הזוהי סדום?

מסע אל ארץ המלח, אל סדום המקראית ואל השאלה המהדהדת בימינו אנו: מי באמת משחית את הארץ הזו?

בפרשת השבוע משלים סוף-סוף אברהם את המסע שהחל תרח אביו ומגיע לכנען, שבאותה התקופה היא מרחב של ערי ממלכה בחסות מצרית. לתופעה זו ניתן ביטוי בתנ”ך ובארכיאולוגיה גם יחד: בתנ”ך מוזכרים שמותיהם הרבים של מלכי הערים השונות, והסיוע המצרי שמוענק לאנשי כנען היורדים לשם בימי הרעב.
בארכיאולוגיה נמצאו ערים מבוצרות ומוקפות חומה ובהן כלים וסממנים מצריים, ובעיקר שרידים כתובים: כתבי המארות – כתבים מצריים שנועדו לקלל ערים כנעניות שמרדו במצרים, מכתבי תענך (שנמצאו בעמק יזרעאל) ובהם התכתבויות בין מלך תענך למלכי האזור ולנציג השלטון המצרי שישב בעזה, ומכתבי אל עמרנה – ארכיון מכתבים של מלכי מצרים, מתקופה מעט מאוחרת יותר, בהם נמצאה התכתבות בין מלכי כנען לשלטון המצרי.
בפרשה מוזכרים לא מעט ערים ושליטים מקומיים, ובהם מלחמת ארבעת מלכי מסופוטמיה (מאזור הפרת והחידקל) בחמשת מלכי ערי הכיכר, ומלחמתו של אברהם להציל את לוט אחרי פרידתו ממנו וירידתו לכיכר הירדן.
לכבודם של אברהם ולוט נרד הפעם למדבר וננסה לגלות – היכן הייתה סדום ומה נותר ממנה אחרי ההפיכה? על הדרך, נבקר כמה תופעות טבע נהדרות.

הר המלח
הר סדום נמצא בדרום ים המלח והוא עשוי כולו משכבות סלע ייחודיות ששקעו באגמים הקדומים של בקע ים המלח.
שכבות של סלעי מלח ואדמת חוואר רכה נערמו זו על גבי זו, ובתהליך ארוך-שנים התהפכו מהמצב האופקי שבו נוצרו לקירות אנכיים שהתרוממו והיו להר.
סלעי המלח המומסים בקלות יצרו בהר סדום תופעות יפהפיות ובהן המערה הארוכה בארץ, גבישי מלח ונוף מיוחד.

לאן נוסעים?
ניסע בכביש 90 אל דרום ים המלח, נעבור את נווה זוהר ונעצור למרגלות הר סדום, מתחת ל”אשת לוט”. העצלנים שבדרך לאילת יכולים להצטלם כאן ולהמשיך, אבל הרציניים יותר מוזמנים לנסוע דרומה ומעט לפני הכניסה למפעלי ים המלח לפנות בשביל עפר נוח ולעלות בו עד למצפור שחר המשקיף עליהם. מעלינו, ניצב הפסל “מצבו של האדם” של הפסל עזרא אוריון.
מטיבי הלכת מוזמנים להמשיך מאשת לוט כקילומטר וחצי דרומה ולטפס להר סדום בשביל הסולמות – שביל המסומן שחור בו תוכלו לראות את מתקני מסוע האשלג הישן ואת מרחבי המלח של ההר. לחילופין, אפשר לעלות ברכב בדרך עפר מסומנת אדום העולה מדרום להר, ממנה לעבור לדרך המסומנת כחול וממנה לדרך המסומנת שחור עד לתצפית הר סדום – מצפור ציפורים.
מדרך הג’יפים השחורה נפנה לשביל הולכי רגל אדום שיעלה אותנו לתצפית נהדרת מהר כפתור, וממנו נרד בשביל הדגים המסומן כחול (ובו שפע של מאובני עצמות דגים! חפשו היטב!) בחזרה לחניית אשת לוט.

שימו לב:
מומלץ להגיע לאזור בשעות אחר-הצהריים כאשר החום יורד והראות מתבהרת.
אין לעלות להר סדום בגשם או אחריו או להיכנס למערות ההר ללא ליווי איש מקצוע – מסוכן מאוד!
יש ללכת רק בשבילים המסומנים ולהיזהר מבורות ומערות.

זוהי סדום?
מקורו של השם “סדום” לדרום ים המלח הוא מסורתי, וכבר לפני כאלפיים שנה הזכיר יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון היהודי-רומי, את סדום באזור זה:
“וסמוכה לים המלח היא ארץ סדום, אשר הייתה לפנים מבורכה במגד אדמתה ובכל טוב עריה ועתה היא כולה ארץ שרפה… ויש לראות שם צללי חמש ערים” (מתוך תולדות מלחמת היהודים ברומאים).
מקורות קדומים נוספים ליוספוס, מהתקופה הרומית ואילך, ובהם מפת מידבא מהתקופה הביזנטית, מתארים את העיר צוער (שלפי המקרא לא חרבה במהפכת סדום) כעיר חשובה בדרום הים המזוהה כיום עם העיירה הירדנית א-צפי שבצדו הדרום מזרחי של ים המלח, ובה שרידים מרשימים מתקופות רבות, ובהם בית קברות יהודי גדול מהתקופה הביזנטית.
ממצפור הציפורים בהר סדום ניתן לראות את העיירה בבירור.

כיכר הירדן
בניגוד לזיהוי שלעיל, חוקרים רבים סבורים כיום כי יש לזהות את מיקומן של ערי הכיכר באזור הנקרא כיום כיכר הירדן, קרי: המרחב השטוח הסמוך לנהר הירדן באזור יריחו, מצפון לים המלח, אזור שגם כיום הוא פורה וחקלאי.
אחד הטיעונים המרכזיים לכך הוא עיון בפשט התנ”ך: המקרא מונה שלושה מקומות שמהם נצפית כיכר הירדן: מרחב בית אל – שבו נפרד לוט מאברהם; הר נבו, ככתוב: “ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירִיחו ויראהו ה’ את כל הארץ… ואת הנגב ואת הכִיכר בקעת ירִיחו עיר התמרים עד צוֹער”; ובסמוך לאלוני ממרא שבחברון – שם מבשר ה’ לאברהם על הפיכת סדום.
משני המקומות הראשונים בוודאי ניתן לצפות רק בכיכר הירדן הצפונית, ומהרי חברון הגבוהים – שניהם תלויים בזיהוי המדויק של מקום התצפית.
ארכיאולוגים אמריקאיים שחפרו בשנים האחרונות בתל אל חמאם, שנמצא מצפון מזרח לים המלח, טוענים כי מצאו בו את שרידי העיר סדום – בין השאר בשל גודלה העצום של העיר שמעיד על חשיבותה הרבה באזור, ומפני שהחיים בעיר הגיעו ככל הנראה לסוף פתאומי ולא מוסבר בערך באותה התקופה.

ים הולך ונעלם
רגע לפני שנעזוב את הר סדום, אחרי שנדמיין את ערי הכיכר נהפכות, ואת לוט ומשפחתו הנמלטים מן הרעש, מגיע גם לים המלח שנקדיש לו איזה רגע:
חלק הים אותו רואים מהר סדום כבר מזמן איננו ים טבעי. האגן הדרומי של ים המלח יבש וכיום הוא מוצף במים הנשאבים מהאגן הצפוני של הים לבריכות האידוי של מפעלי ים המלח.
שאיבת המים מהכינרת והירדן וייבוש הים הופכים את החוף הצפוני במהפכת סדום ועמורה שנייה – וגורמים לתופעת הבולענים שכתוצאה ממנה הגישה לים המלח הטבעי שעוד נותר, הפכה מסכנת חיים.
מעל מפעלי ים המלח, למרגלות הפסל “מצב האדם” ואחרי הקריאה בפרקי סדום, זה הזמן להגיד שהפעם אנחנו – לא המלאכים – “מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה” במו ידינו.
האם יישארו אוצרות הטבע והנוף האלה לדורות הבאים או שיהפכו לשממה מוכת בולענים? את זה אנחנו נצטרך להחליט.

סתיו מבורך וחורף גשום!
לשאלות, פניות והערות: herutluvich@gmail.com
בית ספר שדה עפרה החברה להגנת הטבע כשטבע ומורשת נפגשים 02-9975516 או בפייסבוק

אולי יעניין אתכם:

חדשות התיירות

חדשות התיירות מחדשים את הטיסות לארצות הברית וממנה חברת התעופה דלתא אייר ליינס הודיעה שתחדש את הטיסות לישראל בתחילת יוני ותפעיל 4 טיסות שבועיות מניו

קרא עוד »

משלוח של 10 טון

מה גורם לארבעה קרנפים לעבור דירה, ומהו היעד הקריר שבו יקבעו את מושבם? מאת: שגית הורוביץ, ספארי רמת גן 19 שנה חלפו מאז הגיעה טנדה

קרא עוד »

תחת תאנתו

תחת תאנתו מאת: עמי יוגב כמה מעלות יש לה, לתאנה הבריאה הזו – הפרי היחיד כמעט ששומר באדיקות על עונה מיוחדת בשנה “התאנה חנטה פגיה”

קרא עוד »
נגישות