כמו כן ראיית הטוב שהוא רואה בכל אדם. הוא יורד לעומק נשמתו של האדם ומבין שבכוחות שלו לתקן גם את ישמעאל בנו וגם את הגר. אך כאן מתערב הקב”ה במשפט האלמותי “כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה”.
עולות שתי תובנות בדילמה המוסרית שהצגנו, שמופיעה לנגד עינינו בשלוש מערכות שונות:
א. האדם הוא יצור דינמי המשכלל כל הזמן את עצמו. כל עוד רוח נשמה באפו, על האדם לבדוק את עצמו, לשאוף להגיע לשלמות ולבחון את עצמו במצבים מסוימים, ואין לומר ‘כך התנהגתי בעבר וכך צריך לעשות גם היום’. והמידה המשתכללת שאליה הגיע האדם צריכה לקחת בחשבון ש”לכל זמן ועת תחת השמיים”.
ב. אי אפשר להיות בן אדם שלם ולשכלל את מידותיך ללא עזר כנגדו – וזה בן (או בת) הזוג. האדם או האשה אינם יכולים להגיע לשלמות לולי בן אלה. השילוב של חסד וגבורה מגיעה בבנייה ובביקורת של האחר, “אעשה לו עזר כנגדו”.

אולי יעניין אתכם:

הדליקו את הנר

הדליקו את הנר מאת: שאול מייזליש רפאל ביטון מפליא לכתוב את סיפורה של סבתו אל מול מבחן אחד הסיפור הבא אמיתי, ואירע לאמם של דר’

קרא עוד »

מעט מן האור

מעט מן האור מאת: שאול מייזליש סיפוריו המופלאים של בית חינוך עיוורים בספר חדש ומלא בטוב בימים אלה יצא לאור ספרו של העיתונאי והסופר מנחם

קרא עוד »

הצדיק מסטפנשט

הצדיק מסטפנשט מאת: שאול מייזליש הכירו את החסידות שהוקמה יש מאין בני ברק הרב אברהם יעקב סלומון הקים יש מאין את חסידות סטפנשט בארץ ישראל,

קרא עוד »
נגישות