"אנחנו חיים במדינה שבה כל אבן שתרים מספרת סיפור"

מאת: רוני פסטליך

לשני כובעיו של השר זאב אלקין, ירושלים ומורשת והגנת הסביבה, חוק אחד מקשר: ארץ ישראל - ל"נופשים"הוא מספר להיכן מתקדמת ירושלים והיכן מתגלה דווקא עברה המפואר – וכיצד אנחנו הישראלים יכולים לשמור יותר על עתידה של האדמה עליה אנחנו חיים

אם רוצים לתמצת את שני תפקידיו הרשמיים של ח”כ זאב אלקין כשר בממשלה הנוכחית, ניתן למצוא חוט מקשר ברור: אהבת הארץ. הן תיק ירושלים ומורשת והן התיק להגנת הסביבה מתייחסים במהותם לרצון לשמור על הארץ הזו שלנו – גם אם מהיבטים שונים לגמרי.
את הראיון אנחנו מקיימים חודש לאחר פתיחתן הרשמית של חגיגות ה-50 לשחרור ירושלים – ויותר ממתבקש לבדוק איך חוגג אותן השר לירושלים ומורשת.

כיצד מציין המשרד הלכה למעשה את חגיגות ה-50 לשחרור העיר?

“כשמדברים ספציפית על שנת ה-50, יזמנו פה מספר מהלכים: יחד עם ההסתדרות הציונית הלכנו לתוכנית שעודדה הרבה מאוד נוער מהתפוצות לבוא לארץ, להתארח אצל משפחות ולקחת חלק באירועים שהיו פה בשבוע של יום ירושלים. שנית, אנחנו מכינים עכשיו תכנית משמעותית בנושא של המעמד הבינלאומי של ירושלים, הבאת משפיענים בינלאומיים לפה – יש היום קרב על המעמד של ירושלים בזירה הבינלאומית, יש מי שמערערים על זיקתה של ירושלים למדינת ישראל לעם היהודי ואנחנו הולכים להפוך את עצמנו למעין משרד החוץ של ירושלים.
“אבל אנחנו משרד של עבודה ופחות של חגיגות, אנחנו עוסקים בירושלים של המחר, בפיתוח אסטרטגי של ירושלים. ירושלים תמיד מתקשרת אצלנו לעיר של העבר המפואר, מעטים יודעים שלפני מספר שנים ירושלים נכנסה לרשימה של 50 הערים הכי מתאימות בעולם לפיתוח סטארטאפים והיום היא כבר מדורגת במקום ה-25. כשכולם עסקו במכירת מוביליי, אף אחד לא שאל את עצמו למה היא צמחה בירושלים ולא בגוש דן. היו לזה סיבות, הפעילות הממשלתית שמנסה להעשיר את חברות הסטארטאפ כשהן עדיין קטנות או בינוניות כאן בירושלים.
“אנחנו גם עוסקים בקידום התיירות בירושלים, ירושלים היא המנוף העיקרי של התיירים שבאים לישראל. בירושלים היה חוסר גדול של בתי מלון זולים יחסית למעמד ביניים ומטה והולכת להיות מהפכה בתחום הזה בשנים הקרובות, אנחנו עודדנו פיתוח של הרבה מאוד חדרי מלון חדשים, שיהיו במחירים יותר סבירים ממלונות היוקרה, אבל אנחנו גם מטפלים ביום-יום בתשתית שבגללה אנשים רוצים לבקר בירושלים. את פיתוח האתרים ההיסטוריים אנחנו עושים גם בכובע של ירושלים וגם בכובע של מורשת, כשהיום בעיר דוד מפתחים משהו שיהיה אולי האטרקציה התיירותית בין החשובות של ירושלים. כל דבר היום שאתה נוגע בו – מערת צדקיהו, הפיתוח באתרים ההיסטוריים בתוך הרובע היהודי, הר הזיתים, כל מה שזז גם בעיר העתיקה היום – יש מעורבות של משרד ירושלים והמורשת לפיתוח תשתיות התיירות. זה מה שמביא לפה אנשים גם בשנת 50 וגם מעבר לשנת ה-50.

כשר שאחראי על כל אתרי המורשת יזמת את פרויקט ‘ציוני דרך’, האם תוכל לתת קצת יותר פירוט לגביו?

“פרויקט ציוני דרך נועד לחזק את האתרים שמספרים את ההיסטוריה של עם ישראל בארצו, מתקופת המקרא והבית השני ועד התנועה הציונית. הוא בא לקחת אתרים על סף הריסה ולהשקיע בהם, בתקציב שנתי ממוצע סביב עד 70 מיליון שקל בשנה. לדוגמה: יודפת, אחד מהמקומות הכי חשובים מההיסטוריה של תקופת המרד הגדול, היסטורית חשוב יותר ממצדה שכולנו מכירים, היה אתר די עזוב, לא קולט קהל, לא היו שם הסברים במקום, אפילו כבישי גישה לא היו. השקענו שם וכרגע לכל מי שמגיע לשם, יש כביש גישה נוח, יש הסברים והמחשות במקום ואנחנו בדרך להפוך את זה למרכז מבקרים של רשות הטבע והגנים.
“יש המון אתרים נפתחים: ‘חיזיון אור קולי’ בכפר עציון, ששינה את פניו בהשקעה שלנו, סוסיא שינתה את פניה יש שם השקעות משמעותיות, הרודיון, כל הסיפור של המשכן בשילה.

בשבוע שעבר יצא סקר שמדבר על כך ש-38% מהישראלים לא ביקרו מעבר לקו הירוק מעולם. זה לא מטריד כשאתה הממונה על המורשת? מה אתם עושים כדי להביא את הקהל למקומות האלה?
“אנחנו פחות עסוקים בהבאת אנשים, תפקידנו להפוך את האתר לאתר מושך ומפה מישהו צריך לשווק אותו, אבל אנחנו נותנים לאתרים כלים לשדרג את עצמם כדי להיות מתאימים לדרישות של זמננו. אנשים יגיעו כשיראו שיש איזה ‘פאן’, שאפשר לראות מקום היסטורי מרתק וגם ללכת וליהנות במסעדה טובה, מגבינות ויין הכי טובים בארץ. מי שמובילים יותר את הניסיונות להביא את האנשים אלה הן המועצות ביהודה ושומרון ובצדק, כי זה מחזק אותם”.

מה החזון שלך כשר בנושא אתרי המורשת?

“אנחנו חיים במדינה שכמעט בכל השטח שלה, כל אבן שתיגע ותרים מספרת סיפור שלנו. אני מאמין שהדרך האמתית לספר לדורות הבאים את ההיסטוריה שלנו כאן היא במידה רבה דרך חיבור אמתי למקומות כאן, ולכן כשאני מסתכל היום על אתרים שהם פנינות נשכחות ברור לי שזאת השעה להציל אותם ולהנגיש אותם לציבור.

מתי הייתה הפעם הראשונה שבה הגעת לירושלים?

“למחרת עלייתי לארץ. זה היה בדצמבר 1990, שבועיים לפני חנוכה, עליתי ארצה מנתב”ג, לקחו אותי לכפר עציון ולמחרת בבוקר נסענו לירושלים, לכותל, לעיר העתיקה. אני זוכר את הנופים, התצפיות להר הבית”.

"אנשים יגיעו ליש"ע כשיראו שיש איזה 'פאן', שאפשר לראות מקום היסטורי מרתק וגם ללכת וליהנות במסעדה טובה, מגבינות ויין הכי טובים בארץ"

איזה אתר לדעתך לא מספיק מוכר בירושלים לקהל הישראלי, ואפילו לעם היהודי בעולם?

“יש הרבה אתרים בעיר שהם לא מוכרים אני חושב שהייתי עושה הפרדה בין לא מספיק מוכר ללא מספיק מבוקר. לא מספיק מבוקר זה הר הזיתים, אנחנו משקיעים עכשיו הרבה מאמץ להחזיר את הר הזיתים לציבור היהודי, זה אתר מרתק בהיסטוריה שהוא מספר לנו סיפור, הוא בית קברות יהודי הכי עתיק בעולם, כל גדולי ישראל קבורים שם ובאמת ניתן לראות הרבה פעילויות וסיורים בשנה האחרונה, של מועצת בתי העמים בתקציב שלנו.
המקום הלא מוכר, אני עדיין אשאר בתוך גבולות העיר העתיקה, זאת מערת צדקיהו – מקום מדהים. אנחנו רוצים להפוך אותו היום למעין מוזיאון של סיפורי ירושלים של מטה, מתחת לאדמה.

בכובעך הנוסף אתה השר להגנת הסביבה. אתה מרגיש שהישראלים מחוברים לנושא?

“כן, למשל כל החיבור לטבע ולצומח קיים כבר עשרות שנים. כל הנושא הסביבתי היום דווקא במגזר החילוני- ממלכתי יותר ויותר תופס. היום הדור החדש הרבה יותר מודע לסביבה, אבל יש עוד הרבה דברים שצריך לעשות, למשל בכל הדברים שקשורים לנושא של טיפול בפסולת אנחנו מאוד מפגרים אחרי מדינות מפותחות בעולם. הסיבה היא תשתיות, שיטה, הכרה בציבור – לא כל הציבור בארץ מתחבר לזה ויש הרבה דברים שצריך לעשות”.

מהם הנושאים הבוערים יותר על הפרק כיום, בכל הנוגע לאיכות הסביבה?

“לנושא הטיפול בפסולת שציינתי הייתי מוסיף עוד כמה: קודם כל, זיהום אוויר, בעיה קריטית במדינת ישראל. בכל שנה מתים בישראל יותר מאלפיים איש לפני זמנם, יותר מפי ארבעה-חמישה מתאונות דרכים וזה בערך פי מאתיים מטרור. ניתן להעריך זאת לפי סוגי המחלות ולפי רמת זיהום אוויר. אני חושב שאין סיבה להשלים עם זה והיום רוב זיהום האוויר, בשונה ממה שהיה פעם, אפילו לא מגיע מתעשייה – אלא מתחבורה ולכן אנחנו הולכים להפעיל בקרוב מאוד תכנית לאומית מאוד גדולה לצמצום דרמטי של זיהום האוויר ותחבורה. זה נושא גדול שהציבור לא מספיק מודע אליו.
נושא נוסף הוא מה שקרוי בשפה היפה ‘זיהום חוצה גבולות’: אנחנו חיים במציאות לא פשוטה פוליטית. הקרקע שלנו, המים שלנו, האוויר שלנו משותף לעם הפלסטיני, אבל שמזהמים מים ברשות הפלסטינית יש זיהום אוויר דרמטי בכל אזור פרדס חנה-חדרה עם פגיעה קשה בבריאותם של האנשים, שלא נדבר על המתיישבים שבסביבה. צריך להשקיע משאבים וצריך לתת לזה גם תשומת לב.

ואני אזכיר עוד תחום, שגם הוא מאוד משמעותי מבחינת סדרי העדיפויות שלנו: אנחנו חושבים שלמדינת ישראל יש פוטנציאל עצום בכל מה שמתקשר לעולם הטכנולוגי. אנחנו היום מעצמה טכנולוגית, היום כל הטיפול הסביבתי בפסולת, בזיהום אוויר הוא תחום עסקי אדיר בעולם. מדינות מפותחות ואפילו מתפתחות היום משקיעות בזה הון תועפות – זה תחום יותר ויותר מבוקש ומדינת ישראל לא מספיק יודעת לשווק את היתרונות הטכנולוגיים שלה שיש לה. זה יכול להיות מקור עצום לחיזוק הכלכלה הישראלית, יש בזה ביקוש מסין ועד אמריקה הלטינית ואני חושב שחובותינו גם לתת דחיפה לפיתוחים טכנולוגיים”.

בהקשר הספציפי שלנו ל’נופשים’, כיצד פועל המשרד לשמירה על מסלולי הטיולים ואתרי הטבע? דוגמא בולטת הוא נושא של ים המלח – בעיה בפני עצמה. איך אתם מתכוונים לטפל בה?
“בנושא של ים המלח, המשרד הממשלתי שהוביל את הטיפול בשנים האחרונות הוא משרד התיירות, ככה זה נבנה היסטורית זה מכבר. אני יותר עוסק בזה כמי שבין השאר, ממונה על רשות הטבע והגנים, כל הפעילות של האתר זה גם תחת האחריות שלי וגם כאן כמובן יש המון עשייה של הרשות הטבע והגנים בשימור על אתרי הטבע”.

ומה הדבר הבא שאתה רוצה לעשות בכל אתרי הטבע שיקפיץ ככה את המבקרים שם? יש מהלך חומש?

“אני לא בטוח שיש איזה שהיא מהפכה גדולה שעומדת לקרות, בינתיים זה גוף שעובד יחסית טוב ושצריך לתת לו את הכלים להמשיך את העבודה שלו. אנחנו דווקא יחסית גם לסטנדרט הבינלאומי, יש לנו רשות טבע וגנים מאוד חזקה, שלא חסר להם אתגרים, כי אנחנו מדינה שיש פה כ”כ הרבה עושר גם של טבע וגם של היסטוריה, שכמה שאתה לא משקיע אפשר לעשות פי עשר יותר טוב, אבל סה”כ אני חושב שזה גוף שעובד טוב שצריך להמשיך את תקופת העשייה שלו”.

"פרויקט ציוני דרך נועד לחזק את האתרים שמספרים את ההיסטוריה של עם ישראל בארצו, מתקופת המקרא והבית השני ועד התנועה הציונית. הוא בא לקחת אתרים על סף הריסה ולהשקיע בהם, בתקציב שנתי ממוצע סביב עד 70 מיליון שקל בשנה"​

אולי יעניין אתכם:

אלף שמשות זוהרות

אלף שמשות זוהרות מאת: חרות לוביץ’, בי”ס שדה עפרה אי אפשר לצלוח סתיו ישראלי בלי לבקר את הפרחים המבשרים טוב בצהוב. טיול חלמוניות לנחל שילה,

קרא עוד »

הזוהי סדום?

הזוהי סדום? מאת: חרות לוביץ’, בית הספר שדה עפרה צילום: אביגיל אילן מסע אל ארץ המלח, אל סדום המקראית ואל השאלה המהדהדת בימינו אנו: מי

קרא עוד »

בנעליים גדולות

בנעליים גדולות מאת: חרות לוביץ’, בית ספר שדה עפרה התחקות ארכיאולוגית אחר ההיסטוריה התנ”כית אינה דבר פשוט- במיוחד כשהיא מותירה עקבות מסתוריים בצורת כף רגל.

קרא עוד »
נגישות