כשרות והלבנת פנים

האם יש מקום להחמיר בהלכות יין נסך על אדם שאינו שומר שבת?

נמשיך לדון על כשרות ברוחו של אלול. באירועים חברתיים ומשפחתיים שותים “לחיים”; הקפדה לאסור יין שנגע בו חילוני מביכה ומעליבה. האם היין אכן נאסר בשתייה?
על איסור יין נסך הוסיפו חז”ל גזירת ‘סתם יינם’ (ע”ז כט) ואסרו כל יין שנגע בו גוי, ולכך סיבות: הרחקה מאיסור יין נסך וחשש מקשרים אסורים. מהו הטעם העיקרי? לדעת רוב הראשונים (רמב”ן, ר”ן, רשב”ם, רא”ה) הטעם העיקרי הוא איסור חתנות. אם כן, קשה להבין מדוע יחול האיסור על יהודי מומר? לחומרא זו אין יסוד בתלמוד ומובאת לראשונה ע”י בה”ג והרשב”א (ב”י סי’ קיט). שאלתנו בעינה, ומדוע להחיל זאת על מחלל שבת דווקא? הרי בתחומים אחרים במאכלי עכו”ם לא החמירו במומר כגון חלב, בישול או פת. המהרש”ג (ב, מט) קבע שאלו דברי אגדה. החת”ס )סי’ קכ) הסביר שמדובר בקנס. ואם כך, הרי שבזמננו הקנס אינו רלוונטי. דין זה אינו מוסכם על כל הפוסקים: מהר”י אסאד סבר שהיות ומחלל שבת כמומר הוא מדרבנן, הרי אי אפשר להחמיר ולאסור מגע ביין.
נסכם: הקביעה שמחלל שבת דינו כמומר ואוסר את היין אין לה מקור בתלמוד, אין היא יותר מקנס ופוסקים רבים חולקים על עצם האיסור
ומה לגבי מחללי שבת בזמננו? כתב אחד מגדולי הפוסקים, ר’ יעקב אטלינגער (בנין ציון, כ”ג): “…פושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעוונותינו הרבים…עד שברובם חילול שבת נעשה כהיתר… שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח”כ מחללים שבת. והרי מחלל שבת נחשב כמומר מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, וזה מודה על ידי תפילה וקידוש. ומה גם בניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת… מעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה כמבואר…”.
האם השוואת מחלל לשבת לגוי אפשרית? הבניין ציון קובע נחרצות: מחללי שבת בזמננו חסרים ממד ההתרסה, שהוא הבסיס להרחבת דיני מומר לגבי מחלל שבת. חידוש חשוב מובא בפירוש הרמב”ן לפסוק “וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה” (במד’ טו, כב): אם הציבור כופר בתורה ובמצוותיה, שכשיחזרו בתשובה הם חייבים בפר של ציבור והיחידים אינם נידונים כשוגגים ודינם כתינוק שנשבה. כך פסקו המלמד להועיל (כט) והאגרות משה (ד’, נח), שדין זה חל בתנאי שהמחלל שבת מחריג עצמו מהקהילה, אבל כאשר קהילות שלמות אינן שומרות שבת הדין אינו שייך כלל. בתחילת דברים הזכרנו את העלבון שבדבר. מסתבר שנימוק זה מהווה סיבה להקל: ר’ יעקב עמדין דן אודות המתגלחים בתער וסובר שיש לקרבם, כיוון שסו”ס עושים כן מפני שהדור פרוץ ואם לא נסביר להם פנים יסטו לגמרי מן הדרך. והוסיף על כך הגר”ע יוסף (יו”ד, א, יא) שאם נעשה כן הרי שאנו מאבדים את בניהם וקטנים מה חטאו, וחלילה לפגוע ולהלבין פנים.
לסיום נדון בפתיחת הבקבוק ונשיאתו. הסוגיה בע”ז (ס.) דנה בשאלת נוד יין שנשאו גוי. רב אשי מתיר שאין דרך לנסך בנוד סגור ואפילו פתוח יש לאסור, רק כשמלא עד שפתו שמא נגע בגופו של היין. השו”ע (קכד יז) פסק לאיסור, אך הרמ”א, הט”ז פסקו והקלו במקום הפסד והש”ך התיר אף בשתייה. מפליא אותי בכל פעם מחדש בבואי לערוך חופה לזוג חילוני – מקפידים באולם שמלצר חילוני לא יפתח את הבקבוק, אך מגישים כוס של ברכה לחתן ולכלה שנוגעים ושותים מהיין ולכאורה יוצא שמברכים ברכה על סתם יינם.
היות שדרכי התורה דרכי נעם יש להורות היתר גמור, וחלילה לאסור וחילול השם גדול יש בדבר ומלבין פני חברו ברבים.

הכותב הוא מומחה לכשרות תעשייתית וחומרי גלם ומשמש ראש ועד הכשרות “השגחה פרטית”. בכל שאלה אפשר לפנות: rabbiod@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

חייל ומשורר

חייל ומשורר

חייל ומשורר טיול קצר בשישי / שבתאי שירן, מורשת הגליל חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים, וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת. בגיל 18, בשנת 1925, עלה אברהם שטרן

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

בעין הלבנה

בעין הלבנה הדריך וכתב: יצחק אריאל | יזם והפיק: עמית אררט | צילומים: דר’ זאב רוטקוף קריאות שמחה וצהלה וקפיצות למים הקרים בשעה 23:00 בלילה

קרא עוד »
נגישות