סליחות מבית אבא

חוויית איסוף המתפללים לסליחות בבית הכנסת הישן בבית שמש מלוות את יואב יאיר עד היום

ימי חודש אלול – “אני לדודי ודודי לי” – בעיצומם, ואנו כמנהגנו הספרדים קמים לאמירת הסליחות 40 יום מראש חודש אלול ועד ערב יום הכפורים. עבורי אלה ימים מיוחדים של חשבון נפש, מחשבות על השנה שחלפה לה ביעף, והשנה החדשה הבאה עלינו לטובה. עוד בקטנותי אני זוכר את הלילות שאבא ז”ל היה משכים עשרות בשנים בשכונתנו הקטנה, את מתפללי בית הכנסת “שערי צדק” בבית שמש לאמירת הסליחות. תחילתו של בית הכנסת בצריף עץ שהועבר בחלקים ממעברת הר טוב ולימים גם הקמת מבנה קבע. אבא היה עובר מבית לבית ממשפחת יואל אחי הבכור למשפחת אליהו גיסי, ממשפחת רחמים למשפחת ניסן, ממשפחת פרץ למשפחת שוען וממשפחת שרגאי למשפחת נעמת ועוד. היה קורא בשמם של המתפללים על מנת שיתקבצו למניין. המתפללים היו מכל העדות והמינים, דתיים ומסורתיים כאחד, בני עיראק, פרס, מרוקו, תימן, טוניס, אלג’יר וביניהם היו גם מספר עולי אשכנז מרומניה והונגריה. אלה חברו יחד באותה שכונה צנועה עם הגיעם ארצה בשנות ה-50 וה-60, ובית הכנסת היה עבורם בית תפילה והתכנסות, מקום לשפוך את בקשותיהם ותחינותיהם לפני הקב”ה.
גם סבתי נזדר מצד אבא הייתה בין הנשים הבודדות שהו מקפידות על אמירת הסליחות. בשעות הקטנות של הלילה, כאשר הכול חשוך והלבנה מאירה לה את הדרכה בין הסמטאות, הייתה מזדרזת ומקפידה להגיע ראשונה לבית הכנסת שערי צדק. ואכן הייתה ממתינה פעמים זמן רב לבואו של אבא שיפתח את בית הכנסת לקבלת המתפללים. עם תחילת אמירת הסליחות הייתה מחזיקה בידה סדור וממלמלת לה את הפיוטים שהיו נאמרים בקול ובנגינה מיוחדת מפי המתפללים ובנוסף, הייתה מושיטה את ידיה אל על ומבקשת בקשותיה בדומיה ובעיניים עצומות. מנהג קבוע היה בבית הכנסת שבין אמירת הפיוטים אבא היה סובב בין המתפללים ומחלק כוס תה או קפה מהביל, והציבור היה עונה ברוך וברוך שמו ואמן עם סיום הברכות. האווירה הייתה מיוחדת ומחשמלת בבית הכנסת, אווירה של קדושה, שעת רצון והתחדשות, של בקשת סליחה וכפרה על השנה החולפת, על מעשים שבין אדם לחברו ובין האדם למקום. אווירה של הזדככות ושל נפש חפצה.
אווירה מיוחדת עטפה את ציבור המתפללים עם קבלת האות על ידי שליח הצבור המיתולוגי נ”י, יוסף עזיז, לתחילת אמירת הסליחות. כל אחד מתפלל בתורו הוזמן ונטל אמירת קטע מהפיוט והצבור חזר אחריו בקול רם. אלה מקצת הפיוטים שנאמרו ביחד בהדרת קודש ובקול רם ועדיין מהדהדים בזיכרוני הטרי:
“בן אדם מה לך נרדם, קום קרא בתחנונים שפוך שיחה, דרוש סליחה מאדון האדונים”…
“אדון הסליחות בוחן לבבות גולה עמוקות דובר צדקות… חטאנו לפניך רחם עלינו”…
“אם אפס רובע הקן אוהל שיכן אם ריקן, אל נא נאבדה כי על כן. יש לנו אב זקן”…
“שומר ישראל, שמור שארית ישראל. ואל אבד ישראל. האומרים בכל יום שמע ישראל”…

אבא ז”ל היה משכים את מתפללי בית הכנסת שערי צדק בעיירה בית שמש בראשיתה, שהפכה עם הזמן לעיר, לאמירת הסליחות שנים רבות. למרות ראייתו החלשה המשיך במסורת שנים מתוך דבקות ואהבת השם. בהיותי כבן 13 בקשתי את אבא להצטרף אליו, ואבא השיב שכשאגדל יותר יצרף אותי. אבל אני לא ויתרתי ולא חדלתי מלבקש להצטרף… פעם החלטתי שאני מצטרף לאבא,ישנתי עם בגדי ומרבית שעות הלילה הייתי ער שמא אפספס את היציאה עם אבא. כאשר שמעתי את אבא מתעורר התייצבתי ובקשתי להצטרף, וכך היה. יצאנו יחד כאשר בידי אבא פנס קטן, ובידי עששית עשויה פחית מנוקבת בחורים ונר לבן דולק בתוכה. עבורי הייתה זו חוויה מיוחדת ומרגשת להסתובב עם אבא יד ביד ולהשכים את המתפללים. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים ואבא התרצה והסכים שאצטרף אליו בהמשך. המתפללים אותם הכרתי השתהו ושמחו לראות אותי מתמיד, בהשכמה ובסיוע לאבא ולהצטרף למניין המשכימים.
פעם אחת, למזלי, לא התעוררתי בזמן ונעדרתי מלהשתתף באמירת הסליחות.הופתעתי שאבא עדיין לא חזר מבית הכנסת וחששתי לראות את תגובתו על העדרי מהסליחות. עם לכתי לבית הספר דרך החצר שחיברה מספר בתים בשכונה, הבחנתי באבא שוכב שרוע על הקרקע וזועק מכאבים. אני ואחי ניסינו לסייע בידו ללא הצלחה. הזעקנו אמבולנס לקחתו לבית החולים בירושלים, שם התברר שהוא שבר את עצם הירך – דבר שדרש ניתוח ושיקום. בערב כשבאתי לבקרו הוציא מכיסו צרור מפתחות מרעיש בצבעים שונים של בית הכנסת שנשמט מידיו ואמר לי חלושות ובכאב: “תחליף אותי עד שאחלים… חייבים להמשיך את אמירת הסליחות”.
אמירה זו מצד אחד ציערה אותי; הצרתי על כך שאבא לא יכול להמשיך בתפקידו, ומאידך שימחה אותי על ההזדמנות הגדולה שניתנה לי. וכך היה – באותו לילה, ליל ירח מלא השכמתי קום עם הרבה חששות, עברתי בין הבתים, הסמטאות, הרחובות המוכרים, כאשר עששית קטנה שאהבתי נתונה בידי והשכמתי את המתפללים. הפכתי ממתפלל מזדמן לממלא מקום של אבא מספר ימים עד להחלמתו. ובנוסף, נטלתי חלק בהגשת כוסות התה והקפה למתפללים ובאמירת קטעים של פיוטי הסליחות בתורי. הרגשתי הייתה מרוממת, וסיפוק גדול היה נסוך על פני שקבלתי את ההזדמנות להמשיך את אמירת הסליחות בשכונתנו האהובה עד להחלמתו של אבא.
לימים, כאשר התבגרתי ועזבתי את השכונה, הייתי מגיע עם בני ליאור בשעות הקטנות של הלילה להשתתף באמירת הסליחות לצדו של אבא, בבחינת זיכרון בלתי נשכח. עד היום אני שומע חרישית את הפיוטים המהדהדים באוזניי, מטובלים בזיכרונות מתוקים רחוקים וקרובים מסליחות של בית אבא.

יואב יאיר, מורה דרך מוסמך.
yoavyair@walla.com, 053-2503512

אולי יעניין אתכם:

נחל חזורי: זורמים עם האתגר

נחל חזורי: זורמים עם האתגר מאת: צוות אתר נלך www.nelech.co.il מסלול מאתגר למיטיבי-דלג שאינם חוששים להירטב חל חזורי-נחל גובתא-בניאס הוא מסלול למיטיבי לכת בדרום החרמון,

קרא עוד »

האגם בנחל אורן

האגם בנחל אורן מאת: צוות אתר נלך www.nelech.co.il במצוקים הירוקים של הכרמל, מנוחה עם מים וירוק בעיניים בנחל אורן, לאחר הגשמים, נוצר לו אגם עונתי

קרא עוד »
נגישות