תור הזהב של עם ישראל

הציפייה והמעקב אחר תהליכים שקורים בממלכת הצומח מלמדים אותנו על צמיחה של דורות ושל עם

אני לא אוהב לחכות בתור. בכל פעם שאני רואה מולי שורה של אנשים שמחכים אני מתחיל לחשוב כיצד אני עוקף את נחיל האנשים האלה ומגיע למטרה בדרך הקצרה ביותר. בכלל, תהליכים ארוכים מדי שכרוכים בהמתנה לא גורמים לי נחת רב, בלשון המעטה. אני לא לבד – ישנם רבים שסיפוק מיידי עדיף עליהם מאשר תהליך ארוך טווח.
גם בעולם המצוות, רוב המצוות נעשות בצורה מיידית, הזמן מגיע והמצווה נעשית ללא המתנה וללא תורים. אולם ישנה מצווה אחת שמצריכה סבלנות של דייג: אם הייתי חי כעת בתקופת המקדש, ובביתי עצי פרי, תאנה רימון, גפן, זית ותמר, הייתי יוצא לחצר כל יום ומחכה לראות מהו הפרי הראשון שמראה סימני ניצנים. פרחי הרימון מהדרים את העץ שלי ואני בהמתנה מורטת עצבים לראות איזה פרח ייפול ראשון ויבשר על פרי שגדל תחתיו, וכך בשאר עצי הפרי אשר בגינתי הנמנים על שבע המינים. ההמתנה והציפייה היא קשה.
בוקר אחד הפרח נפל ואני במרוץ לסמן את אותו ניצן של פרי הבוסר, כפרי הביכורים הראשון שלי. וכעת אני צריך להמתין עד שיבשיל, לקטוף אותו ולהביאו לבית המקדש. אין ספק – מצוות ביכורים היא סדנא בהמתנה ובציפייה, אך מהי מטרתה?
יחד עם הבאת הביכורים לבית המקדש אדם חייב במקרא ביכורים.
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹקיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.
יחד עם הפירות שהעבירו אותנו תהליך ארוך ומייגע של המתנה וציפייה דרוכה עלינו לקרוא ולספר את ההיסטוריה של עם ישראל. מהיותנו בבית לבן הארמי עד יציאת מצרים והכניסה לארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש.
המסר הוא ברור: עם ישראל עבר תהליך ארוך טווח מהיותו עובד עבודה זרה ועד היותו מבשר המונותאיזם עלי אדמות. תהליכים הם לא מידיים, לקח לעם ישראל אלפי שנים להגיע למעמד הזה והם עדיין לא הגיעו למנוחה ולנחלה. הם עדיין מצפים ומחכים ומבינים שהתהליכים הם ארוכי טווח ואין פתרונות מידיים לכל בעיה ותופעה. אך קריאה בלבד וסיפור המעשה אינו מספיק. האדם מגיע למקרא ביכורים שהוא עבר תהליך ארוך ומפרך. ההמתנה, הציפייה והמעקב אחר תהליכים שקורים בממלכת הצומח לימדו אותו על צמיחה של דורות ושל עם. הוא כעת יכול לזהות את ניצני הבוסר של התהליכים השונים שקורים ולהבין שבסופו של דבר, תהליך זה ייתן פרי ראשון. את אותו פרי שלימד אותו לקח והיה תחת מעקב קפדני לאורך כל התהליך, הוא מעלה לבית המקדש, ושם הוא קורא את תולדות עם ישראל ומפנים את התהליכים שקורים בעם שלו ובתוכו עצמו.
ההמתנה לגאולה והציפייה לישועה הם מיסודות היהדות: דבר זה מעצב את הד.נ.א של העם שלנו. כל עם ועם חווה כבר את תור הזהב שלו, את שיא גדלותו ובשלותו את הרנסנס שלו וכל שנותר לאומות העולם הוא להתרפק על העבר ההיסטורי שלהן. עם ישראל תורו עוד לא הגיע: הוא נמצא בהמתנה מתמדת, בתהליך שייגמר רק בקץ הימים. זהו סודו של העם שנמצא במתח מתמיד כלפי העתיד ואינו שוכן רק בעבר.
וכעת, עם סלסלה של פירות בחיקי, אני נכנס בשערי בית המקדש ורוצה לגשת לכהן למקרא ביכורים. אך שומו שמיים – התור לכהן משתרך מהמזבח ועד השער החיצון… חיוך רחב מתפשט על פניי.

אולי יעניין אתכם:

חייל ומשורר

חייל ומשורר

חייל ומשורר טיול קצר בשישי / שבתאי שירן, מורשת הגליל חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים, וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת. בגיל 18, בשנת 1925, עלה אברהם שטרן

קרא עוד »

שפיים ונהנים

שפיים ונהנים מאת: איציק רחמים מנצלים את ההפוגה שבין הגשמים לרכיבה אל דיונות שפיים-געש נראה שכל מערכות הגשם לאחרונה מתקבצות לסופי השבוע. טוב לחקלאים, למשק

קרא עוד »

מתגלגלים אחרת

מתגלגלים אחרת מאת: קרן חמיאל ב”עידן אופן” שבקיבוץ רבדים משכילים לייצר מגוון חוויות לקהל רחב במיוחד     נפתח בגילוי נאות: מרוב הפעמים שכבר הייתי

קרא עוד »
נגישות