זכות הציבור לדעת: לא בכל מחיר

מה חטאם של המרגלים, אשר מסרו בסך הכל דו"ח מודיעיני מהימן?

“שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען”. בפרשתנו שולח משה רבנו מרגלים לתור ולרגל את ארץ כנען: מטרת השליחות לראות את המכשולים העומדים בפני באי הארץ. משה רוצה לדעת מהי כמות האנשים היושבים בה, האם הם חזקים או חלשים, האם הארץ פוריה או שחונה וכו’. המרגלים חוזרים ועשרה מתוכם מוציאים את דיבת הארץ רעה, רק שני מרגלים עומדים באופוזיציה ומגנים על הארץ. לגבי הנתונים היבשים הם מסכימים, אבל הם חולקים לגבי הפרשנות של הדברים. “וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ” – “אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. {…} וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת… “
נשאלת השאלה מה היה חטאם של המרגלים? הרי הדיווח שלהם הוא מדויק ואין חולק עליו. הם מדווחים על הערים הבצורות על טיב האנשים ועל פוריות הארץ. לכאורה דו”ח מודיעיני מדויק להפליא – אם כן, היכן טעותם של המרגלים ובמה חטאו?

האברבנאל מציע את הטעות מספר אחת של המרגלים:
“כי כאשר שבו מתור הארץ, התפרסמו לעין כל, ובאו אל אוהל משה והקהילו שם את אהרון ואת כל העדה, כדי שישמעו כולם את דבריהם. וזהו טעותם הראשון”.
המרגלים כינסו מסיבת עיתונאים לפני שהם פרסו את ממצאיהם בפני האנשים ששלחו אותם. לפני שהיה דיון מעמיק בדרגים הגבוהים של עם ישראל, קרי משה, אהרון ונשיאי העדה, המרגלים רצו לספר לעם את קורותיהם.
המרגלים מבינים שחשיפת הדו”ח הזה בפני כל העדה משנה את הדינמיקה של הדיון: הוא הופך להיות יותר פופוליסטי, פחות אינטלקטואלי, יותר מתלהם וברברי ולכן החטא הראשון שלהם הוא לא בדיווח ואף לא בפרשנות אלא בפורום בו הם פתחו את הדיון. לדיווח במעגל סגור ולחילופין דיווח בפני ההמונים יש דינמיקה שונה.
עמד על זה בתחילת המאה ה-20 הפסיכולוג והסוציולוג גוסטאב לה בון, שחקר את הנושא של הפסיכולוגיה של ההמון. לה בון טוען שמעצם העובדה שהאדם נעשה חלק מהמון מאורגן, יורד האדם מספר דרגות בסולם התרבותי. כשהוא לבדו, ייתכן שהוא פועל כאדם תרבותי; אך כאשר הוא חלק מהמון, הוא ברברי – משמע, יצור הפועל על פי אינסטינקט ומושפע מתמונות יותר ממלים. בהיותך חלק מההמון, דברים שנראים כחלומות וכחזון בעל מימוש נדחקים הצדה. פאניקה המונית מהווה מכשיר יקר ביותר עבור אלו שרוצים להטות את דעת הקהל לצדם.
זכות הציבור אמנם לדעת, אך יש להבין שיש מחיר יקר מאוד לדיון ציבורי שמבוסס על נתונים גסים ולא מעובדים מהשטח. ברוב המקרים התמונות והרטוריקה שולטות ומשלהבות את העם ובמקרה שלנו האינטלקט, החזון, החלום והאפשרות להכיל פרשנות למציאות שאינה מציירת תמונה קטסטרופלית נדחקות הצידה.
“וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ”. מספיק היה להראות לעם את אשכול הענבים המפלצתי שהם קטפו, ולתבל את המראה בתיאורים על ענקים ובקביעה נחרצת ש “לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ”, על מנת שההמון ייהפך להיות ברברי ובסופו של דבר “וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים”. זכות הציבור לדעת, אך צריך גם לדעת את המחיר!

אולי יעניין אתכם:

בעין הלבנה

בעין הלבנה הדריך וכתב: יצחק אריאל | יזם והפיק: עמית אררט | צילומים: דר’ זאב רוטקוף קריאות שמחה וצהלה וקפיצות למים הקרים בשעה 23:00 בלילה

קרא עוד »
נגישות