רימון אלירז

העובדה שחיילים יינצלו בעקבות פיתוח שבא עקב נפילת בנה, הביאה את מרים פרץ לגבהים חדשים של שמחה

באחת משיחותיי עם אם הבנים, מרים פרץ, אמם של אוריאל ואלירז שנפלו פעילות בשירותם בצה"ל בחטיבת גבעתי, סיפרתי לה על שיר של ג'ו עמר, "נתן נתן", על נתן אלבז, חייל צה"ל שב-1954 קפץ על הרימון שהתגלגל בשעת אימון והציל בכך את חבריו לכיתה תוך שהוא משלם בחייו.
המעשה ההרואי הזה של יוצא צפון אפריקה, שעלה זמן קצר לפני כן ארצה והקריב את נפשו למען חבריו – הביא את ג'ו עמר לכתוב את היצירה הקלאסית לזכרו, רחובות נקראו על שמו וכן "מחנה נתן" מהגדולים של צה"ל בדרום הממוקם ליד באר שבע.
מרים, האישה הדגולה הזו, שגם היא באה מקזבלנקה שבמרוקו וגדלה במעברת חצרים בבאר שבע, מספרת לי שבצה"ל קיים היום מושג חדש – "רימון אלירז". אחרי נפילתו של בכורה סגן אוריאל, מפקד מחלקת הסיור בגדוד 51 במארב בדרום לבנון, נהרג ב-28 במרץ 2010 בנה השני רב סרן אלירז פרץ, בהיתקלות בחוליית מחבלים ברצועת עזה.
אלירז פרץ התגורר בשכונת היובל בישוב "עלי" בה התגורר גם חלל מלחמת לבנון השנייה, רס"ן רועי קליין שגם הוא קפץ על רימון, ממש כמעשה נתן אלבז ובכך הציל את חייליו בסערת הקרב.
אבל זה לא ההקשר היחידי של אלירז אל הרימון. מותו בא עקב כדור או רסיס שפגע בנצרת הרימון שהיה טמון באפודו, אפוד המפקד, הפעיל אותו ורסיסי הרימון הרגו את אלירז.
נסיבות הנפילה היו ידועות למרים פרץ, היא סיפרה על כך באלפי המפגשים שהיא מקיימת בצה"ל ומחוצה לו להנחלת המורשת היהודית והציונית וגם כתבה על כך בספרה "שירת מרים". כך גם הזכירה את הדבר כאשר הדליקה משואה ביום העצמאות ה-66 של מדינת ישראל.
הנסיבות של הפעלת נצרת הרימון על גופו של אלירז הטרידו מאוד את המהנדס איסר וקסלר, מן התעשייה הצבאית, שהחליט כי חיילים לא יפלו עוד בשל הפעלה מקרית של הרימון שעל גופם.
הוא אמר ועשה. במשך שש שנים פיתח מנגנון מיוחד המונע מהרימון המאופסן להתפוצץ אם הוא סופג ירי או רסיס שננעצים בו. רק הפעלה רצונית של החייל גורמת לרימון להתפוצץ. המפגש בין השניים היה רגע מרגש מאין כמותו: מרים הודתה שהיא מעולם לא ראתה רימון, איננה יודעת צורתו ודרכי הפעלתו וגם לא התעניינה, אחרי ששמעה שרימון הוא שריסק את בנה השני. אבל העובדה שחיילים יינצלו עכשיו בעקבות הפיתוח שבא עקב נפילת בנה והעובדה שכבר ניצלו בצוק איתן שני חיילים הודות למיגון הזה – הביאה אותה לגבהים של שמחה.
האישה שהפכה לסמל בעל כורחה, אבל סירבה לשקוע באבל וביגון ובחרה בחיים – הצהירה בפני וקסלר כי הוא הצליח להצמיח אש חיים חדשים מתוך משבר ואסון ואגב אורחא שאלה, אם ניתן יהיה לקרוא לו "רימון אלירז" כעוד דרך של הנצחה. וקסלר הנרגש פשוט רטט כשהשיב: "הרימון כבר נקרא כך, זה השם שבחרנו לו וכך הוא ידוע בכל צה"ל כולו, "רימון אלירז". שני אנשים שהמשותף שלהם הוא אהבת האחר, הדאגה לזולת כערך עליון, נפרדו בחיבוקים ונשיקות.
כאשר מתרגלים היום חיילי צה"ל זריקת רימון, הם מלווים את הקריאה המפורסמת "פוצץ" בתוספת "רימון אלירז פוצץ". הם גם יודעים שבזכותו של רס"ן פרץ הם מוגנים היום מכל ירייה שתפגע בהם ואיימה בעבר לפוצץ את הרימון על גופם.

אולי יעניין אתכם:

בעין הלבנה

בעין הלבנה הדריך וכתב: יצחק אריאל | יזם והפיק: עמית אררט | צילומים: דר' זאב רוטקוף קריאות שמחה וצהלה וקפיצות למים הקרים בשעה 23:00 בלילה

קרא עוד »
נגישות