כשרות ביום הכיפורים

אכילה לשיעורין ושאר סוגיות העולות כשאין ברירה – אלא לשבור את הצום

את שני היצרים הכי חזקים שלנו, יצר המין ויצר האכילה (כל מי שמנסה לרזות יודע…), בחר הר”מ להכניס לספר הקדושה. זוהי אכן נקודת המוצא של המדור שלנו כל השנה: הקדושה מתגלה בעולם החולין היומיומי. ביום כיפור אנו פורשים בדיוק משני היצרים האלה כדי לזכות בקומה נוספת של קדושה – כדי להידמות לקב”ה בכבודו, שהוא כולו מופשט ואין סופי.
הכותרת: ‘כשרות ביום הכיפורים’ מרימה בוודאי גבה, אבל יש כאלה שנאלצים לאכול ולשתות ביום הכיפורים ואת זה צריך לדעת איך לעשות. התשובות בפנים…
קודם כל נגדיר את המושגים: כאשר מדובר בשיעורי איסור אכילה (ביוה”כ או איסורי אכילה בכלל) יש להבדיל בין שיעור שאכילתו מחייבת קורבן לבין השיעור שנאסר כדי להגדיר מה זו אכילה (מן התורה או דרבנן). שיעור אכילה ביוה”כ המחייב קרבן הוא ‘ככותבת הגסה’ – שיעור נפח של 29-30 סמ”ק (שו”ע או”ח, תריח ז-ח). שיעור השתייה הוא ‘כמלא לוגמיו’ – כמות המים הממלאת פיו של אדם (בד”כ 35 סמ”ק ועדיף לכל אחד למדוד בצורה אישית). זמן ההפסקה בין אכילה לאכילה או בין שתייה לשתייה צריך להיות ‘כדי אכילת פרס’ והוא בין 7 ל-9 דק’ (מנ”ב תרי”ח כא וחת”ס). לגבי שתייה יש הסוברים שאפשר בפחות (שו”ע או”ח תריח ז-ח) ובצורך גדול אפשר לנהוג כך.
כעיקרון עדיף ‘למעט בשיעורים’ – דהיינו לאכול ולשתות כמה שפחות, ולכן עדיף לחולה להתפלל בביתו ולשתות משקים מסוכרים כדי שיוכל למעט באכילה. האחרונים (שו”ת מטעמי יצחק לח, מחנה חיים בקול סופר על המשנה) דנים ביחס לחולה שבבוקר יוה”כ אינו בסכנה אך אם ימשיך לצום יבוא לידי סכנה. האם לחולה כזה מותר להתחיל לאכול פחות משיעור כדי שלא ייאלץ לשבור את הצום לגמרי?
המתירים טוענים שאדם שלא יכול לצום יום שלם נחשב כבר עתה כשרוי בסכנה. כך פסקו הגאונים זצ”ל הרב פרנק (מקרי קודש עמ’ קלו), הגר”מ פיינשטיין (אג”מ או”ח ד, קכא), הגרש”ז אוירבעך (שמירת שבת כהלכתה לט, הערה סט), הציץ אליעזר (י, כה). אחת השיטות הייחודיות היא שיטת הגר”י מבריסק שטוען שאם החולה כבר בסכנה אין צורך לאכול בשיעורים והוא פטור מן הצום לגמרי, גם אם אכילה בשיעורים הייתה מספיקה. אמנם שיטה זו היא נגד דברי הרמב”ן, אך הרב רא”ם שליט”א הוכיח שזו שיטת הרמב”ם וכך פסקו ר’ איסר זלמן מלצר זצ”ל ור’ חיים מוולאזי’ן.
לסיום אוסיף כמה מילים מניסיוני כפוסק שנים רבות לחולים ביוה”כ. לא פעם הצום כלל אינו מסוכן: הצורך לאכול הוא יותר פסיכולוגי ולפעמים עצם העובדה שהחולה יודע שעקרונית מותר לו לאכול אם ירצה מרגיע אותו, ולכן גם במצבים אלה יש להתיר (כלבו סט, הובא בב”י תריח, שו”ע תריז ב-ג). החולה עצמו כשאוכל צריך לעשות זאת בשמחה, משום שכך הוא מקיים את ההלכה באמת. מחלוקת מעניינת אחרת לגבי חולים היא השאלה האם צריכים חולים (וקטנים) לעשות קידוש ולומר יעלה ויבוא. השו”ע (תריח) פסק שיש לומר יעלה ויבוא ולהזכיר יוה”כ. ר’ עקיבא איגר פסק שעליהם גם לקדש, אולם המנ”ב חלק על כך וכן כתבו שאר הפוסקים (הר צבי, אג”מ, אלף המגן). אני רגיל לומר לחולים אלה להרהר בלבם את מילות הקידוש.
הלוואי שכשם שכל השנה אנו זוכים להתעלות ולהתקדש בשמירת האכילה, כך ביום הכיפורים נזכה לבוא אל הקודש פנימה ולהתקדש ולהזדכך בזכות הצום המפנה לבו להרהורי התשובה ולדבקות יתרה באלוקי ישראל.

הכותב הוא מומחה לכשרות חומרי גלם וראש מערך הכשרות של רבני צהר

אולי יעניין אתכם:

תחת תאנתו

תחת תאנתו מאת: עמי יוגב כמה מעלות יש לה, לתאנה הבריאה הזו – הפרי היחיד כמעט ששומר באדיקות על עונה מיוחדת בשנה “התאנה חנטה פגיה”

קרא עוד »

מבשלים בריאות

מבשלים בריאות מאת: עמי יוגב הפשילו שרוולים: הפעם לא נסתפק בקריאה – וניכנס היישר אל המטבח הפעם, אני – כותב הטור – ואתם – הקוראים

קרא עוד »
נגישות