שילת השאלות

מדוע נקרא המושב שילת כך, ואיזה סיפור גבורה קדם להקמתו? סיור במלאות 70 שנה לקרב שילתא-חרבת כוריכור

“היו זמנים, אז במשלט ישבנו,
היו זמנים, לחמנו ואהבנו,
עכשיו דבר אין להכיר –
על המשלט יושבת עיר,
אולי בזכות אותם זמנים…”
את השיר הזה כתב חיים חפר בעיצומה של מלחמת העצמאות, בימים שבהם לחזור הביתה היה חלום רחוק ומיוזע, והשלום היה רחוק כמרחק לטרון מאום רשרש, אך עם תום המלחמה החלו לצוץ ישובים וערים בשדות הקרב התש”חיים, ואחד מהם, שבו נבקר השבוע, הוא המושב שילת שנוסד על חורבות שילתא בשנות ה-70.
איך מגיעים?
נוסעים למושב שילת לרחוב המ”ה – שקרוי על שם 45 הנופלים בקרב, ונוסעים בו עד מגרש החניה שבקצהו. ממגרש החניה נלך לתצפית הצופה מזרחה לכיוון מורדות הרי בנימין ולגלעד.

חשבון המלחמות
בשלושים בנובמבר 1947, למחרת השמחה הגדולה על החלטת החלוקה באו”ם, פרצה מלחמת העצמאות. קרבות קשים התחוללו בכל אזורי הארץ וישובים רבים היו תחת מצור ערבי. כל נסיעה בכביש הייתה סכנה, ובמשך קרוב לשנתיים היה כל העם צבא וכל הארץ חזית.
עם זאת, עד הקמת מדינת ישראל בה’ באייר תש”ח היה האויב העיקרי כנופיות של ערבים מקומיים שכוחם היה במספרם הרב, בפריסתם בכפרים שעל צירי הדרכים ובהיכרותם עם הסביבה, אך הם סבלו מפירוד ומחוסר ארגון צבאי.
בניגוד לכך, עם הקמת מדינת ישראל ויציאת המנדט הבריטי מהארץ, נכנסו לארץ ישראל צבאות מדינות ערב: סוריה, לבנון, עירק, ירדן ומצרים, ואיתם מתנדבים ממדינות נוספות. צבאות אלו היו מאורגנים ומצוידים בניגוד לצה”ל הטרי שקם זה עתה.
צה”ל אכן התקשה להתמודד עם המצב החדש. ירושלים העתיקה נפלה בידי הלגיון הירדני, כישלונות גדולים במערכות על לטרון, אשדוד וג’נין, ונפילת ישובים בידי המצרים והסורים מביאים את המצב בארץ לשפל המדרגה: המצרים והירדנים נמצאים בפאתי גוש דן משני עבריו, הירדנים יושבים על הדרך לירושלים, וסוריה ולבנון מאיימים על מעוזי ההתיישבות העובדת בצפון, ואם לא די בזה, הספינה “אלטלנה” מגיעה לחופי הארץ וסביבה מלחמת אחים בזעיר-אנפין. במצב איום זה נכנסת לתוקפה ההפוגה הראשונה של מלחמת העצמאות.

קרבות עשרת הימים
כאמור, עם תחילת ההפוגה הראשונה הייתה ירושלים עדיין מנותקת מהשפלה והאספקה אליה עברה בדרך בורמה, שהגישה אליה הייתה בדרך עוקפת, שעברה באזור חולדה. אספקת מים שוטפת לעיר אף היא לא הוסדרה בשלב זה, בייחוד לאור העובדה שהשליטה על מקורות המים בראש העין עדיין לא הושגה. בנוסף, המשאבות בלטרון, שהזרימו את המים מראש העין לירושלים, היו תחת שליטת הלגיון. במרכז הארץ חנו כוחות הלגיון בלוד ורמלה, ומערבה משם עד יהודיה (יהוד של ימינו), ואיימו על אזור תל אביב.
עם חידוש הקרבות, פותח צה”ל בסדרת מבצעים וקרבות בכל החזיתות: אחד מהם הוא מבצע דני, שנקרא על שמו של דני מס, מפקד מחלקת הל”ה שנפלה בדרכה לגוש עציון בתחילת מלחמת העצמאות.
שמו הנוסף של המבצע היה מבצע לרל”ר, שהגדיר את מטרותיו: כיבוש לוד, רמלה, לטרון ורמאללה מידי הלגיון הירדני. ערים שכיבושן ירחיק את הלגיון מפאתי גוש דן, יאפשר שליטה בצמתי התנועה המרכזיים ובשדה התעופה בלוד, וישחרר את ירושלים מטבעת החנק בה היא נמצאת.
לקראת מבצע זה, שהיה הגדול ביותר של צה”ל עד אז, רוכזו כארבע חטיבות, ובהן גדוד טנקים- הפעם הראשונה במלחמת העצמאות שבה הופעל גדוד משוריין.
תוך ארבעה ימים השיג צה”ל הצלחות כבירות: שדה התעופה בלוד נכבש ואיתו הערים לוד ורמלה ורבים רבים מכפרי הסביבה. מקורות הירקון בראש העין נכבשו מידי הצבא העירקי (מה שהבטיח שליטה על מקורות המים של ירושלים), מושב בן שמן שוחרר מהמצור הירדני, וציוד רב נפל שלל בידי צה”ל ובו כלי רכב ודלק, נשק ותחמושת.
השלב הראשון במבצע – כיבוש מרחב רמלה לוד – תם. נותרו ימים ספורים עד לכניסתה של ההפוגה השנייה ועל כן הוחלט לוותר על רמאללה ולהתמקד בכיבוש לטרון (נזכיר כי לפני מבצע דני ניסו כוחות צה”ל לכבוש את לטרון שלוש פעמים במבצעי בן-נון ויורם, אך לא הצליחו ולטרון נשארה משלט ירדני חזק שהיווה “פקק” בדרך לירושלים).

על קו הרכס
הניסון הראשון לכיבוש לטרון נכשל, ולקראת הניסיון השני נשלחו כוחות לכבוש את המשלטים השולטים על כביש רמאללה-לטרון, ובהם הכפר שילטא ורכס כוריכור, כדי למנוע הגעת תגבורת ירדנית למקום.
כיבוש שילטא וחלק מרכס כוריכור בוצעו לפי התכנית, ונתפסו עמדות מעל לכביש, אך כוח ירדני גדול נותר בחורבה שבמרומי הרכס. הירדנים פתחו בהתקפה ומהר מאוד הדרדר המצב- הפצועים התרבו והקשר ניתק. הלחימה הפכה לנסיגה והנסיגה למנוסה. גופות הלוחמים הובאו לקבורה על ידי הרב גורן יותר משנה אחרי הקרב, אחרי חתימת ההסכמים עם ירדן.
לטרון נותרה מובלעת ירדנית כמו עצם בגרון המדינה היהודית. הכפר שיתלא הפך לאזור ספר ושדות מוקשים, אך כמעט שלושים שנה אחר כך, אחרי מלחמת ששת הימים, החלו לקום על קו הגבול יישובים פורחים ואפילו עיר חדשה – מודיעין, שנושקת לקו הגבול הישן.
איך כתב חיים גורי בקשר לסיפור קצת אחר שכבר הוזכר כאן קודם? “אז נפרח, עת תידום בהרים זעקת יריה אחרונה”.

מוזמנים ליצור קשר: 02-9975516
בית ספר שדה עפרה, החברה להגנת הטבע
לתגובות: herutluvich@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

שא נא עיניך

שא נא עיניך מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל גבעת ארטיס שבבית אל ממוקמת במקום שהוגדר בתנ”ך “שער השמיים” – אך היא בהחלט מציעה תצפית נפלאה

קרא עוד »

מדבר, לא מה שחשבתם

מדבר, לא מה שחשבתם מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל מחולות צבעוניים לגבי מים רוחשים בגבי ימין ועין ירקעם קְצָת דָּרוֹמָה לִבְאֵר-שֶׁבַערוּחַ בַּמִּדְבָּר נוֹשֶׁבֶת,שְׁבִיל לָעֲרָבָה יָרַד.

קרא עוד »
נגישות