המצב משתפירא

דמויות חדשות וישנות בסיור תל אביבי בשכונת שפירא המתחדשת

ברוכים הבאים לאחת השכונות הוותיקות בתל אביב: שכונת שפירא בדרומה של העיר, שהוקמה ביוזמתו של מאיר ג’צל שפירא, סוחר קרקעות יהודי מדטרויט. השכונה נמצאת מדרום לתחנה המרכזית החדשה, מאופיינת בבתים נמוכים ובמרקם סוציו-אוקונומי בינוני. שפירא רכש בשנת 1924 חלקה בפרדסי אבו כביר בין יפו לתל אביב, ותכנן לקרוא לשכונה בשמה של בתו – נעמי-מרים שפירא. השכונה גבלה בישובים ערביים דוגמת אבו כביר, “סכאנת חמאד”, בפרדסים סביב ודרומית לשכונה בבית הקברות המוסלמי “שייח’ מוראד”. מול בית הקברות נמצא “בית יצקר”, בו התגורר הסופר חיים ברנר.
שפירא רכש קרקעות ומגרשים והחל לעשות עסקים. בארץ הוא פגש את סוניה מוזלוביץ שהגיעה מריגה, והייתה צעירה ממנו ב-23 שנה. נולדו לזוג שלושה ילדים: נעמי, אייבי ונתן. הוא לא דאג לפתח את השכונה ולהקים מבני צבור וגינות ציבוריות בשכונה, למעט הקמת בית כנסת “אוהל שרה” המנציח את שם אמו ברחוב מסילת ישרים 82. השכונה יושבה בעולים חדשים, החל בפליטי יפו שגורשו לאחר מאורעות 1921, המשך בעולי בוכרה שנוכחותם ניכרת בשכונה, יהודים מסלוניקי שביוון ועולים מאפגניסטן.
שכונת שפירא הייתה תחת שיפוטה של יפו עד 1948, עיריית תל אביב לא סיפקה שירותים לאנשי השכונה למרות מחאות והפגנות ומאבקים רבים ללא כל הצלחה. הקמת התחנה המרכזית החדשה בשכונת נווה שאנן השפיעה קשות על השכונה בשל מעברם של פליטים ומהגרי עבודה רבים להתגורר בשכונה ובשכונות הדרומיות סביב.
אט-אט זורמים תושבים חדשים לשכונה, בעלי מקצועות חופשיים ואנשי תקשורת המחפשים לעצמם מגורים בבתים צנועים וברחובות שקטים. בשקט-בשקט מתנהלות עסקאות רבות של משקיעים לטובת תשואה מהשכרה המשקפת את עליית המחירים המהירה בשכונה. על כך מעיד איש נדל”ן מר אלון ישראלוב, ותיק איש השכונה שנולד בה ומכיר היטב את עברה ומצבה היום.
בשכונה פועלות עמותות שונות לפיתוח קהילתי הפעילים בתחומי חינוך, הקיימות והגינות הקהילתיות, “בית המדרש של בינה”,”עמותת הפרדס”,”גרעין רעות” של בנות השרות הלאומי “וגרעין שקמים” המפעילים פרויקטים חינוכיים בשכונה.
תחנתנו הראשונה בסיורנו זה הוא הפארק לאורך רחוב לוינסקי בו שכן בית הספר המיתולוגי “ביאליק”, שידע ימים יפים וטובים אך נהרס לפני עשור בשל בעיות בטיחות – ותלמידיו הועברו ללמוד בבית הספר “קמפוס ביאליק רוגוזין”, המשלב תלמידים ממגוון של למעלה מ-50 מדינות. נחלוף על פני התחנה המרכזית החדשה הרועשת והגועשת ונשים פעמינו לרחוב מסלנט עם חציית רחוב סלמה.
מרחוב מסלנט פנינו לסמטת ראב”ד (רחוב פוזיילוב), ל”בית הכנסת אוהל יוסף פוזיילוב” הנדיר ביופיו של העדה הבוכרית שנבנה בשנת תש”ה. באולם הראשי של בית הכנסת נגלית ברוב פאר תקרת תכלת מרהיבה, ארון קודש עשוי מעץ אורן מעוטר בפיתוחים ורהיטים מעוררי השראה. ציבור המתפללים הקבועים התמעט, אבל בכל זאת מתקיים מנין בכל יום בשבתות וחגים ואף תפילות מיוחדות בימי הסליחות ברוב פאר והדר, כיאה לשורשי השכונה.
משם שוב לרחוב מסלנט, “הבית האדום” – בית מידות גדול שניצב ברחוב. בית מגורים מפואר זה הוקם על ידי השייח’ מוראד ועמד במרכזו של פרדס. כיום הבית משמש מרכז לאמנויות. מספרי הספורים שבשכונה מגלים: “בעבר כאשר עלינו על הגג במדרגות חסרי המעקה, נגלה לעיננו מראה מרהיב בצד מערב – רצועה כחולה של הים התיכון, וממזרח שפלת לוד והרי ירושלים”.
ישראלוב בן השכונה, מצאצאי בוכרה, מספר על האווירה החמה של התושבים הוותיקים בני העדה ועל בניית בית כנסת על שם אביו ברוב פאר והדר.
תחנתנו הבאה: בית הכנסת הסלוניקאי “הקומוניסטי” שברחוב מקור חיים ,7 שהוקם ע”י העולים בשנת תרצ”ז. שער ירוק, חלונות ויטרז’ וסמל מגן דוד מתנוסס מאחד החלונות, ובגג מתנופף דגל כחול-לבן. בכינוי זכה משום שלא נגבו בו כספים ולא חולקו משכורות לבעלי התפקידים. בית הכנסת מנוהל על ידי אלי כהן, יליד השכונה, ומשה שוחמי במעיד כי “כיום יש בו רק מניין יהודים יוצאי סלוניקי, היתר מעדות אחרות”.
בגינת “דה מודינה” בסמוך לרחוב בעל העקידה, המטופחת עם מדשאות ומתקני משחקים הפזורים לרווחת התושבים, מתכנסים אנשי השכונה לפעילות תרבותית וקהילתית. מצפון מצטנע לו בית הספר הממלכתי דתי “שורשים” בניהולו של אריאל בשן, חבר הגרעין הדתי הפעיל בשכונה אותו פגשתי באקראי, שסיפר על עבודת הקודש הנעשית בבית הספר והשכונה בפעילויות חברתיות.
בית הקברות המוסלמי הנמצא בדרום השכונה נקרא על שמו של “השייח’ מוראד”. קברו בולט בשטח ובעל שתי כיפות. בהסתמך על כתובת ערבית שנמצאה בבית הקברות, משערים שהיא מהמאה ה-14, מתקופת הממלוכים בארץ. בשנת ,1921 במאורעות תרפ”א, נרצחו במקום הסופר יוסף חיים ברנר וחבריו.
אתנחתא קלה לסיום בבית הקפה שפירא שברחוב רלב”ג, שנוסד לפני כשנתיים צנוע ונחבא אל הכלים: לפנות ערב הוא הומה במבקרים צעירים ובוגרים שניהלו שיחה על כוס קפה מהביל או בירה קרה מרעננת. בית הקפה הוא פרי יוזמתם של יהונתן ברגמן וחנן אננדו מרס: מבנה בית הקפה נראה כבית פרטי קטן צנוע ופשוט. המבנה היה נטוש וקודם לכך השתכנה בו המכולת המיתולוגית של “ברטה”. השניים שיפצו את המקום ויצרו אזורי ישיבה אטרקטיביים במיוחד, הכוללים ערוגות צמחים בסמוך. התפריט מתייחס למיקום הגיאוגרפי של השכונה ומציע כריכים המתבססים על לחם בוכרי מקורי הנאפה בשכונת שפירא. לשניים יש תוכניות נוספות לשוות למקום מעין מרכז מידע על הנעשה בשכונה, שיחבר את התושבים לבית הקפה ולשכונה.

יואב יאיר מורה דרך מוסמך
yoavyair@walla.com, 0532503512

אולי יעניין אתכם:

בעין הלבנה

בעין הלבנה הדריך וכתב: יצחק אריאל | יזם והפיק: עמית אררט | צילומים: דר’ זאב רוטקוף קריאות שמחה וצהלה וקפיצות למים הקרים בשעה 23:00 בלילה

קרא עוד »
נגישות