שאו ציונה נס ודגל

סיפורה של המושבה נס ציונה הוא גם סיפורו של ראובן לרר, שהחליף את נחלתו באודסה עם הנחלה ששוכנת "ליד" ירושלים – חלוץ יחיד במינו וגם הדבוראי הראשון בארץ

לפעמים, צריך להקשיב גם לאחרים. כך היה במקרה של הטיול לנס ציונה: החברים לחצו הרבה כדי שאבוא. אבל מה כבר יש לחדש לי בנס ציונה? תמיד עברתי שם בדרך בין ראשון לציון לרחובות, אך להיכנס פנימה לא יצא. התעקשו ואמרו לי: בוא ל”שוויץ החופשית” – כך כינו את המושבה בנס ציונה כשנוסדה בשנת תרמ”ג (1883), כמושבה השביעית של הברון. אז שמעתי בקולם ובאתי.
מהר מאד מתברר, כי כאן נפגשו גדולי היישוב לחלום ולרקום תכניות לבניין הארץ. הרצל ביקר כאן, אח”כ היה זה הרב אברהם הכהן קוק זצ”ל במסגרת ביקורו במושבות ועוד רבים וטובים.
באנציקלופדיה של יד בן צבי נכתב ש”נס ציונה נוסדה ע”י אדם אחד, תופעה יוצאת דופן הן בשל המניעים והן בשל אופייה הפרטי”. לאדם הזה קראו ראובן לרר. יהודי חרדי, שבסוף שנת 1882 החליף את אחוזתו באודסה עם אחוזה בוואדי חנין (עמק השושנים) סמוך לראשון לציון.
ראובן לוקח את בנו משה ועולה לארץ ישראל לראות את נחלתו. מה רבה הייתה אכזבתו כשראה שהנחלה שרכש אינה על יד ירושלים, כפי שהבטיחו לו. אך יהודי מאמין כראובן אינו מתייאש ומתחיל, יחד עם בנו משה, לשקם את בית החאן המט ליפול, את הבאר והאנטיליה הנוטה על צדה, את הבריכה החרבה והפרדס שהוזנח.
לראשונה חש בלהט ובמשמעות המילים “ראובן המייסד”, גאולה ומשיח ונחלה בארץ האבות.
אבל כיהודי חרדי, אפילו מניין לא היה לו והוא מפרסם “קול קורא” אשר מזמין יהודים לרכוש חלקות אדמה ל”נחלת ראובן” במחיר נמוך מהמחיר במקומות אחרים. אחד לאחד התקבצו אנשי ‘המניין הראשון’.
עד היום זהו המקום היחיד בארץ ובעולם הנושא את השם ‘המניןי הראשון’ כמו גם הכיכר הסמוכה לו. פינת הרחובות ראובן לרר (איך לא) ו’המניין הראשון’, סמוך לבית הדגל ולבית המשותף.
הבית הוא בית אבן בעל ארבעה חדרים, כשחדר אחד מוקדש לצרכי ציבור. החדר היה לבית כנסת, בית ספר ובית ועד המושבה, הפך למקום התכנסות למנהיגי היישוב באותן שנים וכינוהו “שוויץ החופשית”.
כאן החליטו על ייסוד רחובות וקניית אדמות חדרה על ידי יהושוע חנקין. שמה הראשון של המושבה היה “נחלת ראובן”, אך הוא לא האריך ימים. לאחר ויכוחים ודיונים החליטו דיירי “הבית המשותף” לחזור לשם המקום הערבי ואדי חנין.
שנים ספורות לאחר מכן, קיבלו החברים את הצעתו של מיכאל הלפרין לקרוא למקום “נס ציונה”, שם שנשאר עד ימינו.

האביר על הסוס
בכא’ טבת תרנ”א, 1.1.1891, חגגו התושבים את חג ה”שמחה המשולשת”: חנוכת “הבית המשותף”, חגיגת הברית של בן כרמי בנו בכורו של אהרון איזנברג והנחת אבן הפינה לשכונה שבראשה עמד יהודי נוסף שרכש אדמות מידיו של לרר, מיכאל הלפרין ומושבת הפועלים.
בתולדות נס ציונה מסופר שקהל מוזמנים רב התכנס ובהם מנהיגי הישוב לחגוג את האירוע בחצר ה”בית המשותף”. לפתע, בתוך ההתלהבות וההתרגשות, פרץ אל מרכז החגיגה פרש אביר, מיכאל הלפרין שמו. בראש פרשיו ניתר עם סוסו מעל המדורה, שלף את חרבו והכה על ימינו ונשבע “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”, ובעוד דמו ניגר והקהל מריע, הניף דגל לבן שלאורכו ומצדיו יורדים שני פסים בכחול ובמרכזו מגן דוד כחול, ועל הפס הכחול רקומות באותיות זהב המילים: “נס ציונה”.
לראשונה, לאחר אלפיים שנות גלות, הונף דגל עברי לקול תרועות הקהל: “יחי הדגל העברי”.
לימים אומץ הדגל על ידי הקונגרס היהודי הציוני שהתכנס בבזל ב-1897, כדגל הלאומי של ההסתדרות הציונית והישוב בארץ ומאוחר יותר אומץ כידוע על ידי מדינת ישראל כדגלה הלאומי. המילים “נס ציונה” נשרו מהדגל והפכו לשם המושבה בה הונף.

בדרכי ראשונים
תקצר היריעה כאן מלהכיל את הכל: מוזיאון לתולדות “נחלת ראובן” וענף הכוורנות בארץ ישראל, ובאר אנטיליה פעילה. אתר הנפת דגל הלאום ומוזיאון ל”כלים של פעם”, בית כנסת עם ציורי קיר, גבעת האהבה עם סיפורים רומנטיים, ולסיום “בית ראשונים” המנציח את ראשוני המושבה ומציע מיצג אורקולי.
מסלול הדגל, העובר בין תחנות תחילתה של נס ציונה, מספר את הסיפור טוב יותר.
ברחוב תל אביב (גם לו סיפור מיוחד משלו. דני בירן שמלווה אותנו יודע לספר כי גם תל אביב היתה חלק מאותה התיישבות ומאותם חלוצים שרצו לבנות פה בית הרבה לפני היווסדה של העיר העברית הראשונה), פועל מוזיאון “בית ראשונים” בהדרכתם של צאצאי המייסדים. נינתו של לרר מכירה במושבה כל שעל. המוזיאון מציע טיול ב”מסלול הדגל” במושבה: המסלול משולב בסיפורו של ראובן לרר, שהחליף את נחלתו באודסה עם הנחלה ששוכנת “ליד” ירושלים.
סיפור על קשיים ועוני, רעב ומחלות, אך גם על אהבה גדולה למושבה נס ציונה ולארץ ישראל, סיפור על ייסודו ופיתוחו של ענף הכוורנות במושבה, הראשון בארץ ישראל, וכמובן על אירוע הנפת דגל הלאום במקום לראשונה.
25 שנה אחרי הקמת המושבה, ניגשו המתיישבים להקמת בית כנסת מפואר. היום צמוד לבית ראשונים.
שמעו של בית הכנסת הלך לפניו. התפללו בו מיטב החזנים הנודעים: יוסלה רוזנלבט, סירוטה, קוורטין, הרשמן ואחרים. בית הכנסת היה מרכזי במיקומו ובהווייתו ומלא בחיי הקהילה. נחוגו בו הלידות, הבריתות, טכסי הבר מצווה והנישואין וכל אירוע אישי, חברתי ולאומי. מרחבת בית הכנסת יצאו הלוויותיהם של נפטרי המושבה – דתיים וחילוניים. מעגל חיים שלמים סבבו אותו.
מסתבר, שאותו יהודי חרדי, ראובן לרר היה הדבוראי הראשון בארץ. כשמדברים בימים אלו על הדבש ומאחלים שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, צריך לזכור שגם הדבש וייצורו בארץ היה חלק ממפעלו החשוב של לרר. נוסיף לכך את סיפור הדגל ונבין את משמעות מסלול הדגל ובייחוד את המילים “שאו ציונה נס ודגל”. כאן הכל החל.
את מסלול הטיול ניתן לערוך לבד בעזרת מפה שתקבלו בבית הראשונים, או לתאם סיור מודרך.
הסיור מתחיל בנחלת ראובן, סביב הבית, הבאר הראשונה, פרדס פרי ההדר, ענבי המוסקט וכמובן הדבש. כ-300 מטרים משם, רחוב וכיכר המניין הראשון והבית המשותף, שם ביקר הרצל ושם נולד הדגל הכחול-לבן (אחת התחנות במסלול הדגל). משם עולים דרך רחוב תל אביב לבית הראשונים, לסרט, מיצגים ותמונות מימיה הראשונה של נס ציונה – “שוויץ החופשית”.
בית ראשונים – רחוב תל אביב 19 נס ציונה טל. 08-940-4491

======================================================================================

והיכן אוכלים? האוטובוס בשיפודי מושון:
בכניסה למושבה, בתוך אוטובוס ישן, ממוקמת מסעדת “שיפודי מושון”.
נתחיל מהאוטובוס: הכל החל לפני כ-40 שנה, אז קיבל מר כהן (שבכלל לא היה כהן אלא אומץ בידי נוצרייה במלחמת העולם השנייה) זיכיון להפעלת סטקייה במקום סככת האבטיחים שעמדה על אם הדרך.
הודות לתבלין מיוחד (הסוד ידוע רק להם) ולנשמה באוכל הצליחו האב והבן כפיר (שכבר מגיל ארבע זוכר עצמו עומד על יד הסירים), להגיע לרמה כה גבוהה שסיור שפים ברחבי הארץ קבע שכאן יש את השיפודים הטובים בארץ.
הכל טרי, כל הסלטים מייצור עצמי וכל שיפוד מקבל תשומת לב אישית. ההמלצה היא על שיפודי פרגיות וכבד עוף, לצד חומוס משובח, סלטים איכותיים, אורז טעים להפליא ושירות נהדר.
כשרות רבנות נס ציונה. הבשר חלק בית יוסף והירקות גוש קטיף. 054-539-774

אולי יעניין אתכם:

מחזירים עטרת ליושנה

נחל השודדים, מלכה צלבנית ושמן הזית המשובח של ראש הממשלה לשעבר: טיול היסטורי עתיר הפתעות מעפרה לעטרת כתבה מרכזית גיליון 166 – קום והתהלך בארץ

קרא עוד »

אל ארצי.

עין תות, שבע אחיות וצינור חצוב בסלע – סיור תנ”כי מהישוב בית אל למעלה מכמש, ושאלת מיליון הדולר: איפה היא בית אל המקראית? קום והתהלך

קרא עוד »

בעין הלבנה

בעין הלבנה הדריך וכתב: יצחק אריאל | יזם והפיק: עמית אררט | צילומים: דר’ זאב רוטקוף קריאות שמחה וצהלה וקפיצות למים הקרים בשעה 23:00 בלילה

קרא עוד »
נגישות