מחשבות על אלול וכשרות

כאשר סוגיות ברומה של הלכה מתנגשות, לכאורה, בהלכות כיבוד הורים

הפעם נעסוק בנושא שונה מן הנושאים בהם אנו עוסקים בדרך כלל. בדרך כלל אנחנו עוסקים בכשרות המאכלים עצמם; הפעם, לקראת ימי הדין והרחמים, אני מבקש לעסוק לא באוכל, אלא באוכלים. אחד מסוגי השאלות השכיחות אליהן אני נדרש הן שאלות שכיחות הנוגעות לשמירת כשרות של בנים ובנות בעלי תשובה בבית ההורים שאינו תמיד כשר ולפעמים אינו כשר כלל. שאלות הנוגעות להלכות כשרות, אך גם להלכות כיבוד הורים. מתי יכולים לאכול בבית ההורים שאינו כשר? האם ניתן להאמין להורה שאינו שומר מצוות כאשר אומר לבן על מאכל מסוים שהוא כשר? מספר השאלות הוא כמספר המצבים האפשריים במציאות, והתשובות – משתנות ממשפחה למשפחה בהתאם לתנאים וליחסים בין הילדים להורים. נשתדל לתת כמה כללים עקרוניים: הכלל הראשון שאמנם ברור, אך יש להדגישו, וכך שמעתי פעמים רבות הן מהגרש”ז אוירבעך זצ”ל, ממו”ר הגר”א ליכטנשטיין זצ”ל והגר”י עמיטל זצ”ל: כיבוד אב ואב הוא מצווה מדאורייתא! הסיכוי להיכשל באיסורי דאורייתא בכשרות אינו גדול משום שרוב הלכות כשרות המצויות בנויות על חומרות וסייגים מדרבנן ומדברי ראשונים ואחרונים ומדאורייתא תמיד נוכל למצוא סניפים להקל כמו ביטול ברוב או ‘נותן טעם לפגם’. נכון שכיבוד אב ואם אינו חל כאשר אב מצווה את בנו לעבור על דברי תורה (ספרא, קדושים), אולם הלכה היא שבן חייב בכבוד אביו שאינו שומר מצוות (רמב”ם, ממרים פ”ה, יב; שו”ע יו”ד, רמ, ח) וכך הורו לי פעם אחר פעם כאשר התייעצתי עמם: יש להחמיר בהלכות כיבוד אב ואם.
אחת השאלות הבסיסיות נוגעות לגדרי הנאמנות של ההורים שאינם שומרי כשרות: האם כאשר הורה אומר לבנו שמאכל מסוים הוא כשר ניתן להאמין לו? חלק גדול מהאחרונים מבחינים בין שתי הלכות: “עדות” ו “נאמנות”. אנשים שאינם שומרי מצוות פסולי עדות, אולם עקרונית כיוון שהם אינם ‘שקרנים’ הם נאמנים לומר על מאכל מסוים שכשר כיוון שאינם חשודים שיקלקלו לבנם בכוונה. כך פסק ר’ משה פיינשטיין (אג”מ יו”ד א, נד).
שאלה נוספת נוגעת למצבים לא נעימים שנוגעים ממש לכבודם של ההורים: למשל כאשר נערך אירוע משפחתי במקום לא כשר וההורים עומדים על כך שהבן או הבת ישתתפו באירוע, אחרת ייגרם סכסוך משפחתי. מצד שני ישנה בעיה אמתית של מראית עין. הרב פנחס שיינברג זצ”ל, ראש ישיבת תורה אור, פרסם בתשנ”ח תשובה בנושא. בתשובה חילק בין מקום שעקרונית הוא כשר אך אין שם השגחה, ששם ייתכן להקל, לבין מקום המגיש מאכלות אסורות (בשר וחלב ומאכלי טריפה) – וכאן סירב להתיר וכתב שיש כאן צד של חילול ה’ ולזות שפתיים. בהמשך דבריו כתב: “וגם מהראוי בזה לשוחח עם ההורים בנחת רוח ויסביר להם שאדרבא שאם יעשו המסיבה הנ”ל במקום כשר בוודאי השמחה תהיה גדולה יותר אצלו ואצלהם…”.
הנושא האחרון נוגע למקרה שכיח נוסף: לא פעם בנים ובנות, גם מבתים דתיים, כשיוצאים ללמוד בישיבות ומדרשות הם מתחזקים בשמירת המצוות שלהם ובחומרות והקפדות, כאלה שבמשפחתם, הגם שהיא שומרת מצוות לא נוהגים אותן. נקודה זו אף היא יוצרת מתח בין הילד להורים ולא פעם בתור רב בקהילות השונות הייתי צריך לעמול רבות על מנת להשכין שלום. אני מבקש לנצל את הבמה הצנועה הזו ולפנות אל ראשי הישיבות והמדרשות: אמרו לבנים ולבנות: שמרו את מנהגי הבית והקהילה שלכם וכאשר ישנה שאלה – תנו לרב הקהילה שמכיר את המשפחה לפסוק ולהכריע.

הכותב הוא מומחה לכשרות תעשייתית וחומרי גלם וראש ועד הכשרות הדתי לאומי – השגחה פרטית. בכל שאלה ניתן לפנות: rabbiod@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

מחזירים עטרת ליושנה

נחל השודדים, מלכה צלבנית ושמן הזית המשובח של ראש הממשלה לשעבר: טיול היסטורי עתיר הפתעות מעפרה לעטרת כתבה מרכזית גיליון 166 – קום והתהלך בארץ

קרא עוד »

אל ארצי.

עין תות, שבע אחיות וצינור חצוב בסלע – סיור תנ”כי מהישוב בית אל למעלה מכמש, ושאלת מיליון הדולר: איפה היא בית אל המקראית? קום והתהלך

קרא עוד »

בעין הלבנה

בעין הלבנה הדריך וכתב: יצחק אריאל | יזם והפיק: עמית אררט | צילומים: דר’ זאב רוטקוף קריאות שמחה וצהלה וקפיצות למים הקרים בשעה 23:00 בלילה

קרא עוד »
נגישות