בלק: גבולות גזרה

"הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" - האם זו ברכה או קללה?

בלק בן ציפור מלך מואב משקיע מאמצים אדירים בשכנוע בלעם בן בעור, הידוע בכוחותיו המאגיים, כדי לקלל את בני ישראל על מנת שיוכל לנצחם במלחמה ולהשמידם. בלעם למרות מאמציו מנסה לקלל את בני ישראל- אך הקב”ה שם דברי ברכה בפיו, בא לקלל ונמצא מברך.
עם מה נשארו בני ישראל לאחר המפגש עם בלעם, עם ברכה או קללה? התלמוד בבלי (במסכת סנהדרין דף קה עמוד ב) מביא את אמירתו של רבי אבא בר כהנא “כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות – שנאמר (דברים כ”ג) ויהפך ה’ אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה’ אלהיך, קללה, ולא קללות”.
על פניו בלעם הצליח במשימתו לפי רבי אבא, והברכה היחידה שנשארה לנו היא “מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל”. אך הדבר הרדיקאלי שיוצא לנו מתפיסתו של רבי אבא זאת ההבחנה שאמירות שלמות שבני ישראל התהדרו בהם במשך הדורות הם בעצם קללה ולא ברכה.
הרב יונתן זקס בספריו נוגע באבחנה זו לגבי תחושת הבידוד של עם ישראל. “הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב”, התפיסה הרווחת ביהדות היא שעם ישראל הוא סגור ומסוגר ובידוע הלכה “עשיו שונא ליעקב”. אין על מה לדבר עם אומות העולם, מכיון שממילא היסטורית ובצורה פנימית עם ישראל אמור להשאר לבד ומבודד. אחד מהמנהיגים הפוליטיים של ישראל אף טבע את המושג או”ם שמום, שדפירושו שאל לנו להתחשב יתר על המידה בהחלטות האומות המאוחדות. כוחנו בבדידותינו. הרגשת ההתבודדות הזו כגזרה שמרה על שפיות העם כנגד גילויי האיבה שאפפו אותו בהסטוריה. התפיסה היא ש”הן עם לבדד ישכון” אף מהווה ברכה לעם ישראל שעל ידי כך ישמור על זהותו.
אך לפי שיטת רבי אבא לכאורה אין זאת ברכה כלל וכלל, אלא קללה עתיקת יומין שעם ישראל מתמודד איתה, וכשאר קללות הוא אמור להתגבר עליה ולבטל אותה.
קללת אדם הראשון “בזעת אפיך תאכל לחם” וקללת חוה “בעצב תלדי בנים” הן קללות, ואין אנחנו מאמצים את אותן קללות לליבנו מבחינה אידיאולוגית. האדם העובד מנסה כל חייו להתמודד עם יגיע כפיו ואישה מנסה בכל כוחה להקל על סבל לידת הילדים. כך גם קללת “הן עם לבדד ישכון” זוהי קללה שעלינו לנסות ולהשתחרר ממנה.
האפשרות להשתחרר ממנה היא ביצירת שותפויות עם עמים ותרבויות שמקילים על תחושת הבדידות הזו. אין לאמץ את תחושת הבדידות אלא לנסות להשתחרר ממנה בדרכים שונות. עלינו למצוא עמים שונים תרבויות שונות וקשרים פוליטיים שיעזרו לנו להסיר את הקללה הזאת מעלינו. עלינו לבא בדיאלוג עם הגויים ולהתחשב בדעתם מבלי לפגוע בזהותינו הפנימית.
וכיום למרות האנטישמיות החדשה המסוות בצורה של אנטי-ישראליות, ישנם הרבה ארגונים שהם אוהדי ישראל שאיתם יש לבא במגע. ישנם עמים שהאנטישמיות לא הגיע אליהם ועלינו לחזק ולטפח את הקשרים עימם. לעם ישראל, מלבד הצד הטכנולוגי ותעשיות עתירי ידע העומדים לרשותו, ישנו גם הון אנושי ואוצר ידע מוסרי וערכי עתיק היומין שיכול להוות דרך ומשען למאות סוגיות עולמיות שרובצות לפתחינו. יש להשמיע את קול היהדות בעולם וליצור קשרים מבורכים עם אלה שחפצים בכך, תוך כדי היפרדות מוחלטת מאלה שחפצים ברעתינו. יצירת שותפויות אלו יעזרו לנו להיפרד מקללת הנצח של “עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב” -הגיע הזמן לחשוב יחד כיצד לשכון ביחד, כיצד להתחשב ועל ידי כך גם להיות נחשבים.

אולי יעניין אתכם:

מחזירים עטרת ליושנה

נחל השודדים, מלכה צלבנית ושמן הזית המשובח של ראש הממשלה לשעבר: טיול היסטורי עתיר הפתעות מעפרה לעטרת כתבה מרכזית גיליון 166 – קום והתהלך בארץ

קרא עוד »

אל ארצי.

עין תות, שבע אחיות וצינור חצוב בסלע – סיור תנ”כי מהישוב בית אל למעלה מכמש, ושאלת מיליון הדולר: איפה היא בית אל המקראית? קום והתהלך

קרא עוד »

בעין הלבנה

בעין הלבנה הדריך וכתב: יצחק אריאל | יזם והפיק: עמית אררט | צילומים: דר’ זאב רוטקוף קריאות שמחה וצהלה וקפיצות למים הקרים בשעה 23:00 בלילה

קרא עוד »
נגישות