להשגיח על המשגיח

על מי ניתן לסמוך בהשגחת כשרות, ועל מה חולקים הרמב"ם ורש"י?

נמשיך ברוחו של אלול. והפעם: אמון, אמינות והאחריות המוסרית של משגיח הכשרות. מערכת כשרות מתבססת על… השגחה, ועל החיילים בשטח: המשגיחים.
נאמנות המשגיחים לומר על מוצר היוצא מן המטבח או קו היצור שתחת השגחתם כי כשרים הם – על מה היא מבוססת?
השאלה משמעותית יותר כאשר המשגיח מקבל את שכרו מבעלי העסק שתחת השגחתו. האם משגיח כזה נאמן על הכשרות? האם אינו נחשב נוגע בדבר?
הגמרא (חולין י: ) קובעת: “עד אחד נאמן באיסורין”. ומסביר רש”י: “שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה…”. מדובר בנאמנות בסיסית המוענקת לכל אדם שאין צורך להוכיחה. במקום אחר אומר רש”י (יבמות פח) “והא ודאי פשיטא….דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו”. בכשרות אין אנו זקוקים להכרעה בין שני צדדים, אלא לבירור המציאות ולכן עד אחד יהיה נאמן (ברכת שמואל גיטין כ’).
השאלה הבאה: האם כל אדם נאמן לומר על מאכל שהוא כשר? הייתכן שאדם יאבד נאמנות זו? הרמב”ם כתב (מאכ”א ג, כא) שאין לוקחין גבינה וחתיכת דג אלא “מישראלי שהוחזק בכשרות” . למה שעד עכשיו קראנו נאמנות, הרמב”ם קורא “חזקת כשרות”. בניגוד לרש”י, הרמב”ם אינו סובר שחזקת הכשרות היא אוטומטית, האדם צריך להוכיחה. לדעתו ‘חזקת כשרות’ הוא פירוש המושג ה’נאמנות’ המוזכר בגמרא. הראב”ד סובר כרש”י ולדעתו רק אדם שעבר ונחשד איבד חזקת כשרות זו.
נקודה חשובה: הרמב”ם (פירוש המשנה דמאי ד’, ו) מגדיר זאת כ”שאינו מאכיל איסור”. להגדרה זו ישנה משמעות מעשית בשאלה שלנו. לא פעם ישנן מערכות כשרות בהן המשגיח אינו אוכל ממה שהוא עצמו משגיח. פעמים בגלל חומרות שונות שהמשגיח נוהג בהן כמו חלב נוכרי וכד’, אולם לפעמים, לפחות על פי שיטת הרמב”ם – זה בהחלט בעייתי. אם כך נחזור ונשאל: מה נותן לאדם ‘חזקת כשרות’?, רבה של של סלוניקי, המהרשד”ם (חו”מ , שי) סבר כרש”י וכתב: “דבר גלוי וידוע שכל ישראל בחזקת כשרים הם…”. יתרה מזו : הרמ”א (חו”מ לד, ד) טוען שאפילו אם עבר עבירה, אך ברור שמדובר בטעות, לא איבד את חזקת הכשרות שלו.
דרך אחרת היא לומר כי החזקה בנויה על כך שרוב האנשים כשרים. (פני יהושע גיטין יז). שיטה זו מציבה אתגר לגבי ימינו: מהם הקריטריונים לקביעת רוב? האם מדובר על רוב האוכלוסייה או רוב שומרי המצוות?
נסכם כך: קיימים שלשה תנאים על מנת שאדם יהא נאמן: א) הוא אינו חשוד לעבור ב) אינו חשוד להכשיל אחרים ג) הוא מגיע מקבוצה שרובה כשרים.
כיצד פוסקים במחלוקת שבין הרמב”ם לבין רש”י והראב”ד? הרי לפי שיטת הרמב”ם אי אפשר לסמוך על כל אחד…. השו”ע (יו”ד קיט א) והש”ך פוסקים כראב”ד: רק אדם שנפגעה אמינותו מאבד את חזקתו. ברמ”א הובאה דעת הרמב”ם וכך פסק הט”ז ונימוקו הוא בגלל “קלקול הדורות”.
ברור שלפי שיטת הרמב”ם, כאשר המשגיח מקבל שכר מבעל העסק יש בכך בעיה. ערוך השולחן (יו”ד א) מתאר מצב דומה אודות שוחט: “...ואף שהוא מומחה בשחיטה… דוודאי מוחזק בכשרות מ”מ צריך לעיין אחריו היטב…. דמפני יצרא דממונא יקל לעצמו איזה קולא שלא ע”פ הדין …. ודבר זה מוטל על רב הקהילה וראשי העיר לדקדק בזה היטב”. משגיחי כשרות רבים הם אנשים ישרים, נאמנים ומסורים שעושים שליחותם באמונה ומודעים לכך כי הם שליחי ציבור.

הכותב הוא מומחה לכשרות תעשייתית חומרי גלם ומשמש כראש ועד הכשרות של השגחה פרטית. בכל שאלה ניתן לפנות rabbiod@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

מחזירים עטרת ליושנה

נחל השודדים, מלכה צלבנית ושמן הזית המשובח של ראש הממשלה לשעבר: טיול היסטורי עתיר הפתעות מעפרה לעטרת כתבה מרכזית גיליון 166 – קום והתהלך בארץ

קרא עוד »

אל ארצי.

עין תות, שבע אחיות וצינור חצוב בסלע – סיור תנ”כי מהישוב בית אל למעלה מכמש, ושאלת מיליון הדולר: איפה היא בית אל המקראית? קום והתהלך

קרא עוד »

בעין הלבנה

בעין הלבנה הדריך וכתב: יצחק אריאל | יזם והפיק: עמית אררט | צילומים: דר’ זאב רוטקוף קריאות שמחה וצהלה וקפיצות למים הקרים בשעה 23:00 בלילה

קרא עוד »
נגישות