השלאק – כשר או לא?

תוהים לעצמכם מה זה שלאק? טוב ששאלתם. הנה כל התשובות

על רבי מאיר אומרת הגמרא: “רימון מצא – תוכו אכל, קליפתו זרק”, אולם כאשר מדברים על כשרות מסתבר שהקליפה לא פחות חשובה. לא פעם נתקלות עינינו בפירות (במיוחד תפוחים) מבריקים ומושכים את העין. כאן, מסתבר, נמצאת הסכנה. חומר ההברקה – shellac, המסומן בתור E904 , מהווה סוגיה כשרותית מרתקת.
על העצים בהודו, בורמה ותאילנד מצויים חרקים מסוג laccifer lacca. נקבות החרקים מייצרות משרף העצים חומר הנקרא sticklac ואליו הן מוסיפות כ-6-8% נוזל שומני מגופן. החומר המופרש משמש הן כהגנה מאויבים ועוזר להן להיצמד אל העץ.
חשוב להדגיש: sticklac איננו שווה במעמדו לדבש (עליו דנו בעבר)! אם נרצה, נוכל לדמות אותו ליחס בין החלב לגבינה. כשם שהחלב הוא חומר הגלם של הגבינה – כך השרף הוא חומר גלם ל-sticklac . כשם שהאנזים הופך את החלב לגבינה, כך נוזלי הגוף של החרקים הופכים את השרף ל sticklac .
כאמור, היות החומר בעל תכונות פלסטיות מקנה לו תכונות של ברק וגם הגנה על מה שתחתיו ולכן אפשר לנצל אותו לשיפור מראה של פירות, סוכריות וממתקים אחרים. כיצד מופק התוצר הסופי? לאחר איסוף ה-sticklac הגולמי מתיכים אותו בטמפ’ של 80-120 מעלות צלזיוס. יש לציין כי בנוזל מעורבבים גם שאריות של חרקים. לחומר הגלם מוסיפים אלכוהול פשוט בצורת אתנול ולאחר מכן החומר מיובש ונמכר ללקוח בצורת פתיתים וגבישים הנוחים לעבודה.
שאלת הכשרות אודות החומר שמוצאו משרצים טמאים ברורה מאליה. דיון בכשרות השלאק אנו מוצאים אצל הרב משה פיינשטיין (אג”מ ב, כד) שביקש להתירו וכתב: “הנה בדבר השלעק שבא מתולעים היונקים משרף אילן ידוע ואינו מתמצא מגופו… וגם שמעתי ממי שיש לו ידיעה גדולה בבע”ח… שהשלעק הזה לא נתעכל באכילה, כמו שבולע אבן”.
לאור דברינו לעיל מסתבר כי האג”מ לא הכיר את המציאות, ואכן שנים מאוחר יותר הסכים בנו ר’ דוד פיינשטיין כי אכן אביו הוטעה. האדם שהרב פיינשטיין נועץ עמו לא הסביר לו שנוזלי הגוף של החרקים הם אלו שמגבשים את שרף העץ למה שנקרא בכימיה פולימר ארוך. נמצא כי השלאק מהווה למעשה ‘דבר המעמיד’ שאינו בטל, במיוחד היות שמדובר בכמות של 6%.
כאמור, השלאק הוא חומר חדש הנוצר בגופו של החרק ובכך שונה מן הדבש בניגוד לדעתו של האג”מ. גלגולה של שאלה זו מזכיר את דברי הרמב”ם בהלכות קדוש החודש (פרק יז, כד): “כל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתותו בראיות שאין בהן דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע”. אשר על כן, כיוון שכל הווייתו של השלאק נוצרת ע”י נוזלי הגוף של החרקים הרי שיש לדון בו מה שנאמר בשו”ע (יו”ד, פא) שכל היוצא מן הטמא – טמא, וכפי שהסביר הרמב”ם (מאכ”א פ”ג) “הואיל ודבר האסור הוא שהעמיד (=יצר), הרי הכל אסור”. האחרונים הסבירו (ש”ך, גיליון מהרש”א) שכיוון שבלעדי המעמיד הדבר אינו יכול להתקיים הרי שאנו רואים כאילו האיסור תמיד קיים ולעולם אינו מתבטל.
השאלק E904 מהווה כאמור חומר גלם מקובל (אך לא שכיח) בתעשיית המזון. הוא מצוי לא פעם בממתקים וסוכריות ומידי פעם הוא מצוי על פירות – בעיקר תפוחים. השלאק אסור באכילה ולכן במקום בו יש חשש לקיומו של חומר זה על הקליפות יש לקלף את הפרי ולאוכלו בלי הקליפה.

הכותב מומחה לכשרות תעשייתית וחומרי גלם בארץ ובעולם ומשמש כראש ועד הכשרות – ‘השגחה פרטית’. בכל שאלה ניתן לפנות: rabbiod@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

שתולות מתחת לאף

שתולות מתחת לאף מאת: קרן חמיאל גיחה לכמה משתלות מומלצות למבקרים, בשבוע של ט”ו בשבט ובכל זמן אחר לכבוד ט”ו בשבט ומזג האוויר החורפי, בילוי

קרא עוד »

אלף שמשות זוהרות

אלף שמשות זוהרות מאת: חרות לוביץ’, בי”ס שדה עפרה אי אפשר לצלוח סתיו ישראלי בלי לבקר את הפרחים המבשרים טוב בצהוב. טיול חלמוניות לנחל שילה,

קרא עוד »
נגישות