עקידת רבי ברוך גולאם פוזיילוב

הימים הנוראים בפתחנו מעלים זיכרונות גבורה מבית יהדות בוכרה

בימים אלה מוציא יוסי פוזיילוב, איש רעננה ובן למשפחה בוכרית ותיקה, ספר אלבומי מפואר תחת השם "שער הזהב" – המספר על תולדות העדה הבוכרית ומאפייניה ועל משפחתו, ששורשיה מגיעים אל סמרקנד וגלילות "בוכרה היפה". אחד הסיפורים בספר מתאר אירוע של קידוש השם שהתרחש ממש בימים אלה שלפני הימים הנוראים.
1868: מושל העיר סמרקנד, דיוורא-ביק הכל-יכול, שליט עריץ ונוגש, קרא אליו לארמונו המפואר את ראשי הקהילה היהודית במקום – משה כלנתר ורב הקהילה הרב ברוך גולאם פוזיילוב ובא איתם חשבון על שהיהודים סייעו לצבא הרוסי שכבש את סמרקנד ובראשו הגנרל קופמן. הוא האשימם שאף הראו לרוסים מקומות מחבוא ומסתור במצודה, בחומה ובטירה המשקיפה אל ההרים.
משה כלנתר ורבי גולאם פוזיילוב, יחד עם פמליה של נכבדי היהודים, ניצבו בסך אל מול כסאו של המושל ומולם מוסלמים מחרחרי ריב. המושל חיכך ידיים בהנאה ובפיו הצעה נבזית: "או שאתם מתאסלמים בו-במקום, או שאתם נדונים מידית למוות ברגימת אבנים". כלנתר מביט ברב פוזיילוב, זה מחזיר לו מבט והנוכחים רואים את מלחמת הנפש בלב שניהם. ואז לוחש כלנתר לחברו: "בוא נסכים כלפי חוץ להתאסלם כדרישת השליט ומיד אחר כך נחזור ליהדות".
הרב גולאם מביט בו ומשתאה. האם הסכים חברו להנהגה להראות כלפי עולם שהוא מתאסלם? ולו רק כלפי חוץ, למראית עין? "לא", הוא לוחש חזרה לכלנתר. "לא ולא. אני לא מוכר את עקרונותיי ואת מורשתי ומסורת אבותיי כדי להציל את גופי. אני לא אתן להם את התענוג הזה של יהודי שמוכר את נשמתו לשטן. אני נשאר יהודי, גם אם אצטרך למות בשל כך".
אומץ לבו של רבי ברוך גולאם נשאב מנבכי משפחתו, משפחת פוזיילוב. הוא ראה את אביו עומד לידו הרב בנימין פוזייל, הוא ראה את סבו רבי יוסף צ'אק-צ'אק ואת דמות דיוקנו המפליגה והנהדרת שייחוסה מגיע עד אבי האומה, אברהם אבינו. "נו, מה החלטתם?" קוטע המושל את חוט מחשבותיו של רבי ברוך וצועק אל היהודים שמסביבו: "אני רוצה תשובה, מיד"'. הפמליה היהודית עמדה עצורת נשימה. מה יגידו מנהיגיהם? היה זה רגע שאין חזרה ממנו אין לאן להימלט – יש להחליט כאן ועכשיו. ואז פונה כלנתר אל המושל בקול רועד, מקטין עצמו לממדי אפון. בקושי מוציא מילותיו ולבסוף לואט ואומר: "אדוני המושל, החלטתי לקבל את הצעתך. אני מוכן מיד לגשת למסגד ולהמיר דתי."
רבי ברוך לא האמין למשמע אזניו. הוא התיישר מלוא קומתו ואמר: "אדוני המושל, אני מעריך ומוקיר אותך על פועלך למען מדינתנו ולמען קהילתנו היהודית ואנחנו מודים על הכנסת האורחים במדינה המפוארת שלנו בוכרה, אך דווקא בגלל עקרונותיך שלך, של אהבת הדת והאמונה המוסלמית, אני מקווה שתבין גם את עמדתי שלי. לעולם, לעולם לא אפנה עורף לאמונת אבותיי, למסורת ולנהלים הרוחניים שהורישו לנו. אני יהודי". כך צעק לפתע בקול אדיר ו"אני אשאר יהודי לנצח נצחים. גם אם יפגעו בי בליסטראות האבנים החדות וחרבות המוסלמים, אני אלך אל מותי בראש גאה – אני יהודי!!!"
דומיה שררה בכל. כלנתר הוריד ראשו בבושה. קבוצת היהודים עמדה נדהמת, מעולם לא ראו מפגן כזה של קידוש השם והליכה אל הגרדום מתוך רוממות יהודית נשגבת. אפילו המושל הביט כלא-מבין. "הוא נותן את חייו למען אמונתו?" לחש ליועצו שניצב מתוח סמוך אליו. "כן", השיב הלה, "הוא נטל את נפשו בכפו למען עקרונות דתו". רגע נוסף שתק המושל, הביט אל האספסוף המוסלמי שנראה אובד עצות, ואז הרים ידו וסימן: "להכות בו, להטיח בו האבנים."
קהל הפורעים המשולהב לא היה צריך יותר מזה. רבי ברוך נפל שותת דם ללא רוח באפו. לא רק זאת, אלא שהמוסלמים גם השליכו את גופתו אל גדת הנהר המקומי. רק בלילה מצאוה צעירי הצאן של העדה והביאו אותה לקבורה זמנית בחצר אשכול בתי הכנסת במחל'ה, היא הרובע היהודי.
כששככו הרוחות טמנוה בבית הקברות בסמרקנד שמעוצב בצורת מפת ארץ ישראל. כאשר נשאו בראש השנה את הפיוט על עקידת יצחק, עמדה מול כולם דמותו המופלאה והאמיצה של רבי ברוך גולאם פוזיילוב.

****

בכתבה שפורסמה בשבוע שעבר, שובש שמו של מייסד ויו"ר המרכז הרפואי לטיפול באלצהיימר ברמת גן. שמו הוא עו"ד אמוץ אליאש ולא כפי שנכתב.

אולי יעניין אתכם:

שתולות מתחת לאף

שתולות מתחת לאף מאת: קרן חמיאל גיחה לכמה משתלות מומלצות למבקרים, בשבוע של ט"ו בשבט ובכל זמן אחר לכבוד ט"ו בשבט ומזג האוויר החורפי, בילוי

קרא עוד »

מתגלגלים אחרת

מתגלגלים אחרת מאת: קרן חמיאל ב"עידן אופן" שבקיבוץ רבדים משכילים לייצר מגוון חוויות לקהל רחב במיוחד     נפתח בגילוי נאות: מרוב הפעמים שכבר הייתי

קרא עוד »

הסודות של יסודות

הסודות של יסודות מאת: קרן חמיאל סיור חקלאי ושלל אטרקציות במושב השיתופי-חרדי "חוכמה גדולה היא עבודת האדמה." רבי אברהם אבן עזראלכבוד חודש שבט ממשיכים באווירה

קרא עוד »
נגישות