מגלים את גאולים

גיבורי התנ"ך, עירוב סגנונות אדריכליים ובתים עם עבר מפואר בשכונת בקעה (גאולים) הירושלמית

אליעזר בן יהודה כתב שיר לכבודה של הרכבת בהגיעה לירושלים בקבלת פנים ברוב פאר והדר: “גלגלים ואופנים מטילים ואדנים, מתגלגלים ורצים, ממהרים ורצים, ממהרים אצים, עגלות עגלות, מרקדות ועולות, תעבורנה בגאיות, תדלגנה על הגבעות… ושתי נחיריים זורקות מים, והנה הגיעו מנגב לירושלים “…
פעמים רבות הזדמנתי ושוטטתי ברחובותיה של שכונת בקעה היא גאולים, אלה הנושאים את שמות שבטי ישראל, שופטיה המקראיים ושמותם של גיבורי התנ”ך. כל פעם מחדש אני מתפעם, מביט דקות אחדות סביב מראה הבתים המסוגננים, הנוסטלגיים, מאירי עיניים, המשלבים תכנון מוקפד חן ויופי.
את סיורנו נתחיל בתחנת הרכבת הישנה שנוסדה בשנת 1882 על דרך בית לחם, שחיברה בין ירושלים למרכז הארץ ושהעפילה מהשפלה דרך תחנת הר-טוב היא בית שמש, בר גיורא, נחל שורק, נחל רפאים עד הגיעה לירושלים. אחרי הזנחה של שנים רבות, מבני התחנה עברו תהליך שימור מוקפד, המתחם הפך לאתר תיירותי ותרבותי משגשג המציע מגוון פעילויות תרבותיות וקולינריה ברמה גבוהה.
“בקעה” פירושה אדמה בערבית. במאה ה-15 שימשו השטחים כאזורים חקלאיים, בו היו בוסתני פירות וחלקות חקלאיות, הוקמו במקום בתי אחוזות של מתיישבים ערבים עשירים. במאה ה-17 השטחים שימשו כשטחי מרעה של צבאים וחיות בר. במהלך המאה ה-19 רכשו כ-20 משפחות עשירות ומשכילות שיצאו מהעיר העתיקה, חברון ובית לחם קרקעות ובנו בתי קיט בני שתי קומות. הקמת השכונה היה תהליך מדורג שבוצע בשלבים לאור החשש מהמרחק הרב מהעיר העתיקה. ככל שעבר הזמן החלה נהירה גדולה של משפחות מוסלמיות, נוצריות, ארמניות ויווניות אורתודוכסיות בעלי יכולות כספיות גדולות לבנות את ביתם במרחב השכונה.
גם היהודים ניסו את מזלם בהקמת התיישבות על שטחי בקעה, בסוף המאה ה-19 רכשו יוהן פרויטנגר ושלום קנטר מידי הטמפלרים כ-200 חלקות אדמה משטחי האזור על מנת להקים שכונה יהודית במקום בשם “נווה שלום”. הניסיון והיוזמה לא צלחו והתוכנית ירדה לטמיון, למעט משפחות בודדות שגרו במקום עד מלחמת העצמאות.
התכנון האדריכלי של הבתים משלב סגנון של שתי תרבויות – מזרח ומערב. עוד ניתן להבחין באלמנטים מוסלמים והשפעות אירופיות מתקופת הבארוק והרנסאנס כדוגמת עמודים דוריים עם כרכובים בחזיתות, מרפסות, מבואות ומדרגות בסגנון אחוזות באירופה, חלונות המשלבות קשתות, גינות ירוקות, בוסתני פירות ועוד. הבתים מאופיינים בכניסות מרהיבות, מרפסות מעוצבות, גרמי מדרגות מניפתיים, מרצפות בגוונים שונים וחיפויי קרמיקה ארמנים על הקירות. המעטפת החיצונית של הבתים בנויה אבן אדומה שנקראת “מיזי אחמר” בדומה לשכונות נוספות בדרומה של ירושלים.
במהלך מלחמת העצמאות השכונה ניטשה מתושביה בדומה לשכונת קטמון, וטלביה. השכונה יושבה עם תום הקרבות במפונים מהעיר העתיקה ומעולים חדשים שבאו מאירופה ומחנות המעצר בקפריסין.
ניפרד מהתחנה ונצעד לאטנו ולהנאתנו דרומה על תוואי מסלולה של הרכבת, ממזרח לדרום שהפך ל”פארק המסילה” המשמר את פסי הרכבת הישנים. משני צדי הפארק המסילה בתי השכונה המיוחדים, מדשאות ירוקות, פינות ישיבה וכתוביות רבות על גבי שילוט המציינות את בואה של הרכבת לירושלים. במהלך המסלול מוצבת פינת מרגוע תרבותית בה משולבת ספרייה ניידת לעיונם של המבקרים מספסלי הישיבה סביב.
נסטה מפארק המסילה לרחוב עתניאל ונצפה בבית המוקף עצי אורן וברוש. בבית זה גר המוכתר הארמני של השכונה. משקוף דלת ביתו מעוטר בכתובת ארמנית יפה. נתקדם קמעה בהמשך ברחוב ונתבשם מבתי המידות היפים והמרהיבים. אחת מיוחדת היא “וילה בדריה” בכתובת מספר 6 שנבנתה בתקופה המנדטורית, בית עתיק בדמות טירה המאופיינת בסגנון אדריכלי מיוחד.
נעפיל לרחוב שמשון, לבית מספר 8, בית משפחת דימאני – משפחה ותיקה בשכונה שאינה מתגוררת בבית. מעל משקוף הבית מצוינת שנת הקמתו, 1906, בשילוב צלב וכתובת ביוונית. עד היום נמצאת בחזית המבנה משאבת מים בה השתמשו לשאיבת מים מהבור המשפחתי.
נחלוף על בית משפחת אטינגר שברחוב יאיר. בבית המשפחה קיים סטודיו לכלי קרמיקה. בסטודיו מספר תנורי קרמיקה בהם מעובדים בטמפרטורות גבוהות מגוון מרהיב של כלי חרס בצבעים שונים.
את סיורנו נמשיך ברחוב אפרים הסמוך, נבחין באנדרטה צנועה שמסביבה פרחים צבעוניים הנושאת את שמותם של שנים מתושבי השכונה – אלי אלטרץ ושלום-צ’רלי שלוש, שנרצחו על ידי מחבל בדקירות סכין כשחדר לשכונה השקטה בשנת 1990. לפני כן הספיק גם לרצוח את החיילת איריס אזולאי שהזדמנה בדרכו.
מכאן נצעד ברחוב ראובן בינות בתים יפים ומרהיבים עד רחוב הראשי דרך בית לחם. מכאן נדרים קמעה לרחוב שמעון ונצפה בבית הכנסת הספרדי הגדול “אוהל שמעון”, מהיפים ומהמושקעים שבשכונה.
נחזור על עקבותינו לרחוב דרך בית לחם עד מפגשו עם רחוב יהודה על בתיו המקסימים, מכאן נצפה ממזרח בבניין גדול ומפואר שנבנה במהלך המאה- 20. הבית בנוי בצורה סימטרית ומאופיין בקשתות ובעמודים דוריים היוצרים משיכה למקום. בעבר שימש הבניין למטרות ציבוריות וכיום המבנה המשמש כמלונית בשם “בית קטן בבקעה”.
לסיום סיורנו נצעד חזרה לדרך בית לחם 74 ונעשה אתנחתא קצרה ב”קפה בגינה”, בניהולם של הזוג עדי ורוני שהפך לאחרונה מלון בוטיק בו התארחנו מספר פעמים. החצר מוצלת בעצים רבים, השבילים מרוצפים במרצפות בצבעים שונים ומרהיבים והאווירה פסטורלית במיוחד. ירידה במספר מדרגות בחצר תוביל אותנו לצפות בחזית מהממת של מבנה מהמאה ה-19 .
נקודות חן יפות נוספות קיימות בשכונת בקעה–גאולים. תקצר היריעה מלהעלותם על הכתב הפעם. מומלץ לבקר בשכונה ולחוש מקרוב את האנשים, הרחובות, הבתים וסיפורם, האדריכלות והארכיטקטורה המיוחדת ולטעום טעמה של אווירה נוסטלגית מחבקת והעוטפת את רחובותיה של השכונה.

יואב יאיר. מורה דרך מוסמך: yoavyair@walla.com, 053-2503512

אולי יעניין אתכם:

הפלא של פיליון שביוון

ראו הוזהרתם: אל חופיה ונופיה של פיליון לא מגיעים ליומיים בלבד.​ תמונה אחת שווה/גיליון 166/מאת יואב ערמוני. את הסיפור של הטיול בן היומיים בפיליון נתחיל

קרא עוד »

מה אסור לפספס בפריז

אל תפספסו בפריז מאת: עדי.א מפארק יצחק רבין לנקודה היהודית בלובר. נקודות חן בבירה הצרפתית תיירותמרכז פומפידו הוא אחד המבנים הייחודיים ויוצאי הדופן בנוף של

קרא עוד »
נגישות