בעקבות החומה

מחפירות החומה הנסתרת ועד המערה הסודית שעוד לא הכרתם. ירושלים של מעלה פוגשת את ירושלים של מטה

יותר מ-70 דורות עברו מאז נחרב בית מקדשנו והזמן, כדרכו, בונה חומות המערפלות להן את הזיכרון ומטשטשות את פרטיו. אך עדיין לאחר זמן כה רב, בקיעים בחומות הזמן מאפשרים לנו להושיט יד ולנגוע לרגע קל בתפארתו של הבית השני, רגע לפני החורבן, ולהתחבר ישירות אל לב מורשתנו.
אל הסיור הלימודי בעקבותיה של החומה השלישית של ירושלים, זו אשר הובקעה על ידי הצר הרומי לאחר מצור רב שנים ואשר זמן קצר לאחר הבקעתה פרצו אויבינו את שתי החומות הנותרות והחריבו את מקדשנו, אנו יוצאים מכיכר ספרא בה אנו מתכנסים ימים ספורים לפני תשעה באב – מאות עמיתים חילונים, כיפות סרוגות וחרדים המתאחדים סביב הצורך לחקור וללמוד את ההיסטוריה והמורשת של עמנו.
את הסיור פותח עמיתנו הדוקטורנט ומורה הדרך יוסף שפייזר מהמחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה על שם מרטין (זוס) באוניברסיטת בר-אילן, בסקירה כללית על הידוע לנו על תוואי החומה השלישית של העיר בימי בית שני כפי שהיא משתקפת ממקורות קדומים ומן המחקר הארכיאולוגי.
יוסף מפנה את תשומת לבנו למפות שהודפסו לרגל הסיור וחולקו על ידי מתנדבות מהמחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, וכיוון שרק 300 מאלו הודפסו הוא מייעץ להמוני העמיתים לעקוב אחר הסבריו בזוגות…
לפתיחה, ציטוט של יוסף בן מתיתיהו (יוספוס פלביוס), המתאר את התוואי בו עברה החומה, ואת המחלוקות בקשר לזיהויים של האתרים אותם מתאר פלביוס, בהם קברי המלכים אשר ישמשו אתר מרכזי בסיורנו. יוסף ממשיך ומצטט מספר ‘מלחמת היהודים ברומאים’ אשר לפלביוס כי עקב ביקוש רב לדיור בשלהי בית שני הורחבה ירושלים לכיוון צפון, לשכונה שנקראה בית זית (בית זיתא) ושכנה מצפון למתחם הר הבית.
יוסף מתאר את האסטרטגיה עליה נבנתה הגנת העיר בימי קדם, הסתמכות על גאיות עמוקים המקיפים את העיר משלוש צדיה ואילו מצפון בה נגישה העיר יחסית הסתמכות על שלוש חומות מבוצרות במגדלי שמירה. הגדולה והמבוצרת בהן היא החומה השלישית, אשר בנייתה החלה בידי אגריפס בשנת 41 לספירתם לצורך הקפת השכונה החדשה שקמה מצפון לעיר, והושלמה בחופזה בימי המרד הגדול (שפרץ בשנת 66) על מנת לקדם את פני הרעה מצפון.

הלכה הקרמיקה
משם לכנסיה הרוסית, בואכה רחוב הלני המלכה בו אנו חוברים אל דר’ הלל גבע, החולק עמנו מעט מצפונות המחקר העצום אודות בית שני. גבע דן בטופוגרפיה של צפון בירתנו ומעלה כי בשיא השגשוג של בית שני, ירושלים הכפילה ויותר את שטחה לכיוון צפון תוך מאמץ עצום שהושקע בביצורה. גבע אסף ממצאים מעשרות חפירות שנעשו באזור זה, רבות מהן עדיין לא פורסמו לציבור הרחב, וסינן את המתאימות לתקופה הנדרשת על ידי תיארוך קרמי. מחקירתו עולה כי באזור צפון העיר נמצאו מעט מאוד שרידי מבנים ובעיקר שרידי טרסות חקלאיות, ושם כנראה החלה ההתיישבות בקרבה לאדמות הפוריות יותר.
הלל ממשיך וסוקר את התפשטות ההתיישבות צפונה מהעיר העתיקה החל מזמן החשמונאים ועד לשלהי בית שני ומציין כי באגן מצפון לשער שכם נמצאה קרמיקה מהמאה הראשונה, המחזקת את תיאורו של פלביוס לגבי ההתיישבות בתחומי החומה השלישית.
יוסף שפייזר נוטל חזרה את שרביט ההדרכה ומסביר כי במאה ה-19 עדיין היו פזורים שרידים רבים מן החומה על פני השטח אליו אנו צופים. אך כנראה שעם הבנייה המואצת בעת החדשה, נלקחו אלו ממגרש הרוסים בהם היו פזורים לצורך בניית ההוספיס האוסטרי.
אנו ממשיכים לאורך “טיילת החומה” במורד רחוב הלני המלכה, בעוד אנו חולפים על פני מבנה “קול ישראל” ההיסטורי וביתה של קיסרית אתיופיה טאיתו. אנו למדים כי בסמוך לרחוב זה, כחלק מעבודות הבנייה של בית הספר החדש של ‘בצלאל’, נחשפו שרידי מסד של חומה ואבני קלע רבות, ממצאים מהם הסיקו החופרים כי כאן עברה החומה ואולי זו אפילו נקודת הפריצה. תזות נגדיות שהועלו טענו כי מקור השרידים במערכות המצור הרומיות וכי אבני הקלע הינן שרידי תחמושת שלא עשו בה שימוש.

מתחת לפני השטח
ברוח הזמנים אנו מותירים מחלוקת זו מאחורינו וממשיכים במורד אל רחוב הנושא, ולא בכדי, את השם “החומה השלישית”. לאורך רחוב זה החלו הארכיאולוגים סוקניק ומאייר לחשוף ב-1925 קטע בן 1,200 מטר מהחומה הצפונית, ועיריות ירושלים לאורך השנים אף הותירו כמה מן הממצאים הבולטים חשופים בין מדרכות הרחוב. אנו חולפים על פני אבני הענק שנחצבו בתקופת בית שני מסלע היסוד, לשמש כמסד החומה, ופונים אל חצר מנזר סאן אטיין בה ממתין לנו ד”ר גבריאל ברקאי, מחופרי מערת הקבורה המדהימה מימי בית ראשון השוכנת אחר כבוד בלב חורשה ציורית.
חומות מנזר סן אטיין עצרו את שטפון המאה ה-20 מלחדור אל החצר רחבת הידיים המקיפה את מבנה המנזר, ואנו מוצאים את עצמנו בלב חורשה שקטה שכמו זלגה מהמאה הקודמת אל העיר המודרנית ההומה, כאשר מטרים בודדים מתחתינו שוכנות להן מערות קבורה מפוארות מתקופת בית ראשון שיש אשר מזהים אותן עם קברי המלכים – אותם מציין פלביוס כנקודה חשובה על תוואי החומה.
גבי פותח את סקירתו בציינו כי מקום זה תחם את העיר מצפונה 3 פעמים בזמני קדם: כבית קברות שמוקם הרחק מהעיר בימי בית ראשון, בתוואי החומה השלישית אשר עבר כאן בימי בית שני, ובתקופה הביזנטית בה בנו הנוצרים כנסייה לכבודו של קדושם סטפנוס. מסתבר כי מיקום זה הינו קו חשוב בטופוגרפיה של העיר על פני הדורות.
גבי ממשיך ומתאר בחן והומור כיצד הגיע למקום בשנת 74 וכיצד אב המנזר, ארכיאולוג במקצועו, הראה לו את מערת הקבורה אותה זיהה כשייכת לבית שני – אך גבי המנוסה בחפירת מערות קבורה זיהה מיד את האלמנטים השייכים לבית ראשון. מדובר במבנה מפואר מאין כמוהו המשלב אלמנטים ארכיטקטוניים ששימשו בארמונות אותה התקופה, ואף שכמותם מתוארים בתיאור ארמון שלמה המלך.
המערה המשתרעת על שטח גדול יחסית של כ-100 מ”ר שכנה למערה דומה השוכנת גם היא בחצר המנזר, ונחשפה על ידי הנזירים שפרצו מערת קבורה משלהם בשנת 1890 (מערה אשר חציבתה חשפה את מערת בית ראשון); נזירים אשר רובם נקברו בכוכים שבה. ניתוח מדעי של העצמות במקום מצביע על גברים צעירים יחסית, שברכיהם שחוקות עקב התפילות הארוכות בכריעה.
מגלי המערה התרשמו מהפאר שבה ושימרו את המקום, מלבד החרסים הרבים שפונו למזבלה הקרובה – שכן לצערנו, תיארוך ארכיאולוגי באמצעות קרמיקה התחיל רק מאוחר יותר, ב-1890.
מידותיה של המערה מדודות באמות מצריות שהיו מקובלות בתקופת בית ראשון והיא מרווחת יותר מרב הדירות המודרניות והיא מלאת אלמנטים עשירים. 6 חדרים ממוקמים סביב האולם המרכזי, מתחתיו חצוב בור מאספה אליו נאספו עצמות הנפטרים. גרם מדרגות מוביל אל חדר עליון בו נתגלו 3 סרקופגים והחדר הימני שימש להכנת הגופות לקבורה.
ארון הברזל שנחשף במקום ובו מיטב הפיתוחים שנהגו בבית ראשון, ואף עצמות ציפורים –נשמר במנזר אך נבזז במלחמת העולם הראשונה בידי חיילים תורכים ונעלם לנצח. השריד היחיד להם צויר בסכמטיות מזיכרונו של אחד הנזירים.
באזור נתגלו 17 מערות קבורה מאותה תקופה, בהן מערת הגן הנמצאת מספר מטרים בקו אווירי. 2 מערות נוספות נחשפו בזמן חפירת תשתיות ביוב מנדטוריות בזמן המנדט, ואחת אף נחשפה צמודה למקלחת של מנזר האחיות הלבנות, מערה אותה היה קשה לחקור במיוחד…

חומה ומגדל
לאחר סיור ארוך במבנה המרשים של הקבר אנו שבים אל אבני המסד של החומה השלישית שעל פניהן חלפנו קודם, לסקירה מעמיקה מפיו של יוסף שפייזר.
יוסף מעלה את השאלה מדוע חדל אגריפס מבניית החומה ומביא מקורות הגורסים כי מותו הוא הגורם. מנגד טוענים מקורות אחרים כי לחץ מצד פטרוניו הרומים הפסיק את עבודות הבנייה. עם זיהוי הממצאים בחפירתם של סוקניק ומאייר פרצה מלחמת ארכיאולוגיה מול תזות הטוענות כי מדובר בחומת מחנה הלגיון הרומי, חומה מימי בר כוכבא ואפילו חומת איליה קפיטולינה. חפירה של אהוד נצר המנוח ושרה בן אריה בשנות ה-70 שמה קץ להתכתשות: שרידי מגדל הצופה צפונה מוכיחים מעל לכל ספק כי מדובר בחומת הגנה, ואילו שפע החרסים מימי בית שני מזהה חומה זו כחומה השלישית בוודאות שקשה לערער עליה.
מכאן אל מכון אולברייט לארכיאולוגיה. מנהל המכון מת’יו אדאמס מסביר כי המכון נוסד לפני כ-140 שנה כבסיס לארכיאולוגים אמריקאים שהגיעו לארצנו. הוא מתאר את נתיבה של החומה, החבוי כיום כולו מתחת לערוגות הפרחוניות סביבנו, ומגלה כי בדעתם של אנשי המכון לחפור בקרוב בחצרם שלהם ולחשוף לעין הציבור את שרידי החומה. במגרש החניה של המכון נחשף אחד ממגדלי החומה ולא הרחק מכאן התגלו שרידי מגדל נוסף תחת מגרש החניה של בית ערבי.
את הסיור מסיים יוסף עם פרטים מעבודת הדוקטורט שלו, הדנה בתוואי החומה בחלקה המזרחי. לטענתו, עבר התוואי ממערב לבריכת בית חסדא ששימשה, על פי הסברה, לצורך טהרת עולי הרגל לפני כניסתם לעיר ולכן מוקמה מחוץ לחומה.
השמש המנמיכה מאלצת אותנו לסיים את הסיור המרתק, לא לפני שיוסף מבטיח לארגן סיור המשך לאורך התוואי המזרחי יותר של החומה. אנו נפרדים בתקווה שעד הסיור הבא יבנה מקדשנו ונוכל לשלב את הסיור עם חגיגות בנייתו.

‘עמיתים לטיולים’ – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים.

הפעילויות בד”כ חינמיות, להצטרפות שלחו SMS: 052-7906090

אולי יעניין אתכם:

הפלא של פיליון שביוון

ראו הוזהרתם: אל חופיה ונופיה של פיליון לא מגיעים ליומיים בלבד.​ תמונה אחת שווה/גיליון 166/מאת יואב ערמוני. את הסיפור של הטיול בן היומיים בפיליון נתחיל

קרא עוד »

מה אסור לפספס בפריז

אל תפספסו בפריז מאת: עדי.א מפארק יצחק רבין לנקודה היהודית בלובר. נקודות חן בבירה הצרפתית תיירותמרכז פומפידו הוא אחד המבנים הייחודיים ויוצאי הדופן בנוף של

קרא עוד »
נגישות