בריכה לבטלה

מים חיים במורדות הגולן: טיול ג'יפים לשלושה מעיינות שלא תרצו כנראה לעזוב

עין מימון
עין מימון
בריכת ירדינון

אוגוסט בא, ועמו הצמא למעיינות: כבר חם למסלולים רגליים והמעיינות הנגישים הומי אדם. כאן יתרונם של בעלי הג’יפים, המסוגלים להיכנס לשטח צמודים למזגן ולהגיע עד למעיינות המפתים בעלי המים הקרים והצלולים, רחוק מצפיפות הציבור הרחב. לאלו מכוון מסלול זה אל המעיינות שבמורדות רמת הגולן.
מורדות הגולן הם אזור התפר שבין שכבות הבזלת המאפיינת את הרמה לבין שכבות המסלע הקדומות יותר, בעיקר גיר קשה ודולומיט. זהו גם האזור של הכוחות הטקטוניים שפעלו ופועלים באזור הבקע הסורי אפריקאי ,כוחות הגורמים לתזוזה מתמדת של שכבות המסלע לרעידות אדמה מחד ולהיווצרות נביעות מאידך. עניינינו הפעם הוא בנביעות – בשלוש מהן נבקר הפעם. בריכת הירדינון, עין גונן ועין מימון.
נקודת המוצא היא שמורת הבניאס. משם אנחנו ממשיכים דרומה על כביש 99, לאחר כ500- מ’ במזלג כבישים אנו ממשיכים במסעף הימני על דרך הנפט, עוד כ-300 מ’ מזלג נוסף ושוב אנחנו בוחרים את המסעף הימני – דרך כורכר, המסומנת בסימון שבילים אדום עמו נמשיך לאורך כל המסלול.
עוד 1.5 ק”מ, דרך הכורכר פונה ימינה לתל עזזיאת, משמאל תל פאחר. אנו ממשיכים ישר בדרך האדומה שהופכת לדרך ג’יפים אמתית.
לפני 50 שנה התנהלו כאן הקרבות הקשים של תל פאחר. צה”ל ניצח, האיום הוסר ודרך הפטרולים הסורית הפכה לדרך ג’יפים למטיילים חובבי מעיינות ונוף. יש לנסוע בדרך הזאת כדי להבין את עוצמת השליטה הסורית, יש לראות את בתי שאר ישוב מונחים על כף היד כדי להבין את האיום הסורי – אבל אנחנו לא בענייני מלחמה הפעם ואנו מרשים לעצמנו להתפעל מהנוף המקסים של עמק החולה המלווה אותנו לכל אורך הדרך.
מימין מצוק חד, נקודת תצפית מעולה מעל כפר סאלד. השם מטעה, זה לא כפר, זה קיבוץ – ואת שמו כותבים סאלד אך מבטאים סולד. הקיבוץ נקרא על שם הנרייטה סאלד, “אם עליית הנוער”, על שמה גם גבעת האם, השם “סָאלד” הוא על פי הכתיב שהיה מקובל בעת הקמתו, בהתאם לשפת היידיש. היום כבר איש לא כותב עברית כך אבל איש לא טורח לשנות.
אנחנו ממשיכים ישר. אם הגענו לשער חסום זו הכניסה האחורית של קיבוץ שמיר, אין צורך להתעצבן, 400 מטר חזרה ופנייה לכיוון מזרח בדרך נוחה שעוקפת את הקיבוץ.
קיבוץ שמיר נכנס לחדשות שלא בטובתו ב-13 ביוני 1974, כאשר חוליית מחבלים חדרה מלבנון לתוך הקיבוץ. לאחר שנתקלה בשני חברים, ירתה עליהם ופצעה אחד מהם, נסוגו חברי החוליה והתבצרו במכוורת של הקיבוץ. חברי הקיבוץ התארגנו להתקפה וחיסלו את המחבלים לפני הגעת כוחות צה”ל, אולם 3 נשים שעבדו במכוורת – שתי חברות הקיבוץ ומתנדבת מחו”ל – נהרגו. חבר הקיבוץ עוזי צור קיבל את צל”ש הרמטכ”ל על חלקו בחיסול המחבלים.
עוד 2 ק”מ, עץ אקליפטוס משמאל, גדר ושער מימין. מחנים את הרכב, נכנסים בשער הפתוח ואנו בבריכת ירדינון. נחל ירדינון הוא נחל איתן היורד מהגולן כל השנה, בשנות ה-50 בנו חברי קיבוץ שמיר סכר בנחל ויצרו את הבריכה המדהימה הזאת שבמקורה שימשה להשקיית שדות הקיבוץ והיוותה עילה לסכסוכים בין מדינת ישראל לסורים עד מלחמת ששת הימים. ברבות הימים ניטעו שיחי בוגנוויליה וגן קטן ע”ש שי יפת, בן המשק שנפטר בתאילנד. הוסיפו שתי מרפסות לנוחיות ויצרו פינה מקסימה הפתוחה לרשות הציבור. העריכו זאת! שימרו על ניקיון המקום! עומק המים כ-2 מטרים, הם קרים ואידיאליים לרחצה ביום קיץ חם.
סיימתם לרחוץ? אפשר לחזור לג’יפים ולהמשיך בדרך, עוד 3 ק”מ לפנינו עד לכביש הקרוב, אבל אלו קילומטרים ארוכים: סעו לאט, הדרך מג’עג’עת, הנוסעים נחבטים בתקרה, הנהג מנסה לעקוף אבן ונופל על אבן אחרת, 3 ק”מ בסך הכל ואנחנו בכביש 959 מצומת גונן לצומת האמיר.
פונים ימינה לכיוון צומת גונן, הכביש מתעקל בחדות שמאלה וימינה. בעיקול החד ימינה, משמאל לכביש ממשיך השביל הכחול לכיוון עין גונן, אלא שפס הפרדה לבן מונע את הפניה שמאלה לכן נמשיך עד לכניסה לגונן – שם נבצע פניית פרסה חזרה לדרך הג’יפים איתה נמשיך דרומה, כאשר מימין נופי עמק החולה והרי נפתלי. הנוף הקרוב צהוב ואילו עמק החולה ירוק מעוטר בבריכות מים כחולות.
כ-600 מטרים מהכביש נגיע לפיצול דרכי עפר. על מנת להמשיך ישירות לעין מימון נמשיך במסעף השמאלי עם סימון השבילים הכחול, שיוביל אותנו עד למעיין. אם בחרנו להגיע לעין גונן תחילה נפנה כאן ימינה לדרך הנמוכה יותר (שאינה מסומנת בצבע), ועם הגיענו לערוץ נחל גונן נפנה שמאלה (מזרחה) ונעלה לאורך הערוץ עד שנגיע לסכר של בריכת עין גונן. יש כאן מקבץ נביעות שמימיהן נאגרים ע”י סכר ויוצרים בריכה בעומק כ-3 מ’, ממנה גולשים המים במורד הערוץ.
הכינוי הפופולרי של המקום הוא “עין חשק” ובשם זה תמצאו אותו בחלק מהמפות ואתרי האינטרנט. ואכן מרגע שטבלנו בבריכה אין חשק להמשיך, אילו מאתנו שלא סיימו את הטיול כבר בירדינון והגיעו עד הלום יהרהרו הרהורי כפירה לגבי כדאיות ההמשך. אבל אנחנו חוזרים אל השביל הכחול וממשיכים עמו דרומה לעין מימון, השביל הכחול נוטש את הדרך הנוחה יחסית שמאלה בעלייה, כאן הדרך נעשית אתגרית יותר, מדרגות סלע ואבנים, ג’יפ בעל הילוך כוח יתקדם ללא חשש, ג’יפים רכים ונמוכים רשאים לוותר.
לאחר קילומטר אחד של דרך קופצנית מתעקלת הדרך הראשית ימינה (דרומה) ואיתה הסימון הכחול, אך אנו נפנה שמאלה וניכנס ל”גן עדן” קטן – אקליפטוסים, עצי תות ותאנה ועוד, סביב הפלג הזורם של עין מימון.
הליכה של כ-100 מ’ חלקה בדרך עפר חלקה במים תוביל אותנו לשער בגדר בקר, בו נפנה ימינה ונעלה עם המים הזורמים. פעם היה פה שביל מסודר שחלקו נסחף עם השנים, לכן הדרך מטפסת בצד המים ובתוך המים, אבל באוגוסט הליכה במים כנגד הזרם היא הנאה צרופה ולכן נמשיך עד שנגיע לבריכה של עין מימון, לידה שלט המציין שהבריכה הוקמה לזכרו של החייל צחי קרייפס ז”ל, שנפל במלחמת לבנון השנייה.
בקרבת הבריכה שולחן קק”ל ואקליפטוסים המספקים צל רב. כאן ניתן לרבוץ עם רגליים במים עד קץ הדורות, או קץ האוכל – ולנוח בטרם נשוב חזרה לרכב הממתין.

שבתאי שירן – מורה דרך בטעם יהודי 0523246827 , חפשו בגוגל “מורשת הגליל”

אולי יעניין אתכם:

היופי של אתונה

היופי של אתונה מאת: הרב יחיאל וסרמן “החיים מתנהלים על מי מנוחות”, אומר חבר הקהילה בבירה היוונית ומוסיף – “יש לנו חיי קהילה יפים” בית

קרא עוד »

יאסו, קהילה

יאסו, קהילה מאת: הרב יחיאל וסרמן קהילת יהודי סלוניקי חוגגת עבר מפואר – לצד אתגרי התקופות סלוניקי היא העיר הגדולה בצפון יוון ועיר נמל חשובה.

קרא עוד »

פדובה: מהרמח”ל ועד היום

פדובה: מהרמח”ל ועד היום מאת: מאת: הרב יחיאל וסרמן עם 80% נישואי תערובת, קשה להיות אופטימי בנוגע להמשך קיומה של הקהילה היהודית בעיר האיטלקית בעיר

קרא עוד »
נגישות