הפנינים של חיפה

סיור על הקשר המפתיע בין ציונות, בהאיים וטמפלרים – והמפגש המרגש בין אסתטיקה, היסטוריה ודת

באזור בו נושק הכרמל הירוק לכחול הים צמחה לה חיפה האדומה, מנומשת בשלל נקודות נוף, מוזיאונים, ומבנים היסטוריים – אך מעל הכל מתהדרת בשרשרת פרחונית הגולשת מראשו של הכרמל ומושכת אליה אלפי תיירים, ובהם גם העמיתים.
אל הסיור בעקבות הפנינים של חיפה אנו יוצאים ממגרש הסמוך למבנה המרשים של ממגורות דגון, החולש על פתחו הדרומי של הנמל כמו על רוב יבוא הדגן לארצנו, אל גן האם השוכן במרומי ההר.
מורה דרכנו דניאל סיגלוב מוביל אותנו אל אמפיתאטרון בפתח גן האם ומציג ראשית את תחביבו, הניכר בכובע הצעקני שעל ראשו, שהוא איסוף כובעים – ומיד מחלק מספר כובעים היתוליים בין העמיתים לקול רעמי הצחוק של המשתתפים. כיסויי הראש המוזרים מחברים אותנו מיד אל האווירה התוססת והמהנה של העיר, אותה מנצל דניאל להצגת נקודות מעניינות מהווי חיפה.
ראשית מפנה דניאל את תשומת לבנו לגן החיות הנמצא מתחתינו, ואשר בו שוכנים שני טיגריסים סיביריים אשר הוענקו לעיר בידי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין – שזכר טובה למורתו למתמטיקה שעלתה לארץ וגרה בחיפה. מטפלי גן החיות עוזרים להם להתגבר על חום הקיץ באמצעות קרחון סטייק המקורר במיוחד בשבילם. מדריכנו ממשיך ומציין כי חוק מנדטורי אוסר על בניה בוואדיות השלובים בעיר, דבר ההופך את חיפה לאחת הערים הירוקות ביותר בארץ, ומסיים ברכבת תחתית הראשונה והיחידה בארץ: הכרמלית – שנתרמה על יד ממשלת צרפת לאחר מבצע קדש. עיקרון פעולתה, הפניקולור, דומה לרכבל: שני קרונות הכרמלית מחוברים זה לזה בכבל ונעים במקביל, כך שהאחד מושך את השני, עיקרון יעיל וחסכוני באנרגיה.

בעקבות החוזה
הסקירה מציתה את הסקרנות ואנו יוצאים לדרכנו אל טיילת לואי הנמשכת לאורך קו הרכס, תוך כדי שהכובעים מושכים את עניין העוברים ושבים ומשמשים כשובר קרח לפתיחת שיחה קלה עם המקומיים. הנוף פורץ מכל הכיוונים ומזמין אותנו לשבת ולהתענג ממפרץ חיפה והגליל המערבי הפרושים לרגלינו, תוך שאנו נהנים מהדרכה מקיפה על האזור ונקודות חשובות בעיר מטה: התפתחותה של העיר מכפר קטנטן ברוחב 300 מטר שנבנה באזור העיר התחתית על ידי דאהר אל עומר, במאה ה-18, לכרך ענק כאשר החלטתם של הבריטים לבנות כאן את נמל הנפט הראשי שלהם היא הגורם המרכזי לגידול זה. מדריכנו ממשיך ומצביע על מבנה הטכניון הישן הנחבא בין העצים ומזכיר את מלחמת השפות שפרצה בעקבות הקמתו (כאוניברסיטה הראשונה בארץ), מלחמה שבה לאחר מערכה ארוכה ניצחה העברית ונבחרה לשפת הלימוד הרשמית. ובתור אנקדוטה מקומית הוא אף מזכיר לנו כי הדקלים הצומחים לתפארת בכניסה למוסד ניטעו על ידי לא אחר מאשר אלברט אינשטיין ואשתו בביקורם כאן.
דניאל ממשיך בסקירה ההיסטורית ותוך שהוא מפעיל את מכונת הזמן הפרטית שלו הוא מחזיר אותנו אל ראשית המאה ה-20, בה חוזה מדינתנו הרצל כתב את הספר “אלטנוילנד” בו הוא צופה כיצד תראה חיפה בעתיד: עיר שבה נמל ענק ורכבת מובילה אל ראש ההר, גנים רחבי ידיים התלויים על צלעות ההר, תצפיות מהן אנשים צופים בים של אורות המגיע עד עכו ועוד דברים שנכתבו שבע שנים לפני שבכלל הוצב פנס הרחוב הראשון בארץ. בהתחשב בזה שהרצל מעולם לא ביקר בחיפה, בהחלט האיש ראוי לתוארו “חוזה המדינה”…
דניאל ממשיך לחלוק עמנו בשנינות ובחן את סיפורם המרגש של הוריו, אשר בזמן השלטון הסובייטי הגישו בקשת עלייה לארץ, טופס המקביל באימפריה הסובייטית לחתימה על הודאה בבגידה, וכי במשך עשר השנים בהם נאבקו על זכותם לחזור אל ארץ האבות הייתה תלויה בביתם תמונה בודדת של הארץ, שהושגה בדרך לא דרך, ובה מצולם הנוף המרהיב בו אנו חוזים עתה.
טיילת לואי ממשיכה ומובילה אותנו למרגלות עץ תות, ובעת שהרעבים ביננו עוסקים בקטיף, הוא מחזיר אותנו אל 1898 בה ביקר בארץ קייזר וילהלם השני, מהאנשים החזקים בעולם אותה עת, ואת ביקורו הוא חונך בנמל חיפה הסמוך למושבה הגרמנית – בה דרים כמאתיים מנתיניו. לצורך הביקור ניבנה רציף חדש על ידי המהנדס גוטליב שומאכר, ממנו יצא לביקור ההיסטורי בארץ שבו נפגש עם הרצל סמוך למקווה ישראל, פגישה הזכורה בזכות השתדלותו של הרצל להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, אך גם בזכות הצילום הגרוע של הפגישה – שלאחריו יצר הצלם את הפוטומונטאג’ הפוליטי הראשון אי פעם על ידי הרכבת תמונת הקייזר עם תמונה אחרת של הרצל, תמונה שנכנסה להיסטוריה ולזיכרון הציבורי של כולנו.

בואו נרד אל הגן
הכניסה העליונה לגנים הבהאיים קורצת לנו ואנו נענים. רגע לפני הכניסה מסביר דניאל כי הדת הבהאיית אומנם ידועה בפתיחות ובאהבה ליופי, אך עדיין איננה סובלנית לכובעים מגניבים, ומבקש לאיתנו להחליף חזרה לכיסויי ראש מקובלים יותר…
מהכניסה העליונה נשקף נוף נהדר של הגנים המעוצבים לעילא וגולשים אל הים, תוך השתלבות קווי הסימטריה עם המושבה הגרמנית מטה ליצירת אחת מהתצפיות הנוף היפות ביותר שאני מכיר. דניאל מזכיר כי גם מסע של אלף מדרגות מתחיל בצעד אחד ואנו פוסעים במורד ההר תוך שאנו ממשיכים מעבר לחלק הפתוח לביקורי הקהל הרחב, תוך שאנו לומדים מעט על ההיסטוריה של הבהאים, דת שאותה הקים בפרס נביאם הראשון הקרוי באב (השער) שניבא כי אחריו יגיע נביא נוסף אשר יציג את הדת. השלטון השיעי בפרס גומל לו על הנבואה החדשה והעבירה על חוקי השריעה בהוצאה מפוארת להורג, שאחריה נחטפת גופתו ומוצפנת בידי תלמידיו. מספר שנים לאחר מכן מופיע הבהא-אוללה (הזוהר) ומכריז כי הוא האיש אשר באב ניבא את בואו, ורק קרבתו המשפחתית לשר בממשל מצילה אותו מגורל קודמו, אך הממשל הפרסי מגלה אותו אל עכו, בה הוא נכלא בכלא אשר לימים יכלאו בו גם אסירי המחתרות. בעת אחד מביקוריו בחיפה הוא קבע כי הבאב ייקבר בכרמל, וסביב קיברו ניבנו בידי יורשיו הגנים בהם אנו מטיילים.
המים הגולשים במורד הטראסות ובמזרקות עוברים במערכת סגורה וחסכונית הדורשת פחות ממאה ליטר מים ביום לפצות על ההתאדות, את הגנים מתחזקים מאה גננים וצומחים בהם כ-460 סוגי צמחים שרובם מותאם לאקלים הים תיכוני. לצורך בניית הגנים שנפתחו לקהל בשנת 2001 הושקע סכום של כמיליארד שקל ולתחזוקתם מוקצה סכום המוערך בעשרה מיליוני שקלים בשנה.
דניאל ממשיך ומתאר את האלמנטים השולטים בעיצוב המקום, 19 טראסות העומדות מול 19 המאמינים הראשונים, וכן 19 צלעות בכדים המעטרים את הנוף הסובב, גן מרכזי המוקף בעצים מתורבתים ואחריהם חורש פראי המסמל הרמוניה עם הטבע ועוד פרטים מרתקים רבים.
לסיום משאיר דניאל שאלה פתוחה לעמיתים: כיצד מכסחים את הדשא בגנים המשופעים בלי שתתדרדר המכסחת? שלושה גננים, מתברר, דרושים למשימה כאשר אחד מכסח לאורך קו הגובה ואילו שני האחרים באמצעות חבלים תומכים שלא יתדרדרו מטה. כמו כן משתמשים הגננים בדשא יקר בעל קצב צמיחה איטי, המאריך את מרווחי הכיסוח המייגע לחודשיים בקיץ וללא צורך בכיסוח בחורף.

אל המושבה ואל הנחלה
מסע אלף המדרגות מסתיים בחלקה העליון של המושבה הגרמנית, ואל מול בתי האבן האירופאים כל כך ממשיך מדריכנו ומתאר את בניית המושבה בידי הטמפלרים הנוצרים המאמינים כי משיחם עתיד לשוב אל ארץ הקודש ועליהם לבנות אותה לכבודו, ואכן יש לציין את תרומתם לאימוץ תעשיה וחקלאות מודרנית בארץ, את הקמת שירות כרכרות הדיליג’אנס שסיפק תחבורה ציבורית ואף את הקמת בית הספר הראשון למורי דרך. גגות הרעפים בסגנון אירופי שנועדו לעמוד בסופות שלגים אם וכאשר יגיעו לחיפה. כל משפחה חרטה פסוק מכתבי הקודש מעל דלת ביתה.
דניאל ממשיך וחולק רכילות חמה מחצר הטמפלרים, על לורנס אוליפנט מזקני הקהילה הנשוי לאליס היפהפייה שחלק חדר בביתו הרחב עם מזכירו האישי נפתלי. ברבות השנים עת התפרסם נפתלי כמשורר טען כי כל השראתו באה לו מאשה זו, אף כאשר חיבר נפתלי הרץ אימבר את שירו המפורסם ביותר “התקווה”.
את סיורנו אנו מסיימים בשכונת הבהאים הסמוכה, תוך שאנו מתוודעים לבתיהם הפרטיים של מייסדי הדת ואל הגנים הקטנים הסובבים אותם.

תודה לדניאל סיגלוב האיש שפתח במיוחד לעמיתים את כל שערי הגנים, על סיור שנון כייפי ומרחיב אופקים, ולעמיתים שנותנים את הצבע הייחודי לטיולים.

‘עמיתים לטיולים’ – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים.
הפעילויות בד”כ חינמיות, להצטרפות שלחו דוא”ל ל-araratamit7@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

חדשות התיירות

חדשות התיירות מחדשים את הטיסות לארצות הברית וממנה חברת התעופה דלתא אייר ליינס הודיעה שתחדש את הטיסות לישראל בתחילת יוני ותפעיל 4 טיסות שבועיות מניו

קרא עוד »

משלוח של 10 טון

מה גורם לארבעה קרנפים לעבור דירה, ומהו היעד הקריר שבו יקבעו את מושבם? מאת: שגית הורוביץ, ספארי רמת גן 19 שנה חלפו מאז הגיעה טנדה

קרא עוד »

תחת תאנתו

תחת תאנתו מאת: עמי יוגב כמה מעלות יש לה, לתאנה הבריאה הזו – הפרי היחיד כמעט ששומר באדיקות על עונה מיוחדת בשנה “התאנה חנטה פגיה”

קרא עוד »
נגישות