שומרים על יציבות

הדיון ההלכתי בדפנות הסוכה חשוב – אולם חשובה לא פחות יציבות היתדות של כבוד הורים ואדם

השאלה הבאה מגיעה כל שנה לפני החג: הוריי עושים כל שנה סוכה מדפנות בד, ידוע לי שסוכה זו פסולה. כיצד עלי לנהוג מבלי לפגוע בהם כאשר אני מתארח בסוכתם?
גם הקפדות הלכתיות הן עניין של אופנה. עד לפני שנים מספר, טרם התפרסם פסק (שנראה מקורו) הפוסל סוכות מדפנות בד, רבים מאוד ישבו בסוכות שכאלה. יש להרהר האם בפסיקה זו יש הוצאת לעז על יהודים טובים. האם לא קיימו מצוות סוכה מימיהם?!
פסיקה חייבת לקחת בחשבון מכלול רחב של שיקולים.
הגמרא (סוכה כד) קובעת כי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה פסולה. מעתה יש לברר מהו שיעור התזוזה הפוסל? כאשר מתבוננים בסוגיה, אפשר להבין שאין מדובר בקיבוע מוחלט שאינו מאפשר כל תזוזה, שהרי הגמרא אומרת שקשירת נוף האילן מועילה. על כורחנו שנדנוד קל אינו פוסל.
החזון אי”ש (עירובין עז) פירש ש”החשש בגמרא הוא שהענפים יתרחקו מאחד מהשני שלשה טפחים. מחיצה כזו פסולה גם כאשר אינה זזה משום שכל רגע עומדת המחיצה להיפסל…”.
לפירושו, מחיצה העשויה מבד שונה ממחיצת ענפים. במחיצת ענפים הרוח גורמת לחורים במחיצה. במחיצת בד הרוח מנידה את המחיצה אך המחיצה עצמה נותרת שלמה, ורק אם נעה ג’ טפחים היא מתבטלת.
מעיקר ברור שאם הדפנות מתוחות דיין ואינן נעות ג’ טפחים (דהיינו מעט פחות מ-30 ס”מ) – הסוכה כשרה. עובדתית, כאשר יש סוכה העשויה דפנות של בד שקשורות בה – נדיר שתנוע הדופן מרחק של 30 ס”מ ברוח רגילה. יש לשאול מהיכן הגיעה השיטה להחמיר בפחות מג’ טפחים ולאסור בכלל מחיצה של בד? המקור הוא בתשובת הגר”ע יוסף זצ”ל (יחו”ד ג, מו): טענתו היא שחידושו של החזון איש כה גדול עד שתמוה מדוע אינו מוזכר בגמרא במפורש. טענה זו מובילה את הגר”ע לפסוק שכל מחיצה שמתנודדת נדנוד קל פסולה.
הפסק של הרב עובדיה התפשט והפך לעובדה. כעפר אנוכי תחת כפות רגליו של הגר”ע, אולם האם הדברים עומדים במבחן הסוגיה? התבוננות בגמרא מראה כי התיאור המצוי משקף בדייקנות את סברת החזון איש. אילנות קשיחים אינם זזים ג’ טפחים ומחיצתם כשרה, ואילו מחיצה מהנוף שיכול לזוז ג’ טפחים – פסולה. פסול קיים אך ורק בתנודה משמעותית ופחות מג’ טפחים היא תנודה טבעית.

ראיה מצויה בדברי ר’ יעקב ריישר (שבות יעקב א, לא). לדבריו, החשש ברוח מצויה הוא שמחיצה תתנתק בגלל הרוח והאדם לא יהיה מודע לכך משום שבצדדים אחרים המחיצה עדיין מחוברת. כל עוד המחיצה מחוברת, הנדנוד ברוח אינו פוסל. חיבור של יתדות מונע את חשש הניתוק, ואם המחיצה תתנתק המחיצה כשרה אפילו אם נעה ג’ טפחים.
הזכרנו שאם נלך לחומרא נמצא שנפסלו סוכותיהם של יהודים רבים וטובים. נימוק זה מופיע בתשובת הגרי”ח זוננפלד (שלמת חיים שנא): “לא אטפל בזה, מסתמא לא כל המחיצות נדים ונעים באופן כזה, והנח להם לישראל”. לשון השו”ע (תרל, י) מוכיחה כי לא מדובר אלא בחומרא.
מה שעבור הגר”ע הלכה פסוקה, בשביל השו”ע זו רק עצה טובה. ודאי אי אפשר לומר שסוכה זו פסולה. וערוך השולחן הורה במפורש שהסוכה כשרה בדיעבד והט”ז התיר זאת אף לכתחילה. פוסקים אלה סוברים ממש הפוך מדעתו של הגר”ע זצ”ל.
נקודה חשובה: היריעות המיוחדות לסוכה הן כבדות, בעלות לולאות ונמתחות היטב ואין לחשוש לניתוק ואם שיעור התנודה פחות מג’ טפחים הסוכה כשרה לכתחילה (וכן פסק בעל משנה הלכות ה, עז).
נמצא שעלינו (מיד לאחר יום כיפור) ללמד זכות על ישראל. וחלילה שבן לא יכבד אב ויאמר לו “סוכתך פסולה”. והנכנס בסוכה כזו יברך ‘לישב בסוכה’ ויאכל בסוכה ויקיים בשמחה את מצוות החג זכר לענני הכבוד.

הכותב הוא ראש מערך הכשרות ‘צהר פיקוח מזון’ ומומחה לחומרי גלם וכשרות תעשייתית.

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

שא נא עיניך

שא נא עיניך מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל גבעת ארטיס שבבית אל ממוקמת במקום שהוגדר בתנ”ך “שער השמיים” – אך היא בהחלט מציעה תצפית נפלאה

קרא עוד »
נגישות